מעצבים את "הערת שוליים"

יושב מולי בחור צעיר שלמד עיצוב. הוא מלא מוטיבציה, בקיא בשמות של רהיטים, מכיר את כל החנויות בעיר, מצייר מגיל חמש ורוצה לעבוד בצוות הארט של ההפקה הבאה שמתחילה בעוד כשבוע. אין לו בעיה לקום בחמש בבוקר, להיות סגור 12 שעות באולפן ולעשות גם "עבודות שחורות". לקרוא את כל התסריטים בסופי שבוע נשמע לו כמו צ'ופר, והוא משוכנע שזה צעד קטן בדרך לקריירה ענקית.

אני כבר לא יודעת אם לסמוך על האינטואיציה שלי. כל כך הרבה פעמים חשבתי לעצמי על מרואיין מסוים: "זה מעצב אמנותי בנשמה", ואחרי שבוע כבר הייתי שומעת קולות קרטוע ומרמור ונאלצת למצוא מישהו שימלא את מקומו.

איך נראה ונשמע מעצב שיגיע רחוק? קשה לומר. לעתים הוא טיפוס שקט ונחוש שאינו מפגין התלהבות, ולעתים הוא אינו מעוניין בעבודה בכל מחיר ובטוח שכשתגיע ההזדמנות שלו, הוא לא יפספס אותה ויוכיח את עצמו.

ערד שאוואט עשה את כל הדרך מלמטה, וכיום הוא נחשב לאחד המעצבים האמנותיים המובילים בארץ בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע. לאחרונה זכה שאוואט בפרס אופיר על העיצוב האמנותי הטוב ביותר בסרט הקולנוע "הערת שוליים" המועמד לאוסקר, וזה כיף גדול. אחרי כל כך הרבה הפקות שבהן עיצב סטים בהרבה כישרון, רגישות, קפדנות ונאמנות למקצוע, ובצניעות, יש לומר, הוא זכה להכרה בינלאומית. קבלו אותו.

ירידה לפרטים הכי קטנים

ערד, מה היה האתגר המרכזי בפרויקט הזה?
"האתגר בעיצוב הסרט הערת שוליים היה ליצור עולם אותנטי של פילולוגים. זהו עולם פונקציונלי ונקי מדקורציה שמלווה את הדמויות מחדר העבודה הצנוע, דרך המסדרונות הממסדיים של משרד החינוך ועד לטקס פרס ישראל. הייתי צריך ליצור את העולם הזה תוך כדי הבנת הצרכים היומיומיים של הדמויות.

בעבודה גם נדרשתי להתמקד בפרטים, ממש כמו פילולוג. כשעיצבתי את חדר העבודה למשל, הייתי צריך לתכנן את מה שיהיה מונח על השולחן, את הספרים שעל גבי המדפים, את צורת המידוף. נדרשתי לתכנן הכל מהפרט הכי קטן עד לרמת החלל עצמו, תוך כדי בחינת סדר הפעולות והאופן שבו מתנהלות הדמויות בחלל".

מה היו ההנחיות שקיבלת וכיצד התמודדת אתן?
"הרעיון היה לעצב את החללים בצורה מודרנית, לא דתית סטראוטיפית. למשל, לא ממש רואים ספרי תורה. רציתי עיצוב קל לעיכול שמיועד לקהל הרחב, קהל שאינו בהכרח מכיר את עולם הגיבורים. זה בא לידי ביטוי באדריכלות – שינינו את חלוקת החללים, יישרנו חלונות בשביל ליצור חלונות מרובעים, פונקציונליים ומודרניים ופחות אוריינטליים, צבענו, בנינו ונגענו בכל פינה. רציתי שיהיה ברור שאנחנו בירושלים גם אם אין שום דבר בחלל שאומר את זה, ממש לייצר את האווירה הירושלמית".

"כשעיצבתי את חדר העבודה הייתי צריך לתכנן את מה שיהיה מונח על השולחן…"

השחקן שלמה בראבא על הסט

חדר השינה

הסלון

עיצוב שלא גונב את תשומת הלב

ערד: "היה לי חשוב ליצור אווירה אמינה ונקייה מבחינה עיצובית, כדי שתהיה גם נעימה לצופה וגם נכונה וטובה לשחקן; עיצוב פונקציונלי לתסריט אבל עם אג'נדה עיצובית משלי. במקומות האלה נעזרתי בגלי שותפתי (גלי רוזנבאום פרט, מעצבת אמנותית בעצמה) בקבלת ההחלטות, כמו היכן לייפות והיכן לספר סיפור.

"היה לי ברור שאני רוצה תמונה שלא מוציאה את הפוקוס מהנושא, ששום דבר לא יגנוב את תשומת הלב מהתסריט. יש נטייה לסרטים ישראלים להיות אקלקטיים, וזה לא היה נכון בסרט הזה, שרציתי לייצר בו תמונה נעימה ומונוכרומטית בלי ששום צבע או רהיט יבלוט וימשוך את העין.

"אחרי ביקורים ממושכים אצל חוקרי תלמוד שונים, מעקב אחר סדר היום שלהם והבנת שיטת העבודה שלהם, קיבלנו בריף רציני והסבר הגיוני על מראה החדר והבית כולו. הבנו את שיטת העבודה שלהם ואיך היא נראית בפועל. מבחינה חזותית, אפשר לפשט את עבודתם ולהציג עבודת תיעוד ותיוק. תמיד יש ספרים פתוחים בחדר וכולם נגישים, וכשהחדר מתמלא מתחילים להיפתח ספרים גם בשאר חלקי הבית".

לסיכום, עיצוב חלל בצורה כל כך מדויקת ונכונה דורשת עבודת תחקיר לא פחות מעמיקה.

פינת האוכל

עיצוב החלל דרש עבודת תחקיר מעמיקה

עוד על עיצוב תפאורת הסרט "הערת שוליים"

* פרויקט העיצוב של הסט ארך כארבעה חודשים (מהפגישה הראשונה ועד יום הצילום האחרון).

* אתר הצילום של בית האב הוא בית עזוב ברחוב סמטס בירושלים שבעליו מתגוררים בחו"ל. הבית חולק מחדש ובמרתף שהתגלה במבנה נבנה חדר העבודה של האב.

* ביתו של הבן צולם במבנה מקביל המשמש למגורים. הבית עבר שיפוץ והושאר במצב החדש לבקשת המשפחה המתגוררת בו.

* כל הריהוט בסט הוא משוק הפשפשים ומהחנויות וינטאג' ורטרו גלרי – ריהוט מקורי ולא משופץ שמשתלב היטב בבתי הדמויות. הספריות והמדפים תוכננו במיוחד לפי מידות החלל, כמות הספרים והמשקל שלהם.

* כל הספרים בסט עוסקים בחקר התלמוד, והם נאספו ממקורות שונים ונבחרו אחד אחד.

* בסרט יש הקפדה על צבעוניות אחידה של הביגוד והתפאורה, המורכבת מצבעי אפור וחום כצבעי בסיס ומנגיעות קטנות של צהוב וכחול על גוניהם השונים. הצבעוניות חוזרת על עצמה לאורך הסרט ובכל החללים. ברגע שנכנס צבע נוסף, כמו למשל כשהאב מולבש בחולצה ורודה כחלק מהשתתפותו בתכנית טלוויזיה – נוצרת אי התאמה בין הדמות לסגנון הלבוש החדש (מאותו הרגע משהו בוויזואליות של הסרט משתנה).

הכתבה תתפרסם במגזין נישה, מרץ 2012