לירז צ'רכי: "הייתי שטופת זיעה ושאלתי את עצמי מה אעשה"

בגיל 42 המוזיקאית והשחקנית לירז צ'רכי הרגישה שהיא מצליחה לדייק את החיבור הנשי שלה לעצמה ושיש לה אומץ לדגמן הלבשה תחתונה. "כאילו שהזמנתי את זה. יום לפני שקיבלתי את ההצעה, אמרתי לתום שעברה לי מחשבה בראש שאם אקבל הצעה להצטלם להלבשה תחתונה אני אעשה את זה. הרגשתי שמשהו בי נפתח ולא מהמקום שאני מוכרת את המראה שלי. אני אחרי שתי לידות ומקבלת את עצמי עם השינויים בגוף, יש לי בטחון באמת שלי כאומנית, כאישה וכאימא ומול הקהל שלי, בימי הקורונה עליתי בין שניים לשלושה קילוגרמים במשקל ופתאום רואים קצת טוסיק וקצת בטן, ותחושה של נשיות מתפרצת. ראיתי את צילומי ההלבשה התחתונה של תקוה גדעון, היא אישה יפה עם או בלי פוטושופ. כל אישה בוחרת מה שטוב ונוח לה. נראה לי שאנחנו בעידן שהנשים מדברות לא דווקא דרך הגוף שלהן. למחרת, כמו נבואה שמגשימה את עצמה, קיבלתי את ההצעה של חברת דלתא לדגמן את החזיות החדשות שלהם נטולות הברזלים עם תחתונים תואמים. אז עכשיו נשאר לי להזמין שנחזור לבמות". 

"השתחררתי מהביקורתיות של מה אכלתי ואיך זה יראה. וברור שבלי פוטושופ, כי לא הייתי מעזה להוציא משהו שהוא לא אמיתי"

בעבר הצטלמת בעירום בסצנת מיטה בסרט האמריקאי "כלים שלובים" עם השחקן פיליפ סימור הופמן, אז הגעת לסט עם ניסיון…
"זה לא דומה. הסצנה בסרט הייתה מתוך מערכת יחסים וזה קרה בחדר חשוך לאור נרות, כאן זה היה באור מלא, מול צוותים וצלמים. בעשר הדקות הראשונות זה היה הלם, ואז הרגשתי כמו שאנחנו מרגישות בים אחרי שאנחנו מורידות את החולצה והכל בסדר. אני אמרתי לעצמי, 'את בתפקיד' ונהיה לי כיף. זה שחרר את הקליפה האחרונה שלי, תחנה אחרונה בשחרור החופש הנשי. השתחררתי מהביקורתיות של מה אכלתי ואיך זה יראה. וברור שבלי פוטושופ, כי לא הייתי מעזה להוציא משהו שהוא לא אמיתי. בסוף מדובר בגוף של אישה וזה דבר יפה בכל גודל. אני דיגרית של חזיות וויירלס כבר שנים, מחפשת אותן בכל החנויות של הלנז'רי והסצנה הזאת לא מפותחת בארץ, אז סוף סוף יהיה לי אוסף משלי".

חוטיני או בוקסר?
"תחתון ברזילאי". 

חופש פינת בהלה

אתם שני אומנים בבית. קשוח, אה?
"המצב באמת קשוח. אין אופק וזה שנינו. הקורונה באה בתקופה ששנינו התחלנו לקטוף את הפירות של הבחירות שלנו. אני עם מוזיקת עולם ותום מצידו גם עשה בחירה אמיצה וחוץ מתיאטרון וריצה מהצגה להצגה בתיאטרון באר שבע, הוא התחיל פעילות מאחורי הקלעים של התעשיה בעריכה בבימוי ובתרגום מחזות. והכל נעצר. לפני הקורונה הלוח שלי היה מלא מאפריל עד ינואר, כולל הופעות בפסטיבלים גדולים של מוזיקת עולם. בלינקולן סנטר בניו יורק, בלוס אנג'לס ובסיאטל, בגרמניה, בשוויץ, בלגיה, ספרד, דנמרק ומסע הופעות ברחבי צרפת. התחלתי עם הטורים בעולם לפני שנה וחצי, מוזיקת עולם בשבילי היא חלום שהתגשם, ולפריצה הזאת חיכיתי ארבע שנים. המוזיקה שלי בארץ היא מאד נישתית, אני יכולה להופיע ברידינג או בזאפה לקהל של עד 500 איש לא יותר. בחו"ל לעומת זאת מגיעים 5,000 וגם 15,000 איש. הייתי בוקד עד החורף הבא, כולל טיסות מוזמנות וצוותים בכל מקום, ונשבר לי הלב. וזה לא רק אני, יש לי נגנים, סוכנים ואלבום מוכן שהיה אמור לצאת ב-22 במאי וזה נדחה כי הלייבל שהיה אמור להפיק קרס והשאירו אותי עם בור כלכלי. שבועיים הייתי שטופת זיעה ושאלתי את עצמי מה אעשה. מצאנו את עצמנו 24 שעות יחד בדירה השכורה הקטנה והמתוקה שלנו בחופש פינת בהלה. לפחות יכולנו לצאת למרפסת לשאוף אוויר. זה היה קשה אבל חוויתי קתרזיס, הסלולרי מונח בצד ביום יום המתחרה הגדולה שלי זו אני ואני גם האויבת הגדולה שלי. כל הזמן אני רוצה יותר ואני ביקורתית כלפי עצמי בטירוף. מוציאה לעצמי את הנשמה. בגלל הקורונה היה רגע לעצור לחשוב ולחלום". 

מה הכי מפחיד אותך?
"יש חרדה כלכלית אמיתית. אבל מה שהכי מדאיג אותי, יותר מהכסף זוהי ההבנה שאומנים בארץ לא מוגנים. אין להם שום תנאים. זה נראה זוהר ללכת לפרמיירות אבל רוב האומנים חיים כמו אדם ממוצע שהוא עצמאי. אנחנו משלמים מה שמבקשים מאיתנו ואין מי שדואג לנו. תום שכיר של תיאטרון באר שבע אז הוא קיבל שלוש פעימות. אני בשנת 2018 הייתי אחרי לידה אז הרווחתי גרוש וחצי ולא הכנסתי לביתי. המוזיקה היא השקעה שאני עושה אותה לבד. מדינה צריכה תרבות, אנשים צריכים תרבות, אין תמיכה וזה מדאיג. אם לא תהייה ברירה, המפלט שלנו יהיה אילת, שם אימו של תום". 

אז איך שורדים?
"עם שני קמפיינים שעשיתי לחברת הקוסמטיקה ביופור ולדלתא, והסדרה "טהרן". פתאום שוטף פלוס מאה ועשרים נהיה לטובתנו. בינתיים אנחנו לא נעזרים בהורים אבל אנחנו קרובים לשם. בלילה הגענו לאחרונה ללייבל גדול של מוסיקת עולם בשם 'בליטרביט' ושלחנו אליהם חומרים ואחרי ששמעו ועוד שיחות זום הם החתימו אותי על שני אלבומים, מה שאומר לקפוץ למים הכי עמוקים. בספטמבר ייצא סינגל ובנובמבר אלבום שכולו שיתוף פעולה עם זמרת איראנית מאיראן, אומן שפגשתי באיסטנבול ואחרים שפגשתי דרך הרשתות, אז אני נשארת בחיים". 

הרשית לעצמך בזבוזים בימי הקורונה?
"קניתי כמה קומבניזון וחלוקים. אם כבר אנחנו רק בבית, אז להיראות טוב". 

הקול נשאר במשפחה

לראשונה פגשתי את צ'רכי לפני יותר מעשרים שנה. זה היה במועדון קטן, למיטב זכרוני הופיע שם רמי קליינשטיין, אז הבעל של ריטה, אחות אימה. כשהיא פתחה את הגרון שלה יצא הקסם, הקהל עף עליה, לא היה ספק שהקול נשאר במשפחה ושהיא כאן כדי להישאר. למרות רזומה יפה שצברה במהלך השנים, גם במוזיקה וגם במשחק, בין השאר "סוף העולם שמאלה", מחזות זמר ושלושה סרטים הוליוודים, היא הייתה שנים בחיפושים כדי לדייק את עצמה עד שמצאה את הייעוד שלה ככותבת ומלחינה של מוזיקת עולם ובשנים האחרונות רכשה לעצמה שם בינלאומי. בדרך היה פרק נישואין שהסתיים כעבור שש שנים, ולפני עשור פגשה את תום אבני בהצגת ילדים לחנוכה. היא הייתה גרושה בת 32 והוא רווק בן 24. ארבע שנים אחרי הם היו הורים לג'ון ולפני שנתיים נולדה הבת נור. האטיטדיוד שלה לא השתנה לאורך השנים, צ'רכי היפהפייה היא אסירת תודה לחיים, ומרגישה בת מזל לעשות מה שהיא הכי אוהבת. 

מה למדת מפרק א' של נישואייך שאת מיישמת בפרק ב'?
"למדתי לא להתפשר על החופש היצירתי ועל החופש הנשי שלי. בפרק א' הייתי צעירה, פעלתי ממקום אוהב וכל פעם כיביתי שאלטר אחר בתוך עצמי כדי לרצות. זה לא שייך לפרטנר, זה קשור לאיראניות, לבית, להקשבה לסביבה שמצפה ממך להיות אישה טובה. הטייטל הזה סיבך אותי. אז אני עדיין אישה טובה אבל אני כבר לא מוותרת על עצמי בדרך".  

