לילה לא שקט
מנהגי השינה של תאומים (והוריהם)
באחת משיחות פריקת הלחץ עם חברה, אמא לתאומים בני שנה ותשעה חודשים, שאלתי אותה מה לדעתה צריך להיות הנושא של המדור הבא. מצחיקה אחת, היא אמרה לי. על מה אנחנו מדברות כבר חצי שעה? דיברנו, בפעם המאה, על איך משכיבים לישון שני פעוטות יחד, ואיך שורדים לילות שבהם כל אחד מהם מתעורר בזמנו הפנוי, בערך חמש פעמים בלילה, וגם השני מתעורר בתורו, ולפעמים הם מעירים זה את זה ומתאגדים במהומה אחת גדולה. לשתינו גם יש ילדים בוגרים יותר, כך שכפי שאפשר לנחש, הלילות שלנו נראים יותר כמו שעת עומס בכביש בין עירוני מאשר כזמן המוקדש לשינה.
סיגל לוי, פסיכולוגית המתמחה בתאומות ואמא לתאומות בנות שלוש, אחיות צעירות לבתה הבכורה, מעידה מניסיונה שאכן נושא השינה מטריד הורים רבים לתאומים. "הנושא מעסיק מאוד גם הורים לילדים יחידים, אך במקרה של תאומים הקושי מוכפל ומשולש. להשכיב שני תינוקות ולהתמודד עם יקיצות ליליות של שניים וזה עוד אחרי יום מעייף בפני עצמו – זה יכול להיות באמת עניין מתיש מאוד".
עוד לפני שמדברים על הקשיים הייחודיים לשינה של תאומים, אומרת לוי, יש להקדיש מחשבה לנושא סידורי השינה הבסיסיים. האם תינוקות רכים צריכים לישון יחד באותה עריסה או שיש להפרידם כבר מההתחלה ולהשכיבם בשתי מיטות נפרדות? ישנן שתי גישות לנושא: האחת נסמכת על מחקרים שהראו שתאומים שרק נולדו הישנים יחד באותה עריסה מסנכרנים את התפקודים הגופניים שלהם ונהנים משינה רגועה יותר, בגלל הנוכחות התאומית המתמדת. הגישה השנייה מדברת על כך שחוויית הנפרדות הפסיכולוגית המתפתחת אצל הפעוט לא תוכל להתרחש אם לא תושג קודם חוויית הנפרדות הפיזית, ולכן יש להשכיב את התינוקות מהרגע הראשון במיטות נפרדות.
בשלב זה אני מתוודה בפני לוי שכנראה חרגתי לחלוטין מהכללים הפסיכולוגיים העכשוויים. אני פשוט ישנתי איתם באותה מיטה עד שהפסיקו לינוק, וגם היום הם עדיין ישנים במיטות סמוכות ומגיעים לביקורים ליליים בכל עת שיחפצו.