נפלאות מורנו

חלונות הבתים והמכוניות עשויים כולם זכוכית, כמו גם כוסות המשקה וגביעי היין, המנורות, הנברשות והנורות, ואפילו תכשיטים עכשוויים. כולם נוצקים מאותו חומר עדין ושביר. הזכוכית הפכה לחלק בלתי נפרד מהחומרים המקיפים את היומיום שלנו, מבחינה פרקטית ודקורטיבית כאחד. סוגי הזכוכיות רבים וכוללים, בין השאר, זכוכית קריסטלית, זכוכית מחוסמת, זכוכית מרושתת ועוד. אך מעל כולן ניצבת בגאון מזהיר הזכוכית המכונה על שם מקום מוצאה – מורנו (Murano). כמעט 800 שנות ייצור זכוכית באי האיטלקי, לא עמעמו את זוהרה של הזכוכית הססגונית והמנופחת ביד המיוצרת בו. היא מאופיינת בעיצובים רבי השקעה ובייחודיות המשפיעה על הצורניות, הצבעוניות והאפיל הנחשק שלה.

בראי ההיסטוריה, האי מורנו נושא הילה נוסטלגית עשירה באנקדוטות המוסיפות לחינו. הלגונה הוונציאנית כוללת את האי מורנו, שהוא למעשה ארכיפלג – מקבץ של שבעה איים קטנים המחוברים יחד בזכות מערכת גשרים העוברים מעל תעלות מים. מורנו ממוקם כשני קילומטרים מצפון-מזרח לוונציה עצמה, ויושב לראשונה על ידי יוצאי העיר רומא.

בעבר התבססה כלכלת האי על מקורות טבעיים – דיג והפקת מלח, אך אלו הצליחו מעל למשוער ובזכותם, כמו גם בזכות מיקום אסטרטגי, הוקם במאה השביעית לספירה נמל מסחרי במקום. במאה העשירית הפך מורנו למרכז מסחר ראשי, ובניגוד לאיים אחרים בלגונת ונציה, הטביע מטבעות משלו, הקים לעצמו כוחות משטרה ותפקד כמעט כאוטונומיה בעלת מועצה גדולה ורבת השפעה.

אולם במאה ה-11, לאחר הגירת תושבים רבים לרובע דורסודורו בוונציה, נעצרה פריחת האי, ובמאה ה-13 הוצב בו נציב ונציאני שלקח את השלטון. עובדה זו הובילה דווקא לתוצאה הנוכחית – הפיכתו של מורנו למחוז בעל אפיון ייחודי. לתפנית זו הייתה אחראית העובדה כי באותה תקופה ייצרו בוונציה זכוכית בבתי מלאכה ובכבשנים, ואלה הלכו ורבו. היות שמרבית הבתים היו בנויים מעץ, התעשייה המתפתחת איימה לכלות את העיר ותושביה בשריפה. פרנסי העיר חששו גם מדליפת מיומנות העבודה בזכוכית והשיטות הייחודיות למקומות אחרים, ולכן בשנת 1291 הצטוו כל יצרני הזכוכית של ונציה להעביר את בתי המלאכה שלהם למורנו.



במאה ה-14 החל האי מורנו להתפרסם בזכות הזכוכית הייחודית שבו, וזמן לא רב לאחר מכן הפכו יצרני הזכוכית של מורנו לאזרחי הכבוד באי. אומני הזכוכית זכו בהיתר המכובד להתהלך כשהם נושאים חרבות, ובשלהי המאה ה-14 בנותיהם הורשו להינשא למשפחות הדם הכחול של ונציה. אבל אליה וקוץ בה – יצרני הזכוכית לא הורשו עוד לעזוב את הרפובליקה. אומן שרצה להקים חנות מחוץ ללגונה, הסתכן בהתנקשות בחנותו או גרוע מכך, בקיצוץ שתי ידיו על ידי המשטרה החשאית.

פרסומה הראשוני של תוצרת האי השבירה הגיע בזכות חרוזי זכוכית שיוצרו בו, המאופיינים גם היום בססגוניות עשירה מאין כמותה, או בשקיפות מופלאה שהופכת אותם – למרות היותם עשויים זכוכית פשוטה – לתכשיט מופלא, גם כשהם תלויים על חוט פשוט.

אחת הסיבות לייחודיות ולנחשקות של היצרנים המורניים בתקופה ההיא, היא היותם היחידים באירופה שידעו לייצר מראות, פריט כל כך בנאלי היום, אך שנחשב לפני כמה מאות שנים למותרות המיועדות לבעלי ההון בלבד. האומנים המקומיים גם פיתחו ועידנו טכנולוגיות כמו זכוכית קריסטלית, המאופיינת בשקיפויות ובפריזמות מהפנטות עם חיתוכים מדויקים, זכוכית סמאלטו, המשלבת אמייל ומשמשת לעיטורים דקורטיביים כמו בעבודות מוזאיקה מורכבות, זכוכית אוונטורין היוקרתית למראה, בה משולבים שבבי זהב, זכוכית מילפיורי בשלל צבעים, זכוכית לאטימו החלבית, המשמשת לגופי תאורה ולכלי אוכל, זכוכית "סודה", הנחשבת רכה ונוחה לעיבוד, ועל כן מתאימה להכנת תכשיטים, וחיקוי זכוכיתי של אבנים טובות, המשמש גם הוא לתכשיטים ולשאר חפצי נוי.