"בפרק א' כל פעם כיביתי שאלטר אחר בתוך עצמי כדי להיות אישה טובה כמו שציפו ממני. אני עדיין אישה טובה אבל כבר לא מוותרת על עצמי בדרך"

אז המוזיקה ניצחה?
"מוזיקה ומשחק, שניהם טמונים בי, כמו אהבה, כמו ילד וזו מקשה אחת וזה חלום שמתגשם".

"טהרן" החזירה לך את התיאבון למשחק?
"כשזה קרה מאד שמחתי. המוסד ומהלכיו מאד סיקרנו אותי. מדובר בסדרה בשפה בינלאומית על נושא בוער שאנחנו לא מודעים למהלכיו מאחורי הקלעים על יחסי מדינות. היה מרתק להיכנס לתפקיד לעבוד עם שחקנים איראניים מכל קצות העולם". 

לירז צ'רכי ב"טהרן" | צילום: יח"צ

התגובות הכל כך מפרגנות הפתיעו אותך?
"לא. התגובות מהעולם ומאיראן בפרט הן יוצאות דופן. הבנתי שכמוני, כמו הדרך שאני עושה, מדובר בשורשים שלנו. כולנו בחיפוש. כולנו מזדהים עם שאלת השייכות, מי אנחנו, מאיפה באנו, ואיך לעשות שיהיה טוב בעולם המאתגר שבו אנחנו חיים". 

הופעת בסרטים בהוליווד, כמעט נגעת בהצלחה הגדולה, יש בך צער שלא הלכת עם זה עד הסוף?
"רק ברמה של איכות חיים. אם הייתי נשארת שם היה לי היום בית גדול יותר, או-פר ומעמד כלכלי. אבל בגדול אני לא מצטערת כי אני מגשימה את החלום האומנותי שלי לכתוב, להלחין ולהופיע מול קהל". 

אם בעקבות "טהרן" תקבלי הצעה מחו"ל, תעשי רילוקיישן?
"בגדול אני מרגישה שכאן הבסיס שלי, אבל זה גם הזמן לעשות שינויים, ואם תהיה הזדמנות אז בכיף". 

את פוחדת שיום אחד כל זה ייגמר?
"מפחיד אותי שבגלל הקורונה לא יפתחו לעוד שנה שנתיים ולא אהיה רלוונטית ואני מנסה לחשוב איך לפתח דברים דרך הרשת ולהמציא את הגלגל מחדש. שלחתי הופעות שלי לצ'כיה ולאיסטנבול, אני משקיעה כדי למכור הופעות בימים שאחרי הקורונה". 

כישרון שאין לך והיית רוצה?
"הייתי רוצה שיהיה בי צד ריאלי, לעשות איזה סטארט אפ מטורף. זה לא יקרה כי אני הכי אומנותית והכי לא ריאלית". 

לירז צ'רכי לדלתא | צילום: מאיה באומל

יש לך אישיו עם הגיל?
"יש לי אישיו עם להתבגר לא במובן החיצוני אלא בלהיפרד מכל מיני דברים שאני צריכה אולי להיפרד מהם, למשל שלא אעשה עוד ילד. כל פעם את נפרדת ממשהו בתוך הנשיות הגדולה והמורכבת וזה אתגר. להצטלם כמו שהצטלמתי זה בונוס". 

ובן זוג שצעיר ממך בשמונה שנים?
"אני לא מרגישה את זה בכלל. השיח היחידי בינינו שמביא את סוגיית הגיל הוא שכרגע אנחנו לא רוצים עוד ילד ואני אומרת לתום אולי תרצה כשתהייה בן 40 ואז אני כבר לא אוכל, והוא אומר שלא ירצה והאמת שהקורונה הוכיחה ששתי בנות זה אחלה וזה מה שהולם את מידותינו". 

הבנות ילכו בעקבותיכם?
"ככה זה נראה. הן דומות מאוד לתום. אצלנו הבהיר ניצח, רק את הריסים הן לקחו ממני. לפחות זה. אי אפשר לברוח מזה, הסלון שלנו הוא במה ויש כלי נגינה והן רוקדות ושרות. זה בילט אין". 

איזה מין הורים אתם?
"אני מצחיקה, כיפית ומפנקת, אבל לפעמים אני רצינית מדי ואני צריכה להיות קצת פחות ויותר לשחרר. תום אבא מאוד מכיל ומקבל. אני חושבת שצריך ללמוד להיות הורה ולקבל את הילד ולעצב אותו בלי הדפוסים שלנו, כי אם מתאים לי משהו זה לא אומר שהוא מתאים גם להן, ואני טועה ומתקנת". 

מה נחשב בעינייך להישג הכי גדול שלך?
"המשפחה, הילדות. חד משמעית". 

היכן את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"ממשיכה להופיע ולשחק, ויש לי עוד תקווה שעוד שנה שנתיים נרצה עוד ילד. בחלומות שלי הייתי רוצה מאתיים ילדים. אז לגבי ילד נוסף, נבר סיי נבר".