אל תפסיקו להיות ההורים שלהם: 10 עוגנים להיאחז בהם בניכור הורי

אם אתם קוראים את המדריך הזה, ייתכן שאתם מתמודדים עם נתק עמוק וכואב מהילדים, או עם מה שאתם חווים כניכור הורי, וזאת אחת התקופות הקשות ביותר שהורה יכול לעבור. אני מלווה גברים בתהליכי מודעות, חיבור וצמיחה אישית. אבל מעבר לכך, אני גם אדם שהתמודד בעצמו עם ניכור הורי. חוויתי את המרחק מהילדים, את חוסר האונים, את ההליכים המשפטיים, החקירות במשטרה, את הכאב, את הגעגוע ואת הניסיון להמשיך להיות אבא גם כשהמציאות לא אפשרה לי להיות נוכח כפי שרציתי. המדריך הזה לא נכתב מתוך ספרים. כתבתי אותו מתוך החיים. המטרה שלו אינה להחליף טיפול מקצועי, ייעוץ משפטי או ליווי רגשי. הוא נועד להיות עזרה ראשונה, מספר עקרונות שיכולים לעזור לכן ולכם לשמור על עצמכם דווקא ברגעים שבהם נדמה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים. אני מאמין שגם כשאין לנו שליטה על מה שקורה בחוץ, עדיין יש לנו אחריות על הדרך שבה נבחר להתמודד עם מה שקורה בתוכנו. אני מקווה שהעקרונות הבאים יעזרו לכם ולכן לעבור את התקופה הזאת עם יותר יציבות ותקווה, ובעיקר לשמור על עצמכם, כדי שכשתגיע ההזדמנות, תהיו ההורים שהילדים שלכם צריכים לפגוש.

>> "חזרתי הביתה עם התינוקת שלי, כשהיא קירחת מטיפולי סרטן ועמדתי מול תהום"

1. תבינו שזה מרתון ולא ספרינט

ניכור הורי הוא תהליך ארוך ומטלטל. יהיו עליות וירידות, ניצחונות קטנים והפסדים כואבים. יהיו רגעים שבהם תרגישו שלא רואים אתכם, שלא מאמינים לכם, ושמציגים אתכם כאנשים שלא הייתם מעולם בצדק או שלא בצדק. יופנו כלפיכם האשמות קשות, ותרגישו שנעשה לכם עוול, בלי שיש לכם באמת למי להשמיע את קולכם. אלה רגעים שמערערים כל אדם. אבל דווקא ברגעים האלה חשוב לזכור: אל תקבלו החלטות מתוך כאב רגעי או ייאוש. סבלנות, התמדה והיכולת לשאת אי-ודאות וראייה למרחק הן חלק בלתי נפרד מהדרך. ומה שיחזיק אתכם כשהכל ירגיש אבוד, הוא התקווה, שהאמת תתבהר עם הזמן. והאהבה ביניכם לבין הילדים שלכם, גם אם כרגע היא לא באה לידי ביטוי בקשר, היא לא נעלמה, היא מתקיימת כל הזמן.

2. הרגיעו את מערכת העצבים לפני כל תגובה

כשמערכת העצבים נמצאת במצב של הישרדות, קשה לראות את התמונה המלאה. אנחנו חושבים פחות בבהירות, מגיבים יותר מתוך פחד, ולעיתים מקבלים החלטות שנתחרט עליהן אחר כך. לכן, לפני שאתם מגיבים, הרגיעו קודם את הגוף. מתח ועצבים שנובעים מהמצב עם הילדים יכולים להשפיע על שאר תחומים בחיים שלכם כמו עבודה וזוגיות. לכן, סגלו לעצמכם כלים שיעזרו לכם לחזור לוויסות: תרגול נשימות, תנועה: הליכה/ריצה , חדר כושר, מדיטציה, או כל תרגול שיעזור לכם להתמודד עם מצב הרוח.  אלה לא מותרות, אלא הבסיס לקבלת החלטות נכונות, במיוחד בתקופה שבה כל תגובה יכולה להשפיע על המשך הדרך.

