נינט טייב בלונדינית! ככה עוד לא ראינו אותה מעולם

חודש לפני אלבום חדש, נינט טייב משחררת את "כחול לבן", סינגל שמרגיש כמו מכתב אהבה-עקיצה לקריירה שלה ולישראליות עצמה. אבל עם כל הכבוד למילים וללחן (שנכתבו, הולחנו ועובדו יחד עם יונתן גלילה), אי אפשר להתעלם מהוויזואל: נינט בלונדינית, רטרו-ארצישראלית, נעה בין דימויים שמפרקים ובונים מחדש את הדמות שלה.

>> מרגי, שומע? הבן של מלי לוי בשיתוף פעולה לוהט עם אנה זק

הקליפ, שביים אופיר פרץ, מחזיר את נינט טייב לנקודת הפתיחה הכי מזוהה איתה: האודישן. רק שהפעם, היא עומדת מול עצמה הבלונדינית, ולכן זה כבר לא סיפור על פריצה, אלא על שליטה בנרטיב. וכן, יש גם שופטות, ובראשן דאנה איבגי. השתיים, כזכור, חלקו מסך ב"גחליליות", וכאן איבגי מתפקדת כדמות סמכות שמביטה בנינט, ואולי גם מגלמת את המבט הציבורי כולו.

והרפרנסים מפוזרים בנדיבות כמו טרנד הנשמים של הרגע: אזכור ישיר ל"כוכב נולד", קריצה לצעקה המיתולוגית של "ים של דמעות", לוק אדידס שמחבר בין פריפריה, פופ ונוסטלגיה, ואסתטיקה רטרואית שמרגישה כמו ישראל של פעם, רק עם מודעות עצמית מלאה. וכן, יש גם סולו גיטרה מפואר, כי חייבות קצת רוק-ניינטיז לנשמה.

"תקשיבי נינה…", כבר מהשורה הראשונה ברור שנינט משחקת עם הדמות הציבורית שלה. היא אוספת את כל הקולות שמופנים אליה: העקיצות, החיזורים המביכים, ההערצה המוגזמת – ומחזירה אותם דרך פילטר חד, מצחיק וקצת מריר. זה טקסט שהוא בו זמנית פארודיה על גבריות ישראלית, ביקורת על תרבות ההערצה, וגם רגעים כנים של הודיה פשוטה: "כמה טוב לחיות". הפזמון, עם "מפצחת גרעינים שחורים / כחול לבן", מצליח להיות גם הכי מקומי וגם הכי מודע לעצמו, כאילו קלישאה, אבל בכוונה מלאה.

זה עובד כי נינט מאמצת את העבר שלה, מפרקת אותו, ומגישה אותו מחדש. הבלונד הוא רק סימפטום: מאחוריו עומדת אמנית שמבינה בדיוק איך להשתמש בדימוי כדי להגיד משהו עמוק יותר. "כחול לבן", הסינגל מתוך האלבום שייצא ב־4 ביוני, הוא מהלך מושקע ומחושב של ערבוב ז’אנרים, ביקורת ואווירה רטרואית, אבל מעל הכל, הוא תזכורת חדה לכך שנינט עדיין משחקת בליגה משל עצמה.