יוצאים לתפוס טורנדו

שעת המפגש נקבעה ל-13:00 בלובי של מלון וסטגייט באוקלהומה סיטי. הגעתי לעיר בטיסה לאחר יומיים של שהייה ומנוחה בניו יורק כדי לאפס את הג'ט-לג. לא רציתי שהעייפות תפריע לי בשבוע הקשה שלפני. במלון קיבל את פני ביל, מנהל הסיור בשבוע הקרוב, וראיתי שהוא שמח לראות אותי. שאר חברי הקבוצה כבר הגיעו למלון בשעות הבוקר או ביום הקודם, וביל כבר רצה לצאת לשטח.

>> מגזין מטיילים במתנה! לחצו כאן לקבלת ההטבה

המרדף קודם לכל

השבוע נהיה 11 איש ושלושה מדריכים. לביל יש תואר שני במדעי מזג האוויר וּותק של יותר מ-20 שנה ברדיפת סופות. הוא גר בלוס אנג'לס, ובכל שנה הוא מקדיש חודשים לעשות את מה שהוא אוהב – לרדוף אחרי סופות. מדריך אחר הוא בריאן, בעל ותק של כעשר שנים בתחום, שמכר את העסק שלו כדי להתמקד במרדף אחרי סופות ובצילומי אסטרונומיה.

ביל מתחיל בתדריך כללי. הוא מתאר את הימים הקרובים, שיכללו קימה מוקדמת ותדריך יומי לאחר קפה ומשהו קטן לאכול, אם בכלל. ביל מסביר באופן שאינו משתמע לשתי פנים שמרדף אחרי סופה קודם לכל. אחר כך, בסדר חשיבות יורד, יש זמן לאכול, לישון או לעצור לשירותים. דקות ארוכות מוקדשות לתדריך בטיחות: איך להיכנס לכלי הרכב במהירות כדי שלא להיפגע מהסופה, ואיך לשכב בתוך האמבטיה בחדר המוטל במקרה של אזעקת טורנדו.

אנחנו עוברים לתדריך היומי הראשון, ועשרות מפות עם צורות וצבעים מוקרנות ישירות מאתרי אינטרנט שונים המראים את תמונת מזג האוויר העדכנית בכל ארצות הברית. אף שלרוב חברי הקבוצה יש ידע מוקדם כלשהו בתחום, כל זה נראה לנו כמו סינית עתיקה. התמונה מתבהרת בעזרת ההסברים של ביל, אבל הרבה מושגים יובהרו לנו רק בהמשך השבוע, ובעיקר – איך מנסים לחזות מתוך מאות נתונים אם תתפתח סופת טורנדו והיכן.

תחילת הרדיפה הגדולה אחרי סופת הטורנדו. צילום: אדר אייל

מהי סופת טורנדו?

סופות טורנדו גורמות לעשרות הרוגים ולנזק בהיקף של עשרות ומאות מיליוני דולרים בשנה בארצות הברית בלבד. למרות מחקרים רבים ולמרות הטכנולוגיה המתקדמת והשיפור שחל בשנים האחרונות בתחום, עדיין אין אף גורם או מחקר מדעי שיכול לצפות בוודאות את הופעת הסופה ההרסנית. שיעורי ההצלחה של תחזיות הטורנדו נמוכים, ורק ב-30 אחוז מההתרעות אכן נוצרת סופה.

טורנדו נגרם על ידי אוויר חם שבדרכו מעלה אוסף לחות, הנמצאת בעיקר בצמחייה. בגובה 500 מיליבר (mbar, מידת לחץ אוויר), שהוא כ-18 אלף רגל, או כ-5.5 קילומטרים, נפגשת הלחות עם רוחות קרות, ולפעמים גם עם זרם הסילון (זרם אוויר חזק וצר יחסית העובר בשכבות הגבוהות של האטמוספרה), והלחות מושלכת בחזרה לכיוון הקרקע, לרוב בליווי ברד וגשם כבד. התנועה האנכית הזאת, בשילוב עם תנועה אופקית של רוחות מקומיות, יוצרות חוסר יציבות של מזג האוויר וסירקולציה אופקית של המערכת.

התוצאה של אי יציבות המערכת המורכבת הזאת היא סופה מקומית הנקראת תא-על (Supercell, תא מזג אוויר ענקי), הנראית כמו צלחת מעופפת עצומה ושחורה המסתובבת לאט, בסיסה קרוב לפני הקרקע, גובהה מגיע למאות מטרים והיא מורכבת משכבות, בדומה לעוגת חתונה הפוכה. אם תא-העל נמוך יחסית, יש סיכוי שייווצר בבסיסו "משפך". אותו "משפך" מפורסם ופוטוגני, המכונה גם "שואב אבק" או "צינור", הוא סופת הטורנדו הקלאסית.