אחד האפיונים הבולטים של זכוכית מורנו הוא הצבעוניות השזורה בה, ההופכת לחלק בלתי נפרד מהחומר ויוצרת מראה "מרוח", לא בפוקוס, שבדרך כלל מהפנט ולוכד את המבט. סוג הצבע בו משתמשים נקרא "מורין", וכאשר משתמשים בשברי הזכוכית הצבעונית ויוצקים אותם יחד לתוך זכוכית חלבית, נוצר מראה פסיפס במרקם חלק למגע ולמראה, ומשחקי הצבע המתאפשרים, רבים מספור.

מורנו לא קפא על שמריו, וכבר במאה ה-15, הפך לאתר נופש פופולרי לוונציאנים. נשתלו פרדסים וגני ירק ונבנו בו ארמונות ומבנים מפוארים, שרובם עומד על תילו עד היום ובהחלט שווה ביקור. המונופול על זכוכית איכותית נמשך מאות שנים, עד שיצרני זכוכית בצפון אירופה ובמרכזה, הציגו טכנולוגיות חדשות, כמו גם אופנות ודגמים מעודכנים.



במשך שנים רבות תפקד מורנו כיצרן הזכוכית הגדול באירופה וייצא מתוצרתו לכל מקום, וגם היום, כשקמו מתחרים רבים ומתועשים בהרבה, ייצור הזכוכית הוא התעשייה העיקרית המפרנסת את 6,000 תושבי האי, לצד תיירות. הזכוכית המורנית עדיין מיוצרת ביד, כל פריט הוא יחיד ומיוחד, ההיסטוריה המרתקת הופכת את הפריטים לנחשקים והעיצובים מצליחים להישמר רבי רושם ועניין. כל מי שאי פעם ביקר באי או בוונציה הסמוכה, ודאי הבחין בשפע החנויות והבוטיקים המציעים מוצרי זכוכית. השפע השביר כולל מוצרים מסורתיים כמו מראות מסוגננות ואהילים מזכוכית שקופה או צבעונית, נברשות חשמליות ומודרניות, ופריטים מעודכנים קונספטואלית ובני זמננו כמו ידיות זכוכית לברזים, אריחי קיר צבעוניים מעוטרים בזכוכית מורנו, משקולות לנייר, ואלמנטים דקורטיביים אופייניים כחרוזי זכוכית, דגי זכוכית צבעוניים וקוריוזים בדמות ממתקי זכוכית ססגוניים.

מורנו עדיין נחשב לבירת תעשיית הזכוכית, הרבה לפני מקומות ידועים אחרים כצ'כיה וארצות סקנדינביה, המוכרות אף הן במוצרי הזכוכית המפותחים שלהן, אך שלעולם לא הגיעו לדרגת הנחשקות של פריטים ממורנו. בעשורים האחרונים מתפתחים במורנו אומנים, שעובדים לצד מעצבים בני זמננו, והמייצרים פריטים עכשוויים לצד שימור מסורת העבר. ביניהם ניתן למנות את אטורה סוצאס, ויטוריו זקין וקרלו סקרפה. המפעלים הגדולים הקיימים מאות שנים, בהם וניני, קרלו מורטי והאחים בארוביה וטוזו – ממשיכים לפעול לצד בתי מלאכה ובוטיקים קטנים ואיכותיים.

אחד המוצרים המורניים הוותיקים שנעשו שוב טרנדיים מאוד, ומיובאים לעתים כחומרי גלם המוסבים למוצר עצמו במדינות אחרות – הם חרוזים ותכשיטים מזכוכית. החרוזים, המיוצרים תמיד בעבודת יד ולכן הנם חד פעמיים, מעוצבים במדינות שונות בעולם, וישראל ביניהן, לכדי מחרוזות וטבעות עשירות בצבע. שילובי כסף וזהב המוטבעים בזכוכית, הופכים אותה למיני-יהלום בעל ייחודיות מקורית. עוד מיוצרים כלי אוכל וחפצי נוי, דוגמת קערות, כוסות, אגרטלים, קראפים ואהילים דקורטיביים, המאפשרים תוספת מעודנת לכל עיצוב, בזכות שברירותה הבסיסית של הזכוכית ושפע השקיפויות ומעברי האור הפריזמתיים שהיא מאפשרת.

כדאי לדעת שישנה זכוכית המכונה "מורנו" אך המיוצרת בטייוואן, והמנסה לזכות בתהילה האיטלקית המקורית. לכן כדאי תמיד לבדוק היטב את המוצר, ואפילו להשקיע בנסיעה למקום עצמו, ליהנות בדרך מקפוצ'ינו ולספוג מעט השראה.

 

מתוך: מגזין DO

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה