יוצאים לטרק ברומניה

באמצע העלייה אל פסגת אוֹמוּ (Omu, 2,507 מטר), הגיע הרגע. עמדתי על השביל הצר, מתחתַי עמק מוריק, מולי מדרונות מנוקדים בכבשים, מעלי מצוקים נשגבים. התגלמות העוצמה הבוטחת של הטבע, עוצמה שאינה זקוקה לשום אישור חיצוני. היה שקט מוחלט מסביב, ומשב רוח קליל וקריר ליטף לי את הפנים. זה הרגע שאני חווה פעם אחת לפחות בכל טיול רגלי בהרים, בכל מקום בעולם.

אני לא מטפסת הרים. אפילו התואר "מיטיבי לכת" די גדול עלי. סתם בינונית-לכת שרוצה מאוד לראות את עצמה בליגת העל של המטיילים המטפסים בהרים בשאננות קלת רגל של אלפיניסטים מלידה. לרוב אני משתרכת מאחור, וכל כולי תמונה של מאמץ מגושם ונטול חן לצלוח עוד מקטע של שביל זרוע סלעים בשיפוע בלתי אפשרי.

אבל אז מגיע הרגע הזה. אני מיישרת את הגב תחת גיבנת התרמיל הכבד, עומדת זקופה בשקט הצלול ויודעת שזאת הסיבה והתכלית. השקט, הצלילות, העוצמה. רק אני והטבע במיזוג מוחלט. כל ניסיון להגדיר את החוויה מחטיא את מהותה. לשם כך צריך לצאת להרים, להתרחק מערים ומכבישים ולעמוד כך – אדם ותרמילו – מול הטבע. גם למסורבלים שבחבורה מובטחת חוויה מזככת.

לרומניה יש כמה יתרונות: ההרים בה קרובים ונגישים יחסית, וגם לא גבוהים במיוחד – 2,500 מטר הוא גובהן של רוב הפסגות הגבוהות בארץ הזאת. אקסטרים זה לא, אבל טיול מאתגר בהחלט כן.

מלבד זה בקתות ההרים פזורות במרחקים סבירים ומספקות תנאי לינה הוגנים ביותר, גם אם לא מפנקים. גם המחיה ברומניה עדיין זולה מאוד. אבל העיקר הוא כמובן יפי ההרים והטבע. אנחנו בחרנו בטרק בהרי בוצ'ג' (Bucegi) שברכס הקרפטים הדרומיים, במרכז רומניה.

היום הראשון: טיפוס לרמה

נקודת המוצא היא הכביש המטפס צפונה ומערבה מעל העיירה סינאיה (Sinaia) שבעמק פרחובה (Prahova). העלייה מתחילה בשביל מרוצף ונוח, המסומן בכחול, שהולך ונעשה תלול ככל שמטפסים בו. מקץ חמש שעות טיפוס הגענו לרמה מכוסה עשב אלפיני רך ואורנים אלפיניים ננסיים. במרכז הרמה מזדקרת לעין בקתה גדולה שהוסבה למלון, אבל כדאי להמשיך ממנה בשביל המסומן בצהוב לאחת מהבקתות שבהמשך, שהן נעימות יותר – בקתת קראימן (Cabana (Caraiman הנטועה מעל מצוק מרשים, או בקתת בבלה (Cabana Babele).

העלייה מסינאיה לכיוון בקתת בבלה. צילום: גליה וורגן

היום השני: מערה, כנסייה ומפל

מבבלה ירדנו בשביל המסומן בצלב כחול לעמק הנהר ילומיצה (Ialomiţa), העובר במרכז הרכס. בסוף הירידה הגענו אל מלון פֶּשְׁטֵרָה (Pestera) המהודר, אופציית לינה לחובבי פינוקים. אם ממשיכים קצת במורד העמק אפשר לחצות את הנחל ולבקר במערת ילומיצה, שבפתחה כנסייה קטנה ומעוטרת. המערה מרשימה, גדולה וארוכה (כ-400 מטר בחלקה הנגיש), ובנבכיה גם מפל פנימי. צ'ופר נחמד לחובבי מערות ונצרות.

כדאי ללון באחת מהבקתות שבעמק. אפשר גם להמשיך לאגם בּוֹלְבּוֹצִ'י (Bolboci) ולבקתת בולבוצ'י שעל שפתו, אבל קשה לומר שהבקתה מצדיקה את המאמץ, ומוטב להסתפק בתצפית ממוצא האגם – הנקודה שממנה נשקף הנוף היפה ביותר.

