הסיוט שאינו נגמר: ככה נראה השבי שאחרי השבי

אני יושבת מול קובץ וורד ריק וחושבת לעצמי "מה הטעם". מה הטעם לומר שוב, להציף, להתלונן, להשתגע, להראות את האבסורד שאנחנו חיות בו. מה הטעם לכתוב שוב שהממשלה הזאת שמה עלינו כזה #2$@$% גדול? עלינו? עזבו עלינו! על החטופים!

>> להישאר בישראל ולהילחם עליה, או לחפש חיים רגועים ושפויים במקום אחר?

רום ברסלבסקי כתב בסטטוס שמסביר על גיוס ההמונים שפתח: "משרד הביטחון, הממשלה, מטה החטופים, מנהלת החטופים, המשטרה – כל הגופים הממשלתיים – מפקירים אותי באופן גורף. הם מסננים אותי וכותבים לי: 'השעה מאוחרת'. בשדה התעופה רמון החליטו לעכב אותי למרות שאני נכה צה״ל עם פטור מתור, וגרמו לי לבכות ולהתקף חרדה חמור מאוד". בסטטוס, הוא הודה לכל מי שאפילו עוצר לעשות איתו סלפי, והעלה סרטון של קבלת הפנים שקיבל כשהגיע לבית מלון עם משפחתו, ומקבל תשואות בעמידה ומחיאות כפיים מהאורחים. מהעם. 

כנף ציון Vs מיניבוס

ושוב, אנחנו רואות את הפער בין העם ברחוב, לבין מי שאמורים לייצג אותו – הממשלה. כשהחטופים מקבלים כולה מענק חד פעמי של 60,000 ₪ (חכו שמס הכנסה יגיעו אליכם), ודמי כיס של 9,000 ₪, כשהתפרסם השבוע שהמדינה מסרבת להוציא לחטופים את "כנף ציון" כדי להגיע לטראמפ ורוצה לשלוח אותם בטיסת ארקיע מסחרית רגילה ועוד נסיעה של חמש שעות במיניבוס לוושינגטון, זה פשוט בלתי נתפס. והלו, טיסה מסחרית של 12 שעות זו חוויה קשה וטראומטית גם למי שלא היה בשבי. 

בתגובת "מנהלת החטופים, השבים והנעדרים במשרד ראש הממשלה" לתכנית "הצינור" שהתעסקה בסיפור, היה הרבה מלל והסבר על למה לא ניתן להוציא את כנף ציון בגלל הלו"ז, נתיבי האוויר וכל מיני שיט כאלה, (וכמו שאני אומרת לבת ה-10 שלי – טוב טוב, תודה רבה על התירוצים), אבל כן ארצה להתמקד במשפט האחרון הבודד של התגובה: "מטוס 'כנף ציון' משמש אך ורק את ראשי המדינה". סליחה? סליחה?!

קודם כל, אתם מתכוונים לראש המדינה ורעייתו. תדייקו כדי שלא תחטפו בראש מהבוס האמיתי. שנית כל, אם יאיר נתניהו עלה על הפאקינג מטוס המיותר שיצרתם לעצמכם בכמעט מיליארד שקלים, אז גם חטופים, שנחטפו תחת משמרתכם ורוצים ללכת להודות לאדם היחידי שאשכרה רצה להוציא אותם משם – יכולים לעלות על המטוס הזה, שאני מימנתי. שכולנו עדין מממנות. 

"חשבנו שהשפיות תחזור כשהם יחזרו. אבל אי השפיות, השחיתות ובעיקר, סליחה על המילה הלא אלגנטית – הטמטום, בולטים יותר מהכל. אנחנו בלופ אינסופי"

 

ודוגרי זה קצת מוזר, כי בואו, אם יש דבר שהכנסת הזאת מבינה בו – זה לארגן טיסות. ובסוף, שרים ושרות חסרי תועלת טסים ביזנס על חשבוננו, וחטופים וחטופות עולים על טיסה מסחרית. לתפוס את הראש ולא להאמין שאין אף אחד נורמטיבי במערך הממשלתי, שמטפל בשום דבר כמו שצריך.

חשבנו שהשפיות תחזור כשהם יחזרו. אבל אי השפיות, השחיתות ובעיקר, סליחה על המילה הלא אלגנטית – הטמטום, בולטים יותר מהכל. אנחנו בלופ אינסופי. הסיוט שאינו נגמר. אז הנה כתבתי על זה שוב, ואולי צריך להמשיך לכתוב ולא לוותר, פשוט כדי לא לנרמל את השיגעון הזה שאנחנו חיות בו. 

ולממשלה אני אכתוב בזעם על הבוקר: אם אתם לא מסוגלים לעשות את העבודה שלכם, אם אתם לא מסוגלים לדאוג לחיילים, למילואימניקים, למפונים, לעסקים שנסגרו, לרצח נשים, למשפחות מתחת לקו העוני, לחרדים הקיצונים שהופכים לכת מסוכנת מיום ליום, למתנחבלים, לפשע, לרשע, או אפילו לסגור טיסת ביזנס מסכנה לאנשים שעברו שואה, קחו את עצמכם ופשוט תטוסו מפה. במחלקת תיירים.
לתרומה לקמפיין של רום ברסלבסקי לחצו כאן
לתרומה לקמפיין של מתן צנגאוקר ואילנה גריצווסקי