מי יותר טובה?

מוכנים ל'קאט פייט' המוסיקלי הראשון בארץ? MAXIM מעמיד בצד אחד של הזירה שורה של זמרות עכשוויות, המצוידות במיטב המחשופים והסקס המתפרץ של המילניום השלישי, ובצד השני את הגוורדייה הוותיקה, יוצאות הלהקות הצבאיות, בעלות שירי הקלאסיקה שעליהם גדלנו. מי ינצח? טובל'ה חסין, מעצבת בגדים ומוסד, ועמרי רונן, שדר בולט בגלגל"צ, עזרו לנו להחליט.

הדיווה

שירי מיימון

נקודת פריצה: 2003, כפיינאליסטית "כוכב נולד 1" המיתולוגי.

סקס אפיל: לא חסר, בלי עין הרע. לקומפקטית הזו יש זוג תפוחים נאים ולא קומפקטיים במיוחד.

סגנון שירים: אמריקאי וונאבי. וויטני-כריסטינה-קארי סטייל ("כמה פעמים", "השקט שנשאר").

מראה חיצוני: קומפקטי וסקסי. מחשופים נדיבים, שמלות דיווה ארוכות ובלונד צבוע ומתעגל.

מנעד קולי: מדהים. זמרת מלידה, בטחון עצמי בילט-אין.

נזכור לה: את המחשוף בקדם-אירוויזיון, שאולי גם תרם להישג המכובד בתחרות האמיתית (מקום רביעי).

נשכח לה: את הבחירה הכושלת בשיר "דון קיחוטה" בגמר של "כוכב נולד 1" ואת היריבות המדומה שיצרו לה "בנולד לרקוד" מול נינט.

שורה תחתונה: קטנה-גדולה עם חזון ראוי לשבח.

ציון: 8

הפרשנים:

טובל'ה: "נורא קשה להיות בצל של נינט. סגנון לבוש של דיווה, סטייל גלית לוי, אבל בגובה של 1.50. כנראה שהלבוש הגרנדיוזי מחפה על דברים אחרים".

עמרי רונן: "אם עוד מישהו ייקרא לה 'דיווה' אני אסגור אותו בחדר עם אילנה אביטל לחודש. שירי זמרת מעולה, ווקאליסטית מצויינת, אבל קצת מכונה-משומנת מדי. זה רק תוצר של התקופה – הפלסטיקיות והכוכבנות דורשים את זה, למרות ששירי מתמרנת את זה יפה. השירים שהיא אספה טובים מאוד, היא שומרת את הזיקה ל-R&B והיא טובה בזה. היא סקסית, היא יודעת את זה – ואנחנו אוהבים את זה".



ירדנה ארזי

נקודת פריצה: 1972, כסולנית בלהקת הנח"ל ("הבן יקיר לי", "בהיאחזות הנח"ל בסיני").

סקס אפיל: היפה של הכיתה, של המחלקה, של הלהקה.

סגנון שירים: ממיטב האייטיז המיותר ("מוסיקה", "לא נעצור", " עוד נגיע", "מה נתת לי", "שוב בתמונה", "שירו שיר אמן").

מראה חיצוני: מהמוקפדים שיש. איפור כבד, פוני נוקשה, מטפחות צבעוניות ועוד. לא סתם נחשבת ל'גיי אייקון'.

מנעד קולי: נחמד, קצת נמוך, אם כי לא מהמדהימים.

נזכור לה: את הדיו ששפכה עליה מעריצה של עופרה חזה ז"ל.

נשכח לה: את תוכנית הבוקר עם דוביק גלהר.

שורה תחתונה: הלוק עמד היטב במבחן הזמן, השירים – פחות.

ציון: 8

הפרשנים:

טובל'ה: "אהובת נפשי. מהזמרות היחידות שלא מנסה להיות משהו אחר. מייצגת משהו סימפטי ונעים. דור הולך ונעלם".