סופת טורנדו יכולה להיווצר למשך שניות אחדות ולהיעלם, וברוב המקרים היא נשארת על הקרקע לא יותר מדקה או שתיים. בסופה קלאסית אפשר להבחין בקדמת הסופה במה שנקרא "משפך המים", שהוא האזור שיורד בו גשם, והוא נראה כמו וילון שקוף למחצה. לפעמים משפך המים מקבל צורה מוגדרת יותר, ורבים סבורים שזו סופת טורנדו, אבל טורנדו ייווצר תמיד בחלק המרכזי והיבש של הסופה. בישראל אפשר לראות לעתים רחוקות משפך מים, בעיקר מעל הים, אבל זו תופעה הנגרמת מסיבות אחרות לגמרי.

בארצות הברית מתרחשות עשרות סופות בשנה באזור הנקרא "סמטת הטורנדו" (Tornado Alley), הכולל חלקים מטקסס, אוקלהומה, קנזס ונברסקה, ובו האוויר הקר מהרי הרוקי (Rocky) שבקנדה נתקל באוויר חם המגיע ממדבר סונורן (Sonoran) המקיף את מפרץ קליפורניה.

במהלך השבוע עמדתי כמה פעמים תחת תא-על ונדהמתי משני דברים: הראשון הוא השקט המפחיד, הגובר ככל שמתקרבים למרכז התא, שקט הנגרם מלחץ אוויר נמוך לעומת קצות הסופה. האגדה מספרת שבמרכז המשפך של סופת הטורנדו יש שקט מוחלט, אבל איש לא נשאר בחיים כדי לאמת את זה. הדבר השני שהדהים אותי הוא הנהמה המפחידה שהסופה משמיעה מדי פעם, הנקראת בפי רודפי הסופות "שאגת הגיהינום" (hell roar). גם השאגה הזאת אינה מובנת לחלוטין למדענים, אבל סבורים שהיא נגרמת מגושי ברד גדולים המתנגשים זה בזה בשכבות הגבוהות יותר של הסופה (השם "שאגת הגיהינום" – hail roar- הוא גלגול של הביטוי "שאגת הברד".

עוד במטיילים:

* אפליקציות חובה לטיולים

* בואו לגלות למה בדרך לאושר עוצרים בשוויץ

* לא למבוגרים בלבד: 10 המלצות לאמסטרדם עם הקטנים

* ליסבון ויש בה המון: בואו להכיר את בירת פורטוגל

30 שנה של מרדף אחר סופות טורנדו

מתוך אוסף המפות והנתונים, ביל מגיע למסקנה שהסיכוי להיווצרות סופה היום נמוך יחסית, ומחליט לנסוע צפונה ל"אזור המטרה" (target area) – כפי שמכונה מקום שצופים שתהיה בו סופה – בדודג' סיטי (Dodge City) שבקנזס. זאת נסיעה של כחמש שעות, שבשלב ההוא נראתה ארוכה, אבל לא בהשוואה להמשך. במהלך השבוע נבלה עשרות שעות בשני הוואנים, נגיע לשש מדינות ונעבור 5,500 קילומטר, יותר מ-15 פעמים המרחק בין תל אביב לאילת.

ברכב המוביל נוהג כריס, המדריך השלישי. גם לו יש כעשר שנות ניסיון במרדף אחרי סופות טורנדו, אבל בשבילו זה תחביב. לפרנסתו הוא עובד בתוכנית להצלת העגור האמריקאי (Grus americana), מין הנמצא בסכנת הכחדה. במסגרת תפקידו כריס מטיס אולטרלייט המעוצב כציפור. הוא מוביל אחריו להקת עגורים צעירים כדי שיתרגלו לעוף אחרי האולטרלייט, ויובלו לבסוף לאזורי הקינון.

הוואנים עמוסים בציוד מעקב וקשר, הנדרש כדי להיות מעודכנים במתרחש בשטח באופן קבוע ושוטף. המחשב המותקן ברכב מחובר בחיבור לווייני וסלולרי לאוסף של תוכנות מקצועיות המציגות מפות התרעה על סופות באזור, והמדריכים מדלגים ביניהן תוך כדי נסיעה. הנתונים מוצגים ליד הנהג ועל גבי מסך נוסף המחובר לתקרת הרכב כדי שהיושבים מאחור יוכלו לעקוב מקרוב. מכשיר קשר אחד מחבר בין שני הוואנים, ומכשיר אחר פתוח לרשת של רודפי הסופות הפרטיים המדווחים על סופות צפויות באזורים השונים.

רודפי הסופות האלה מגדירים את עצמם "מקצוענים", ורובם מכורים לרדיפה שנים רבות, מקצתם אף יותר מ-30 שנה. רודפי הסופות "המקצוענים" אוהבים לפעול לבדם, אך הוצאות המרדף הגבוהות – הכוללות דלק, לינה, ירידת ערך הרכב עקב הקילומטרז' הגבוה, שחיקת צמיגים, מנוי לאתרי אינטרנט רלוונטיים, תקשורת לוויינית וסלולרית ועוד – מכריחות אותם להתאחד.

אחת ממשאיות חוקרי הסופות. צילום: אדר אייל

עמוד האש יוצא מהסופה

אנחנו ביום השני, בסקוט סיטי (Scott City), קנזס. השעה 16:00. המפות מראות על הצטברות של לחות גבוהה בעננים מצפון לנו. ביל פוקד על הפסקה של 15 דקות לשירותים ולקניית חטיפים. מאוכל חם בישיבה ליד שולחן נצליח ליהנות רק שלוש פעמים במשך כל השבוע. שאר הארוחות מורכבות מאוכל שאנחנו קונים במהירות בתחנות דלק מזדמנות ואוכלים תוך כדי נסיעה. לכל אחד מהמדריכים יש סיפור – אחד בלבד – על סופה שהחמיץ בדקות ספורות משום שאכל בישיבה. צלקת הזיכרון נשארת, ולעולם זה לא יקרה לו שוב.

ביל מתחיל לדבר בלי הפסקה וזז בכיסא באי נוחות. זה סימן שמשהו קורה. אנחנו נכנסים לעיירה בשם הוקסי (Hoxie) בקנזס ונקלעים לסערת ברקים. פתאום, במרחק של כ-100 מטר מאיתנו, ברק בעוצמה רבה מכה בשדה פתוח ונשמע פיצוץ עז. עשן עולה מהצמחייה במקום. אנחנו מגבירים מהירות כדי להגיע למקום שבו נראה את הסופה טוב יותר. אף על פי שהשמש עדיין מאירה, השמים שחורים לגמרי. בנוסף לסופת הברקים, המפות מצביעות על תא-על שעשוי להתפתח לסופת טורנדו. על גבי הצג נצבעים באדום האזורים שבהם יש התרעה, ובמקום שהטורנדו צפוי בו מופיע גלגל מסתובב הנקרא בשפת הקוד של הרודפים "גלגל המזל".

בריאן מצלצל לחבר שלו שמנהל את מרכז ההתרעות הלאומי של קנזס, בעל ותק של 35 שנה בתחום. לדברי החבר, הסיכוי שנראה טורנדו היום נמוך, אבל הוא בטוח שנראה סופת ברקים מרהיבה. בריאן מספר שלמגדלי הבקר באזור יש סימן ברור להתקרבות סופה, אף שאינם משתמשים בציוד טכנולוגי כלשהו: כשמתקרבת סופה הפרות מתחילות להשמיע רעש, מעין התרעה קולית, ומפנות את אחוריהן לכיוון שממנו הסופה צפויה להגיע.

אנחנו ממשיכים לעיר גודלנד (Goodland) בעקבות אותה סופה, ובעודנו עוברים ברחוב הראשי מופעלים צופרי התרעה מפני טורנדו. מערך הצופרים מותקן בכל עיירה באזור על עמוד צהוב גבוה המחובר למרכז ההתרעות הלאומי. אנחנו עוצרים ביציאה מהעיירה, ובמרחק של קילומטר בערך, ברווח הצר בין הקרקע לגוש הסופה השחור, אנחנו מזהים כמה מוקדים אפשריים לטורנדו ומקווים לראות את המשפך המפורסם מופיע. 20 דקות עוברות וזה לא קורה. אנחנו עוצרים שוב לאחר כחצי שעה בשדה לצד הכביש ויוצאים לצפות בסופת ברקים מדהימה. השמים ממול מהבהבים מהברקים, המופיעים בהפרש של שנייה זה מזה. בכל כעשר שניות נראה גם עמוד אש שיוצא מתוך הסופה ומכה בקרקע.