3. בנו לעצמכם שגרת חיים יציבה

סגלו שגרה בריאה שתשמור על הנפש ועל הגוף שלכם. קומו בשעה קבועה, התאמנו, אכלו נכון, תשנו מספיק ושמרו על עצמכם. שימו לב למה אתם מכניסים לגוף, לא רק אוכל, אלא גם מידע, אנשים והרגלים. כשהחיים מרגישים כאוטיים מבחוץ, השגרה הופכת לעוגן שמייצב אתכם מבפנים. זכרו שהמאבק המשפטי הוא רק חלק מהחיים שלכם. יש לכם בית לנהל, עבודה להתפרנס ממנה, חשבונות לשלם, עורכי דין, אנשי מקצוע וכולי. כל אלה דורשים מכם תפקוד. השגרה היא לא מותרות, היא מה שתאפשר לכם להמשיך לעמוד על הרגליים גם כשהמציאות מסביב מטלטלת.

4. אל תישארו לבד

היעזרו באנשי מקצוע, בקבוצות תמיכה ובאנשים שאתם סומכים עליהם, במיוחד כאלה שעוברים את התהליך או שכבר עברו אותו. הם יכולים להבין את מה שקשה להסביר במילים, ולתת לכם כוח, ניסיון ותקווה. אל תנסו לשאת את כל המשקל לבד. אף אדם לא בנוי להתמודד עם מאבק כזה לבדו. בקשת עזרה היא לא סימן לחולשה. היא ביטוי לחוסן, לאחריות ולגמישות. היא ההבנה שלא תמיד צריך לדעת הכל או להחזיק הכל לבד, אלא לדעת להישען כשצריך, כדי שתוכלו להמשיך לעמוד.

5. תנו מקום לכאב

אין הרבה כאבים גדולים יותר מהאפשרות שמרחיקים אתכם מהילדים שלכם. אל תחזיקו הכל בפנים. דברו, שתפו, כתבו, בכו אם צריך. הרשו לעצמכם להרגיש את הכאב, במקום להילחם בו. כשנותנים לכאב מקום, הוא יכול לעבור דרך הגוף במקום להישאר כלוא בתוכו. כאב שלא מקבל מקום, לא פשוט נעלם. הוא נשאר איתנו, מעמיס על הגוף ועל מערכת העצבים, ולעיתים מתבטא בהתפרצויות, בחרדה, במתח מתמשך או בקשיים גופניים ונפשיים. עיבוד רגשי הוא חלק בלתי נפרד מהריפוי.

6. אל תוותרו על התקווה

אל תתנו למצב הנוכחי להגדיר את סוף הסיפור. גם אם הדרך ארוכה, המשיכו לבנות את עצמכם בכל יום: בגוף, בנפש וברוח. כשתגיע ההזדמנות לפגוש שוב את הילדים שלכם, אתם רוצים שהם יפגשו הורה יציב, רגוע, אוהב ובטוח בעצמו. תאמינו שהיום הזה יכול להגיע. תחזיקו בתקווה גם ברגעים שבהם קשה לראות אותה. כתבו אותה, דברו אותה וחזרו אליה בכל פעם שהייאוש עולה. הימנעו מלהשתמש במילים ומחשבות שליליות כלפיכם וכלפי המצב. התקווה היא הבחירה לא לתת למציאות של היום לקבוע את המציאות של מחר.

7. בנו חיים עם עושר פנימי

אל תתנו לזהות שלכם להצטמצם רק למאבק או לתפקיד הקורבן. אתם הרבה יותר מההליך המשפטי שאתם נמצאים בו. המשיכו ללמוד, ליצור, לעבוד, להתאמן, לטפח קשרים, לאהוב ולחיות. אל תדחו את החיים עד שהמאבק יסתיים. ככל שהחיים שלכם יהיו מלאים יותר במשמעות, בעשייה ובאהבה, כך יהיה לכם יותר כוח להתמודד עם התקופה הזאת. המאבק הוא חלק מהחיים שלכם. אל תתנו לו להפוך לכל החיים שלכם.