עמרי רונן: "תן לי שלושה שירים של ירדנה ארזי עכשיו, תוך 7 שניות. הצלחת? אתה הומו. קהל היעד שלה מאז גדל להיות המורות של הילדים שלכם – האינטונציה המורתית הזו שלטה ביד רמה, עד שירדנה ירדה מן הבמה לצורך תוכניות בוקר. נכון, האומה הייתה חלוקה אז מי יותר גדולה, אבל לכי תתחרי בתימנייה פופולארית שמתה מאיידס".

הבלונדה

רוני סופרסטאר

נקודת פריצה: 2004, עם יציאת אלבומה הראשון.

סקס אפיל: למי שאוהב ברביות.

סגנון שירים: דאנס-פופ לייט ("סופרסטאר", "סוכריה").

מראה חיצוני: הטינאייג'רי האולטימטיבי: בלונד מתנפנף, בגדים קטנים וורודים וחיוך נצחי.

מנעד קולי: לא נדרשת לשיר שירים מורכבים מדי, משתמשת בעיקר בגוון המתקתק-סוכרייתי שיש לה.

נזכור לה: את הפרסומת הסופר סקסית לביקיני של "בננה".

נשכח לה: את השנים בהם נפנפה בפונפונים כמעודדת של מכבי ת"א. בעצם לא נשכח.

שורה תחתונה: שילוב של בריטני ספירס הישראלית ו"וונדר וומן" יצר גרסה בלונדינית ולא בימבואית.

ציון: 8

הפרשנים:

טובל'ה: "בגללה עושים את גריז. פסטיגלית כזו. נורא חיננית, אבל לא זמרת. סכרינית ורדודה. אני מאד מקווה שהנכדים שלי לא יגדלו על רוני".

עמרי רונן: "מנוע מלדבר על האקסית".



אילנית

נקודת פריצה: 1967, כחלק מהצמד "אילן ואילנית" ("לכל אדם כוכב", "חופשי ומאושר").

סקס אפיל: פעם נחשבה לאטרקטיבית.

סגנון שירים: רפרטואר עשיר ומיתולוגי לכל המשפחה ("אי שם", "אהבה היא שיר לשניים", "אל הדרך", "בללייקה").

מראה חיצוני: בלונד מקלות שנות ה-70 סטייל, גומות לחיים, רזה ושטוחה עד אימה.

מנעד קולי: בסדר גמור. פעם היו דורשים מזמרת רק לשיר. וגם אז לא דרשו יותר מדי.

נזכור לה: את שתי ההופעות ההיסטוריות באירוויזיון.

נשכח לה: שהשם האמיתי שלה הוא חנה דרזנר. ממש כמו המחנכת שלי ביסודי.

שורה תחתונה: פעם לא היו הרבה בלונדיניות. היום כנראה לא הייתה עוברת את "כוכב נולד".

ציון: 8

הפרשנים:

טובל'ה: "פעם היא הייתה זמרת שהערצתי. היום בגילה אני לא מבינה למה היא הולכת בג'ינס צמוד ובבגדים צמודים. כאילו להיות כוסית? לדעתי, זה מוריד מערכה ולא מוסיף לערך הנוסטלגי שלה. חסרת קול וחסרת טעם".

עמרי רונן: "הבלונדה האולטימטיבית של שנות ה-80. עם לוק של נערת פרחים, הגברת דרזדנר שרה שירי ארץ ישראל, שבתודעה הם קצת שנות ה-50, עם החצאית המתנפנפת ותנועות צד-לצד 'גבעטרוניות'. מדובר בחלק מגל שנות ה-80 שממש נמחק מההיסטוריה המוזיקלית, כמו רוב המיינסטרים של העשור הארור ההוא. אני זוכר אותה מופיעה בפרק של 'המסעדה הגדולה', כולם בסלון אומרים: 'תראו איך היא יפה!', ואז החלטתי שכשאהיה גדול – ארצה רק בלונדיניות".

הטראשית

מיכל אמדורסקי

נקודת פריצה: 1998, השנה שבה יצא אלבומה הראשון "נוצצים".

סקס אפיל: מושפרץ באקסטרים לכל הכיוונים. מדונה בגרסה שחורדינית משהו.

סגנון שירים: דאנס-פופ קליט ופסדו-פרובקטיבי ("תפרוק את הנשק, חייל שלי, תפרוק אותו לתוך גופי…").

מראה חיצוני: הדעות חלוקות. יש לא מעט מעריצים שרופים במיוחד שיישבעו בשמה. אחרים, לעומתם, מתעבים את השפתיים המעובות ואת כל המסביבים.

מנעד קולי: לא מפותח במיוחד.

נזכור לה: את הנקודה הכי שבנגית בקריירה שלה נכון להיום: השופטת הביצ'ית ב"נולד לרקוד".

נשכח לה: שנתפסה על נהיגה בשכרות. פאריס הילטון הישראלית כבר אמרנו?

שורה תחתונה: תמשיך ללוות אותנו לפחות כל עוד "נולד לרקוד" תמשיך לרוץ.

ציון: 7

הפרשנים:

טובל'ה: "אני דווקא אוהבת את זה שהיא באה משום מקום. לא רקדנית גדולה, לא זמרת גדולה, אבל יש לה אמירה בשואוביז המקומי. מולטי טאלנט והיא מנצלת היטב את המעמד הזה. לא חשוב איך היא לבושה, היא תמיד מלאת שמחת חיים ואני מעריכה אותה".

עמרי רונן: "המון אנשים רוצים להיות זמרים. לכתוב, לשיר להופיע. לפעמים חייבים להגיד את הדבר העצוב – זה לא זה. למיכל יש כמה שירים טובים למדי, והיא גם מגישה אותם נכון – מה שאומר שהיא בהחלט מיצתה את המקסימום מהנתונים הטבעיים: היא סקסית, יפה, חריפה, אין לה אלוהים, היא יודעת לזוז, ואחר כך ברשימה נמצאת המוזיקה עצמה, המילים והלחן. מצד אחד – ריספקט, תראו לי עוד פיגורה שיש לה שיר מימי להיט אחד בעשר שנות קריירה, ועדיין כל כך בתודעה. אבל זה אומר שהיא אשת עסקים טובה וסטארית טובה – ולא זמרת".



אילנה אביטל

נקודת פריצה: פסטיבל הזמר 1977 עם השיר "אותך" (אז הייתה בת 17 בלבד).

סקס אפיל: יש, בהנחה שאתה מחובבי הז'אנר DDD MILF.

סגנון שירים: דל. כמה משנות ה-70 שנשארו עד היום ("שובי לים", "אותך"). את היתר עדיף שלא להזכיר.

מראה חיצוני: נשית במיוחד ועתירת נתונים. עד היום ניסתה כמעט את כל סגנונות התספורות האפשריים וצבעה את השיער בשלל צבעי הקשת.

מנעד קולי: רחב ומרשים, כמעט כמו האגן.

נזכור לה: שבאחד הראיונות סיפרה שהיא מחזיקה ויברטור במגירה. אילנה???

נשכח לה: את תפקיד המופת שעשתה בסדרה "סיטי טאוור".

שורה תחתונה: אם היא לא הייתה, מישהו היה כנראה צריך להמציא אותה.

ציון: 7

הפרשנים:

טובל'ה: "לא יודעת מה היא. סוג של קוריוז? מבחינת לבוש היא בדיחה. לא סקסית, אלא וולגרית. מה היא שרה בכלל? כנראה שהטלנובלות זה מקום טוב בשבילה".

עמרי רונן: "נו באמת. שימו לב, הלצת לשון: כמה אפשר לחלוב את הנשיות המתפרצת?! האמת שיש לה קול אדיר, אבל היא הייתה עסוקה בלהיות 'כוכבת', וכוכבת בעשורים ההם, המקוללים – זה דבר לא חינני. עשתה שירי פופ של פעם, במובן הטוב של המילה, אבל מה זה משנה – היא כנראה תישאר ההיא עם החזה הענק ששרה את 'שובי שובי שובי לים'".

האיכותית

אפרת גוש

נקודת פריצה: 2002, כזמרת ליווי של יוני בלוך ("מכיר אותו", "אם לא היום אז מחר").

סקס אפיל: מסתורי ומסקרן.

סגנון שירים: רוק-פופ-ג'אז איכותי.

מראה חיצוני: לא יפה קלאסית, עדינה, גותית, חושנית. תספורות פרובוקטיביות.

מנעד קולי: יכולה להגיע לכל צליל בסולם. שמעתם אותה פעם מדברת כמו ילדה? מדהים.

נזכור לה: את השיר השמיימי "לראות את האור".

נשכח לה: את תפקיד האורח המפיל ב"פיק אפ".

שורה תחתונה: לחמם ולהגיש

ציון: 9

הפרשנים:

טובל'ה: "מדהימה ואיכותית. יש לה את כל הנתונים להיות אחת הזמרות הגדולות ביותר. לוק של זמרת, מתלבשת מדהים, מביאה אותה בענק."

עמרי רונן: "איזה כיף שהיו פה הניינטיז, כדי לתת לאמנות לחזור אל המוזיקה. בלי מה שעברנו אז, עם דור ה-X, מישהי כמו אפרת לא הייתה יכולה להצליח. תחשבו עליה באה להופיע ב'עד פופ' – אין מצב. הלוק: 'הלילה ישנתי בתעלה בצד הכביש', האטיטיוד: 'שוב שכחתי את הסרוקסט', אבל כשיכולת קולית נכנסת לתמונה, מדובר באמנית גדולה. יכולה לשחק עם השירה בצורה מופלאה, להיות מרגשת-ביורק, עם קול שבור, ויכולה להרעים אצטדיון".



יהודית רביץ

נקודת פריצה: 1977, פסטיבל הזמר ("סליחות").

סקס אפיל: מחביאה נשיות שקטה ועדינה.

סגנון שירים: רחב ומגוון – גם מלודי רך, גם סמבה וגם רוק ("לקחת את ידי בידך", "מישהו", "הילדה הכי יפה הגן", "מילה טובה", "ארץ טרופית יפה", "בוא לריו", "שבתות וחגים", "באה מאהבה", "איזה מין ילדה").

מראה חיצוני: לא משתנה עם השנים. גומות חן, תלתלים ארוכים אסופים יפה וג'ינס.

מנעד קולי: נוכחות קולית חזקה, עלייה מרשימה לגבהים.

נזכור לה: את "הילדה הכי יפה בגן".

נשכח לה: שגדלה בבאר-שבע, את היריבות הביזארית מול נורית גלרון.

שורה תחתונה: נדיר למצוא מישהי ששומרת על איכות גבוהה במשך זמן כה רב ולא נעלמת מהנוף.

ציון: 9

הפרשנים:

טובל'ה: "לוחמת אמיתית. זמרת שלא נס ליחה המון צעירים מעריצים אותה ומבינים שזו זמרת לטווח רחוק. מבוגרת, אבל בועטת. לא משקיעה בעצמה יותר מדי, אבל לרגע לא פתטית".

עמרי רונן: "הבחורה מהקומזיץ, ווקאליסטית ענקית, שיכולה לשיר כל מה שהיא רוצה – והיא באמת שרה רק מה שהיא רוצה. יש יתרון לזמרות שאינן דוגמניות, כי איך לומר את זה בעדינות, מקשיבים להן. אם ירדנה ארזי הייתה נראית כמו רביץ, היינו מקבלים עוד שלווה ברטי. יהודית היא מסוג האמנים שאין היום, בעידן הקרחות-לפרסומות – היא לא כוכב, היא אמן".