המסלול ביום השני מזגזג במיוחד. הוא משתנה ללא הרף, בהתאם לתחזיות לסופות הנקבעות על פי נתונים המגיעים מהמערכות הממוחשבות ומאתרי אינטרנט שונים, וכמובן על פי הניסיון. אנחנו נוסעים דרומה, ועוברים בעיירה גרינסבורג (Greensburg), שכל רודף סופות מכיר אותה. ב-4 במאי 2007 נמחקה העיירה כמעט כליל על ידי סופת טורנדו הרסנית. באותו יום נהרגו 11 איש ונפצעו עשרות. היום כמעט לא נותר סימן למה שקרה, למעט גן פסלים במרכז העיירה לזכר הקורבנות. ליד בתים רבים באזור אפשר לראות את דלתות הברזל הכבדות המובילות למקלטים תת-קרקעיים.

ביום השלישי קמנו מוקדם יחסית ונסענו דרך נברסקה לדקוטה הדרומית. אפשר לנסוע שעה ארוכה בלי לפגוש אפילו מכונית אחת על הכביש. את הזמן הארוך בוואן אנחנו מנצלים להשלמת שעות שינה, קריאה, האזנה למוזיקה והיכרות עם חברי הקבוצה.

התוכנה שמראה את ההתראות על סופות הטורנדו (צבועות באדום). צילום: אדר אייל

ברוכים הבאים למועדון

השעה 14:00, ואנחנו ב"אזור המטרה" בדקוטה הדרומית. מתחילים לאסוף מידע מהתוכנות השונות ומהרודפים האחרים שבסביבה, ולנתח אותו. לעולם לא ינסה רודף אחד לשכנע אחר לאיזה כיוון לנסוע. כאן כל אחד לנפשו, וההחלטה בידיו בלבד. הסיכון שתשכנע רודף אחר לבוא איתך ויתברר שהיה יכול לראות טורנדו במקום אחר גדול מדי. זו יכולה להיות צלקת שתישאר לשנים.

אנחנו עוצרים בצד הדרך כשמשמאלנו מתחיל להיווצר תא-על ענקי. יותר מ-20 שנות ניסיון בתחום עושות את שלהן, וביל מזהה תנועה מעגלית שאיש מאיתנו אינו מבחין בה. ברגע שביל פורש את ציוד הצילום שלו אנחנו מבינים שמשהו גדול הולך לקרות. לא עוברות ארבע דקות וענן שחור ענקי יורד מעלינו וממלא את האופק מקצה לקצה. הרוח שורקת בחוזקה. ביל ממקם אותנו מול הסופה, והשמש המאירה ברקע מבליטה את הניגוד בין האופק הבהיר לסופה הכהה. בשעה 14:12 בדיוק מתרחש במרחק של פחות מקילומטר מאיתנו האירוע שחיכינו לו.

תארו לעצמכם שאתם עומדים מתחת לצלחת מעופפת שחורה ענקית שמסתובבת באטיות תוך השמעת נהמות מחרישות אוזניים, ורוח מכה בכם בעוצמה שמעיפה אתכם מהמקום. בתוך המערבולת הזאת אתם רואים פתאום מולכם צינור אוויר שחור ברוחב של עשרות מטרים יוצא מתחתית הצלחת, צינור דומה נוצר מהקרקע, ובתוך שניות השניים מתחברים. הצינור המחובר מסתובב במהירות אדירה ושואב לתוכו את כל הנקרה בדרכו. אפשר לראות בבירור חתיכות עץ גדולות עפות באוויר בתנועה סיבובית עם כמויות עצומות של שיחים וחול. הטורנדו שאנחנו חוזים בו נשאר על הקרקע 18 דקות, זמן ארוך מאוד יחסית, והוא שומר על צורתו הקלאסית. ממרחק בטוח יחסית של כ-300 מטר מהסופה ובמקביל לכיוון ההתקדמות שלה אנחנו צוהלים משמחה ומצטלמים בלי הפסקה. כריס מברך אותנו באופן רשמי על הצטרפותנו לקבוצת האנשים שראו טורנדו במו עיניהם.

לאחר כעשר דקות שבהן הסופה מסתובבת מולנו, נראה במרחק לא גדול ממנה משפך דק נוסף, ובתוך שניות נוצר טורנדו מקביל היורד מתא-העל בצורה של צינור דק ומסתלסל שנשאר באוויר למשך כ-20 שניות. אחר כך אמרו המדריכים שהיתה לנו זכות גדולה לראות שתי סופות טורנדו בבת אחת, כי זה אירוע נדיר ביותר.