8. זכרו, אהבה לא נעלמת בגלל המרחק

גם אם אין קשר כרגע, אתם עדיין יכולים לבחור לאהוב את הילדים שלכם בכל יום. אהבה היא לא רק נוכחות פיזית. היא גם כוונה, תפילה, תקווה, והאדם שאתם בוחרים להיות עד ליום שבו הדלת תיפתח. אבל אל תשכחו עוד דבר: אותו חסד מגיע גם לכם. למדו לאהוב גם את עצמכם, גם בתקופה שבה הילדים אינם איתכם. אל תמדדו את הערך שלכם רק לפי הקשר שקיים היום (זה נכון גם כלפי בני ובנות הזוג שלכם), אלא לפי האדם שאתם בוחרים להיות בכל יום מחדש.

אני יודע את זה גם מניסיון אישי. במשך כמעט 20 שנה הייתי מנותק מאמא הביולוגית שלי. בסופו של דבר, הקשר בינינו התחדש מתוך אהבה שלא נעלמה למרות השנים. לכן אני מאמין בזה בכל ליבי: אהבה אמיתית יכולה להיות שקטה, היא יכולה להיות רחוקה, אבל כל עוד היא נשארת חיה בלב, היא לעולם לא מפסיקה להתקיים.

9. אל תפסיקו להיות ההורים שלהם

גם אם הקשר נפגע, אל תפסיקו ליזום. התקשרו. שלחו הודעות. כתבו להם בימי הולדת ובחגים. תגיעו כשאפשר. תנו להם להרגיש שאתם שם, גם אם כרגע אתם רחוקים. אל תפסיקו להראות אכפתיות, אהבה ונוכחות. יכול להיות שלא תמיד תקבלו תשובה. יכול להיות שתפגשו התעלמות, חסימה או אפילו מילים קשות. אלה רגעים ששוברים את הלב. אבל לפני שאתם מגיבים, עצרו לרגע.

נסו לזכור שלעתים מילים שילדים אומרים בתקופה של קונפליקט חריף אינן משקפות בהכרח את כל מה שהם מרגישים, אלא גם את המציאות המורכבת שהם חיים בתוכה. אל תמהרו להילחם במילים עצמן. המשיכו להיות המבוגרת או המבוגר האחראי. המשיכו לבחור באהבה. המשיכו להזכיר להם, בעקביות ובכבוד, שאתם כאן בשבילם. אולי היום הם לא יוכלו לקבל את האהבה הזאת. אבל יום אחד הם עשויים להיזכר מי מעולם לא הפסיק לנסות להגיע אליהם. אל תתנו לדחייה זמנית להפוך לוויתור קבוע.

10. אל תתנו לניכור להגדיר אתכם

ניכור הורי הוא משהו שקורה לכם. הוא לא מי שאתם. אתם לא רק "הורה מנוכר". אתם בני אדם. הורים, חברים, עובדים, בני זוג, ילדים של מישהו, אנשים עם חלומות, יכולות וערך. אל תתנו למאבק לגנוב מכם את הזהות שלכם. בכל יום שאלו את עצמכם: "איזה אדם אני בוחר להיות, גם בתוך הכאב?". הילדים שלכם אולי לא רואים היום את כל הבחירות שאתם עושים. אבל אתם כן. ובסופו של דבר, האדם שאתם הופכים להיות בתוך התקופה הזאת הוא הניצחון הגדול ביותר שלכם. המאבק הזה יסתיים יום אחד. השאלה היא מי תהיו כשהוא יסתיים.

הכותב הוא מנואל בר-גיל, מלווה גברים לתהליכי מודעות, חיבור וצמיחה מתוך החיים עצמם