היום השלישי: פסגה לאור ירח

היום השלישי לטרק עמד בסימן הטיפוס לפסגת הר אומו, הפסגה הגבוהה ביותר של רכס בוצ'ג'. ממלון פשטרה מתחילה עלייה של 1,000 מטר במסלול המסומן בכחול, שסופו בבקתת אומו – בקתת עץ קטנה, כמו מהאגדות, כלואה בין שתי בליטות סלע, המשקיפה מלמעלה על שמיכת העננים שמתחילה להתעבות מעל העמקים בשעות אחר הצהריים.

בחוץ כבר קר, אבל בפנים מגישים צ'ורבה חמה ונקניקיות עם פירה. אפשר לקנח בתה, שוקו חם או "וִין פְיֶירְט" (vin fiert), יין אדום מחומם ומתובל – וכל זה בבקתה שאין בה בכלל מים זורמים ותא השירותים היחיד בה הוא מסוג "בול פגיעה".

בלילה שבו לנתי בבקתה זרח ירח מלא מעל אומו ומעל שמיכת העננים, וזוהר מיסטי אפף את הפסגה. על אף הקור הצורב יצאתי עם רבים מהמתאכסנים החוצה, ישבנו על הסלעים החשופים כשכוסות תה בידינו והתייחדנו עם הנוגה הלבנבן ועם השלווה הקוסמית עד לשעת כיבוי האורות, בשעה תשע.

אגם בולבוצ'י בעמק הנהר ילומיצה. צילום: גליה וורגן

היום הרביעי: יורדים

ירידה של 1,800 מטר אינה דבר של מה בכך, אבל השביל האדום מוליך מבקתת אומו בירידה מתונה למדי, על קו הרכס, והנופים הנשקפים ממנו עוצרי נשימה. לאחר מחצית הדרך בערך חזרנו אל קו העצים ואל היער, ומקץ שש שעות הגענו אל פאתי הכפר פּוֹאַרטָה (Poarta), בואך בראן (Bran), נקודת הסיום של הטרק. אפשר ללון בבראן או להמשיך (20 דקות במונית) לברשוב (Braşov).

לסיום אודה ואתוודה: הצירוף "טרק ברומניה" נשמע לי ברגע הראשון די מוזר ולא ממש אטרקטיבי. טעות! רומניה הפתיעה אותי לטובה, בכל מובן כמעט (חוץ מהממליגה התפלה), וההרים בה ראויים לטיול רגלי לא פחות מאחיהם המפורסמים במערב אירופה. מקל, תרמיל – ולדרך.

מידע מעשי

מתי: באביב, בקיץ ובסתיו. באוגוסט עמוס
הגעה לסינאיה: ברכבת מבוקרשט (כשעתיים וחצי)
חזרה לבוקרשט: ברכבת מברשוב (כשלוש שעות)
סימון השבילים בטיול: מצוין. בסינאיה כדאי להצטייד במפת שבילים
למי מתאים: אוהבי לכת
משך הטיול: 4 ימים, 18-10 קילומטר בכל יום

לינה בסינאיה

• Cabana Schiori
  איפה: ליד נקודת המוצא לטרק
  מחיר: כ-120 ליי (כ-140 שקל) לחדר זוגי, בלי ארוחת בוקר
  לאתר

לינה בטרק

• Cabana Caraiman
  איפה: במרחק חצי שעת הליכה מזרחה מתחנת הרכבל בבלה
  לאתר
• Cabana Babele
  איפה: הבקתה ממש צמודה לתחנת הרכבל בבלה
  מחיר: 20-70 ליי לאדם
  לאתר
• מלון Pestera
  איפה: Parcul Natural Bucegi Cota 1600, Moroeni – Dambovita
  לאתר
• Cabana Bolboci
  איפה: בקצה הדרומי של אגם בולבוצ'י
  מחיר: כ-60 ליי לחדר זוגי
  לאתר
• Cabana Omu
  איפה: פסגת אומו
  מחיר: כ-80 ליי לזוג בחדר לארבעה
  טלפון: 40-244-576-436
  לאתר

 

שימו לב: בסופי שבוע באוגוסט יש להזמין מקום מראש בבקתות

גליה וורגן – מתרגמת ומטיילת, גרה בתל אביב