הטורנדו מתרחק מאיתנו, וביל מורה על קיפול מהיר בתוך 30 שניות כדי להתמקם מחדש. אנחנו רצים עם ציוד הצילום וקופצים לתוך הוואן לפי התרגולת שעברנו ביום הראשון. כריס נוהג, ולמרות ההקפדה על הבטיחות, נראה בבירור שהוא עובר את המהירות המותרת. אחרי פחות מעשר דקות אנחנו עוצרים וקופצים החוצה וצופים במשך עוד כחצי שעה בסופה המתרחקת מאיתנו ונעלמת באופק. בשעות הערב נודע לנו שהסופה שראינו קיבלה דירוג של בין F2 ל-F3 והרסה שני בתים ומבנים בבית ספר מקומי כשעתיים אחרי שאחרון התלמידים עזב את המקום.

* עכשיו בגליליאו: האם פטריית הזיה יכולה לסייע לאנשים הסובלים מדכאון קשה?

* עכשיו בדרך האוכל: לחמניות ללא גלוטן

* עכשיו במסע ישראלי: סיור בשווקים של העיר העתיקה בירושלים

ברד בדרום דקוטה – הבחור הקנדי חוזר מהשירותים וחוטף סופה. צילום: אדר אייל

אבני הגיהינום

בצהרי היום הרביעי המפות מראות צפי לסופות מבודדות בנברסקה. הסיכוי לטורנדו עולה ככל שהסופה מבודדת יותר, מכיוון שכמה סופות קרובות יוצרות מערך של רוחות, אוויר חם וקר, לחות ומרכיבים נוספים, המונע את יצירת התנועה הסיבובית הקלאסית הנדרשת להיווצרות הטורנדו. בשפה המקצועית אומרים שבמקרה כזה "הסופה התפוצצה". לצערנו קיבלנו דיווחים שזה מה שקורה, ואנחנו מחליטים לנסוע לקולורדו, לכיוון דרום-מערב, כדי להתקרב לאזור שבו צפויות סופות למחרת היום.

ההחלטה של ביל נכונה, ובתדריך הבוקר נראים תנאים טובים לסופות באזור. בשעה 15:00 נראית הסופה הראשונה. תא-העל מסתובב לאט, מקבל צורה מוגדרת ואוסף לחות שמשחירה אותו מרגע לרגע. בארבע השעות הקרובות אנחנו עוקבים אחרי אותה הסופה ומדלגים בכל כחצי שעה למקום שבו אולי נראה סופת טורנדו נוצרת.

לקראת השעה 19:00, כשביל מעריך שכנראה בכל זאת לא ייווצר טורנדו היום, הוא מחליט להראות לנו איך נראית סופת ברד. הוא מסיע אותנו לקצה הסופה, ובמטח פתאומי נורים עלינו גושי ברד בקוטר של כשלושה סנטימטרים. הרעש של כדורי הקרח הגדולים הפוגעים בפח הוואן מחריש אוזניים, והם מאיימים לשבור את החלון הקדמי. רודפי הסופות מכנים אותם "אבני הגיהינום", והם נוצרים כשיש סופה עם משקעים רבים. כשזה קורה, כדאי מאוד להיות תחת גג יצוק או לפחות תחת גג של תחנת דלק מזדמנת. אם נמצאים בשטח פתוח, צריך להיכנס לרכב, לשבת על רצפה, הרחק מהחלון, ולכסות את הפנים במעיל או בחולצה להגנה מפני שברי זכוכית.

בריאן נוסע במהירות האפשרית לתחנת הדלק הקרובה ונכנס מתחת לגג התחנה. אנחנו יוצאים מהוואן ונדהמים מהעוצמה של סופת הברד שמכה בנו דקות ארוכות ושאינה מאפשרת לנו לשמוע זה את זה גם ממרחק של פחות מחצי מטר. בשעת לילה מאוחרת אנחנו מגיעים למוטל. הצפי לסופות ביום הבא נמוך, וביל מחליט לסיים את המרדף שלנו.

אדר אייל הוא מנכ"ל חברת Ixia ישראל, עוסק זה שנים בספורט אתגרי כגון סקי, מצנחי רחיפה וריצות למרחקים ארוכים. צלם חובב שעבר השתלמויות אצל צלמי הטבע המובילים בארץ בבית הספר גליץ