התימנייה האוריינטלית

הדר עוזרי

נקודת פריצה: 2005, בתוכנית "כוכב נולד 3" (הפסידה לשיר ביטון. זוכרים משהו כזה?).

סקס אפיל: שוצף כמו מפלי הניאגרה.

סגנון שירים: עוד לא נרשם להיט ראשון.

מראה חיצוני: תימנייה בסטייל ברזיאלי – מהזן המשובח שנתברכה ארצנו.

מנעד קולי: עוד לא הבשיל, אבל יש בהחלט למה לצפות.

נזכור לה: את הדמיון (היחסי) לעופרה חזה ז"ל.

נשכח לה: את הקריירה מהר מאד, אם לא תיכנס לפלייליסט בשנה הקרובה.

שורה תחתונה: כמו שילוב מנצח אבל בלתי אפשרי של פסיפלורה וג'חנון – שאפשרי רק בישראל.

ציון: 7

הפרשנים:

טובל'ה: "עוד אי אפשר להגיד עליה כלום. צעירה ויפה".

עמרי רונן: "יש לה קול יפה, היא כוסית, אה…ויש לה 'יופי ישראלי'. בדיוק ההפך ממיכל אמדורסקי. האמת, מפה אפשר רק להרוס. אם בחירת השירים שלה, הניהול וההפקה יהיו לא טובים, היא תישאר כמו שהיא היום, פלוס אלבום נידח. שירים טובים, ניהול נכון, אמת עצמית – היא תהיה פה עוד הרבה מאוד זמן. רק שתשכח לרגע את עפרה חזה, ותזכור דווקא את יהודית רביץ".



גלי עטרי

נקודת פריצה: 1970, עם הלהיט "יש לך שמש" (מקום ראשון בפסטיבל טוקיו).

סקס אפיל: היה לה פעם, רק לפני התספורת הדודתית העכשווית.

סגנון שירים: מגוון ועשיר ("ולנטינו", "ממריאה ברוח", "עוד יום", "הכל עומד במקום", "איזמרלדה", "סתיו ישראלי", "רק אתמול", "מקיץ אל החלום", "חזקה מהרוח", "השיר שיביא לך אהבה").

מראה חיצוני: לוק רזה, פנים יפות, שיער בעייתי משהו.

מנעד קולי: אין אפס אצל הזמרות הוותיקות. אלופה.

נזכור לה: את הסצנה הבוטה והעוצמתית עם ענת עצמון וגידי גוב בסרט ב"דיזינגוף 99" הנחשבת לאחד מנכסי צאן הברזל של קטעי הסקס בקולנוע הישראלי.

נשכח לה: את תפקיד המופת שגילמה בסדרה "משפחת עזאני" כאשתו של זאב רווח.

שורה תחתונה: כבוד, ולו רק בשל הזכייה באירוויזיון 79'. הללויה!

ציון: 9

הפרשנים:

טובל'ה: "זמרת בלי נוכחות. צריך לגרד אותה. אין לה שואו ואין לה אמירה. מינורית ומשעממת, ולא בגלל שהיא מבוגרת. בעיניי היא פשוט נומבון (כדור שינה – א.פ) מהלך".

עמרי רונן: "ההצלחה הכי אובר-רייטד בהיסטוריה. עטרי היא דוגמא לזה שאין נוסחה מנצחת מלבד שירים טובים. היא לא זמרת גדולה, אבל את השירים שלה היא מגישה הכי טוב שיש (כן, נינט, "מקיץ אל חלום" שלך היה פחות טוב). אני מנסה להיזכר בלוק שלה פעם (אייטיזי קשה), ואח"כ (דודה), וכל מה שקופץ זה דבר אחד. נכון, הציץ שלה מ'דיזנגוף 99'".

 

מתוך מגזין MAXIM