עד מתי הילדים ישנו איתנו במיטה? מדריך ללינה משותפת

"הילדה בת שנתיים ועדיין ישנה איתנו. אני יודעת שעשינו טעות, היא כבר התרגלה… את חושבת שיש מה לעשות או שאבוד לנו?". אם הייתי מקבלת שעת שינה על כל פעם שנשאלתי את השאלה הזאת, לא הייתי עייפה. באמת. וזו התשובה הקבועה שלי: לא, לא עשיתם טעות, להפך. היא התרגלה לזה שאתם שם בשבילה – נוכחים, מגוננים, מפנקים. וכן, לפנק זה חשוב. ועכשיו, אם אחד מכם – או הילד/ה – מרגישים שהלינה המשותפת כבר פחות מתאימה, זה פשוט סימן שהגיע הזמן לשינוי. אבל שינוי הדרגתי ובגובה העיניים.

3 משפטים שמוטב להוציא מהלקסיקון

יש כמה משפטים שפשוט לא עושים שירות טוב לילדים שלנו. בראש הרשימה: "אין לך ממה לפחד", "לא קרה כלום", "את כבר גדולה". שלושת המשפטים מבטלים את הרגש, ומתעלמים ממה שהילד או הילדה באמת מרגישים. וזו טעות. כיועצת שינה, אני אומרת, לינה משותפת היא לא רק פתרון טכני, היא מסר שאומר: "אני כאן בשבילך. גם כשחשוך. גם כשאתה חולם רע. גם כשאת מפחדת". לא כל ילד או פעוטה ידעו להגיד את זה במילים, אבל הם בהחלט יבטא את זה בבכי, באי שקט או בזיעה קרה. תזהו את הסימנים. אז הילד או הילדה כבר מזמן עברו לישון  בחדר שלהם, ופתאום הם חוזרים אליכם למיטה? קורה המון. פה מגיע הטריק שישנה לכם את הלילות (והעצבים). אבל לפני הכל, בואו נבין מה קורה שם מתחת לשמיכה.

>> חופש גדול במזגן: 20 רעיונות לפעילויות עם הילדים בבית שכפול

פחד או חרדה? ההבדל חשוב: פחד נובע מאיום ממשי כמו למשל, אזעקה. טיל. קול נפץ. חרדה יכולה לצוץ גם כשאין סיבה נראית לעין; ממפלצות, מכלבים, מהלא נודע. אבל בין אם זה פחד או חרדה, ילדים צריכים מענה. לא הסבר. לא נאום או לוגיקה, אלא חיבוק, זמינות וביטחון.

גם כשהילדים כבר גדולים, הם עדיין זקוקים לנו, לפעמים אפילו יותר. כשמשפחה מתייעצת איתי, אני מקפידה להתאים את התשובה למציאות הספציפית שלה, לא למה ש"אמור להיות". ובמקרה הזה, אם הילדים מבקשים לישון איתכם, במיוחד בתקופה כזו, התשובה שלי חד־משמעית כן. תתנו להם. הם מפחדים, ובצדק. כשהשפה של פעוטות כוללת מילים כמו ממ"ד, טיל, יירוט, חטופים, אזעקה והפסקת אש, וכשאין באמת שגרה – לא בלילה ולא בבוקר – הם חיים בתוך ענן של חוסר ודאות. הילדים שלנו נולדו לתוך מציאות רועשת, קופצנית, כזו שמשנה את פניה מרגע לרגע, ואין להם את הכלים להבין אותה או לפרש אותה. הם רק יודעים שמשהו מרגיש לא בטוח. בתוך זה, התפקיד שלנו נשאר יציב: להיות המקום הכי בטוח שהם מכירים. בגיל חצי שנה, 7, 15 או 38 – לא משנה. הם תמיד יזדקקו לנוכחות שלנו, ובתקופות קשות, הצורך הזה רק מתחדד.

להוריד את מפלס החרדה

יש טריק פשוט שיכול להוריד את מפלס החרדה באופן מיידי – גם אצל הילדים וגם אצלכם. כל מה שצריך לעשות זה להניח מזרן קטן בחדר שלכם, עם שמיכה, כרית, בקבוק מים ודובי אהוב. ואז לומר להם: "אם לא נעים לך לישון לבד, את לא חייבת. את תמיד מוזמנת לישון כאן, על המזרן". מה קורה כאן בעצם? קודם כל הורדנו משמעותית את סף הלחץ ונתנו פתרון, גם לצורך של הילד לא לישון לבד, וגם לצורך של ההורים שמעדיפים את השינה שלהם בלי בעיטות לצלעות. חוויה ממש. ממליצה לכם.

לשמור על הזוגיות

כמו שאתן יודעות שבן או בת הזוג שם בשבילכן בלילה, גם אם אתן לא בודקות את זה כל שעה, כך בדיוק הילדים צריכים להרגיש כלפיכם. הידיעה שהם יכולים להגיע אליכם אם יצטרכו, כבר מרגיעה. מתוך המקום הזה, רוב הילדים גם יעדיפו להישאר במיטה שלהם, כי היא נוחה להם, מוכרת, שלהם. כשמאפשרים בחירה, לאט לאט נוצרת העדפה טבעית. מעבר לכך, יש כאן גם מסר עדין אבל חשוב על זוגיות: אנחנו ההורים רוצים לישון יחד, חשוב לנו שיהיה לנו נעים ונוח, ובמקביל, אנחנו תמיד זמינים לכם. ולמי שמרגיש שכרגע כולם צריכים לישון יחד באותה מיטה או על מזרנים בחדר אחד, גם זה בסדר. יש תקופות כאלה, וזה זמני.

מתי לא כדאי להעביר למיטה משלהם?

לא כדאי למהר להפריד מיטות כשהתינוק או התינוקת עדיין בחודשים הראשונים לחייהם, או כשהם או אתם חווים פחד, קושי או חוסר שקט. לפעמים התחושה הפנימית אומרת שעדיין לא הזמן, אבל הלחץ החיצוני כבר מתחיל לכרסם: "הגיע הזמן", "אסור לפנק יותר מדי", "שלא יתרגל"… אז בואו נחליט שאם תגיעו לגשר, תעברו אותו. ובינתיים, נמשיך לפנק ולהיות שם בשבילם. חשוב לדעת: במהלך החודשים הראשונים להיוולדו, מומלץ לישון עם התינוק באותו חלל, כדי להשגיח עליו מקרוב. כמובן, יש לעשות זאת בהתאם להנחיות משרד הבריאות, מתוך אחריות ובטיחות מלאה.

מתי כן אפשר להעביר?

את המעבר כדאי לשקול לפחות לקראת גיל שנה, כשאתם מרגישים שהתינוק או התינוקת ישנים טוב בלילה, כשהם רגועים, בריאים, ושהגיע הזמן גם עבורכם. הכי חשוב שהמעבר יתבצע בהדרגה, ברגישות, ובקצב שמתאים למשפחה שלכם. אם צריך, אפשר וכדאי להיעזר בייעוץ מותאם. מה שלא מומלץ זה לקפוץ למים עם שיטות נוקשות של "אימוני שינה" ו"בכי מבוקר". יש דרך אחרת, נעימה, קשובה, כזו שמכבדת גם את הילדים וגם אתכם.

לינה משותפת יכולה להיות חוויה נהדרת וחיונית, כל עוד היא נעשית באופן בטוח ובהתאם להמלצות משרד הבריאות, בעיקר כשמדובר בתינוקות. במקביל, גם לפרטיות של ההורים ולצרכים שלהם יש מקום חשוב. המפתח הוא גמישות: לא להיתפס לכללים נוקשים, אלא להתבונן במה שמתאים לכם עכשיו, כהורים וכמשפחה. כשפועלים בגישה קשובה, רגישה ונטולת לחץ, הכל מסתדר. הלוואי על כולנו לילות שקטים. מכל בחינה.

הכותבת, נעמה צובל, היא בעלת קליניקה לליווי משפחתי, מדריכת הורים לגיל הרך ולבני נוער, יועצת זוגיות ושינה, כתבת ומרצה בנושאי הורות וזוגיות.