״בחודשים האחרונים ידענו שהיום הזה יגיע ועדיין ההלם קשה״

אחר הצהרים התקיימה הלוויתו של מודי בר און, מגיש הספורט והתסריטאי שהלך לעולמו אמש בגיל 59, לאחר מאבק במחלת הסרטן. בלוויה השתתפו מאות מחבריו ואוהביו, מכרים מעולם הספורט, תעשיית הבידור והתקשורת.

צוף, בתו של מודי ספדה לו: ״יותר מכל דבר אחר יותר: מהשנינות והצחוקים והכישרון והרגישות, הסיפור של אבא שלנו הוא סיפור של אהבה…״ היא סיפרה והוסיפה: ״וברגע אחד הסתיים אתמול סיפור אהבה גדול".
גם אביגיל, אחותו הגדולה של מודי ספדה לו: ״כל חייו הייתי גאה להיות אחותו, לא כי הוא מפורסם אלא כי הוא בן אדם, בן אדם טוב, חכם ומוכשר ומקסים״.
כדורגלן העבר אבי נמני הגיע לספוד, והשחקן והקומיקאי טל פרידמן שר את שירו של אריק איינשטיין "מדוע הילד צחק בחלום".

אם הייתה בחילוניות הישראלית סמכות עליונה זה היית אתה: לימדת אותנו על סקרנות והרחבת אופקים, לימדת אותנו על אהבת אדם, לימדת אותנו לתת כבוד לעבר אבל לא לחטוא בנוסטלגיה מזויפת

אייל אופנהיים היה עורך התוכן של ערוץ הספורט בשנת 95, כשהציע למודי בר און להצטרף לצוות הערוץ. במשך 17 השנים הבאות עבדו יחד בערוץ הספורט והפכו להיות חברי נפש. בלוויה של בר און, אייל נפרד ממודי חברו במילים הבאות: "מודי היקר. כולנו ידענו בחודשים האחרונים שהיום הזה יגיע ועדיין ההלם והאובדן קשים מאוד. בכל פעם שמישהו ביקר אותך בתקופה האחרונה שלחנו אחד לשני הודעות מעודדות על כך שהנה הנס קורה. קיווינו לעוד רגעי חסד ולעוד מפגשים שבהם גם במצבך תמטיר עלינו פנינים והשראה. רק אתה היית יכול להגדיר את מצבך הרפואי במשפט: 'הרופאים הודיעו לי שהם פיטרו אותי'.
היית אמן של מילים יש שיגידו שהמצאת שפה: שפה שהגדירה מחדש את הספורט ואת התרבות. שפה שהגדירה עבורנו את הישראליות שרצינו לראות ולפעמים קצת נעלמת.

אם הייתה בחילוניות הישראלית סמכות עליונה זה היית אתה: לימדת אותנו על סקרנות והרחבת אופקים, לימדת אותנו על אהבת אדם, לימדת אותנו לתת כבוד לעבר אבל לא לחטוא בנוסטלגיה מזויפת, לימדת אותנו איך לספר סיפור ובעיקר לימדת אותנו שהסיפור תמיד יותר גדול ממי שמספר אותו. היית מהפכן ובכל תחום שנכנסת אליו שינית בו את חוקי המשחק.

אין דרך להיכנס לנעלייך כי כבר לא מייצרים נעליים כאלה. ולמרות שהיית יוצר, משורר , אינטלקטואל, לא היית מורם מעם נשארת אדם פשוט שלא עושה מעצמו עניין עד ימייך האחרונים: והדבר הכי מדהים זה שבעצם אף לא הבנת כמה אתה גדול, מיוחד ונערץ ואיזו השפעה עצומה הייתה לך על כל מי שפגש אותך.
נמצאים פה חברים וקולגות אבל גם אנשים שפגשו אותך רק דרך מסך הטלוויזיה ואהבו אותך מאוד בעיקר בגלל שהייתה לך את היכולת לגרום לכל מי שרואה אותך על המסך להרגיש כאילו אתה יושב לידו .
מנחמת אותי העובדה שבחודשים האחרונים בילית עם המשפחה המקסימה שלך ואני מאוד שמח שאולי בפעם הראשונה בחייך הבנת באמת כמה אתה יקר ואהוב על כל כך הרבה אנשים.

אנחנו אולי נפרדים ממך היום אבל בעצם אתה תישאר איתנו לנצח כי ליצירות שלך , לאבחנות שלך, למילים שלך ולשפה שהמצאת אין תאריך תפוגה.

מודי אחי הגדול והיקר, אני לא יודע איפה החיים שלי היו ללא המפגש איתך. הייתי רוצה עוד הזדמנות לפגוש אותך ולהגיד לך תודה. הייתה לנו זכות גדולה להיות לידך, אתה תמיד תישאר בלב של כולנו, אנחנו אוהבים אותך מאוד".