יוצאות מהארון: עבודות אמנות ליום האישה

Mary Sibande

Wish You Were Here", 2010", מיצב בטכניקה מעורבת

בשנים האחרונות סובבות עבודותיה של מארי סיבנדה, אמנית צעירה מדרום אפריקה, סביב דמותה של סופי – דמות של משרתת שחורה שבדתה בהתבסס על הביוגרפיה האישית שלה (אמה, סבתה ואם סבתה היו עוזרות בית). סיבנדה יוצרת מיצבים גדולי ממדים ותיאטרליים, שבהם מככבת סופי בסיטואציות שונות, תמיד לבושה בשמלה כחולה עתירת בד, הכלאה בין מדי משרתת כחולים לשמלה ויקטוריאנית מלכותית. בעורה השחור הקטיפתי ובשמלותיה המפוארות נדמית סופי למלכה בעולם של פנטזיה, עיניה תמיד עצומות נוכח המציאות המורכבת סביבה, והיא מגלמת את תפקידיה המשתנים של האישה השחורה בחברה הדרום אפריקאית העכשווית. דמותה מבטאת את היחסים הקולוניאליסטיים המורכבים שבין "אדון" ל"משרתת" בדרום אפריקה שאחרי האפרטהייד. בעבודה זו נראית סופי עסוקה בעבודת סריגה או רקמה, מושכת חוטים מתוך כדור צמר אדום גדול, ספק פורמת ספק רוקמת בקווים מסתלסלים את האות הראשונה של שמה – S – כמנהגם של בני אצולה.

Mary Sibande – "Wish You Were Here" | צילום באדיבות האמנית ו־Gallery MOMO, יוהנסבורג וקייפטאון, דרום אפריקה

נלי אגסי

"שרידים", 2002, בדי ריפוד וקולב ברזל, מתוך התערוכה "רוקמת אור", גלריה דביר, תל אביב

בראשית שנות האלפיים פיתחה נלי אגסי סדרה של עבודות שמלה שכל אחת מהן מהווה פרויקט בפני עצמו, ובאמצעותן היא עוסקת בחומר, בדימוי הגוף הנשי ובמרחב התצוגה. "קולקציית שמלות של כאב", כפי שכינתה אותן הסופרת מרית בן ישראל. ברבות מהן מתחילה העבודה בפעולת מיצג שמבצעת האמנית לעיני קהל, שעקבותיה נותרות כמיצב החולש על כל שטח חלל התצוגה, כמעין שובל שהותיר גופה הנעדר של האמנית. העבודה "שרידים", שהוצגה בתערוכת היחיד שלה "רוקמת אור" בגלריה דביר בתל אביב, היא שמלה העשויה טלאים טלאים התלויה על קולב ברזל, שחלקה העליון נתפר על פי מידות גופה של אגסי, ואילו חלקה התחתון נפרס ומשתלט על רוב שטחו של חלל התצוגה ואינו מאפשר תנועה חופשית בשטח התערוכה. צבעו של האריג נע בין צבע עור לגוון חום בהיר, בין הגוף האנושי לבין מה שנראה כאדמה חרבה. מעשה הטלאים שתפריהם בולטים לעין מחזק את הקשר האפשרי בין הגוף האנושי והנשי לבין תוואי הנוף המקומי, את הכאב המשותף לשניהם, כאילו היתה השמלה עור קלוף שהפך לשדה של אדמה בקועה.

ניל אגסי – "שרידים" | צילום: אבי חי

Kelly Reemsten

מימין לשמאל: Top Job", 2015", שמן על עץ, 152X152 ס"מ; Shear Pleasure", 2015" שמן על עץ, 112X112 ס"מ; Tower Over", 2015", שמן על עץ, 142X122 ס"מ

ציוריה של קלי רימסטן, אמנית החיה ופועלת בלוס אנג'לס, מתייחסים לתפיסות מקובלות של יופי נשי ולתפקידה של האישה המודרנית בחברה של ימינו, ונושאים מסר ברור של העצמה נשית. היא מציירת נשים לבושות היטב בשמלות קוקטייל אלגנטיות האוחזות בידיהן כלי עבודה כבדים המזוהים כגבריים, סמל לעוצמתן וליכולותיהן לבצע כל משימה ולכבוש כל יעד שיחפצו בו. גרזנים, פטישים, מזמרות ומסורים חשמליים נישאים בחן בציוריה על ידי נשים דקות גזרה לבושות בשמלות מעצבים יפהפיות, המדגמנות אותם כאילו היו תיקים מגונדרים או אביזרי אופנה ממותגים. רימסטן, שלמדה עיצוב אופנה ואמנות, מספרת שכל השמלות שהיא מציירת הן שמלות וינטג' או יצירות חדשות של מעצבי על כמו אוסקר דה לה רנטה, ולנטינו ועוד, הלקוחות מתוך האוסף הפרטי שלה. גופיהן נטולי הפנים של הנשים נותרים אנונימיים, והופכים לייצוגים כלליים ומפתים של נשיות שכל אחד יכול להזדהות עמם. כך הופכים השמלות המעוצבות ומפגשיהן הבלתי צפויים עם כלי העבודה הכבדים לשחקניות המרכזיות במחזה שטווה האמנית.

Kelly Reemsten – shear Pleasure | צילום: צילום באדיבות האמנית וגלריה David Klein, מישיגן, ארה"ב

Kelly Reemsten – Top Job | צילום באדיבות האמנית וגלריה David Klein, מישיגן, ארה"ב

Kelly Reemsten – Tower Over | צילום באדיבות האמנית וגלריה David Klein, מישיגן, ארה"ב

Christina Chalmers

A Magical Life", 2011", טכניקה מעורבת: רשת ברזל, טיח וצבע שמן, 76X71X120 ס"מ

עבודותיה של האמנית האמריקאית כריסטינה צ'למרס מערבות סוגי מדיה מגוונים, ומושפעות מאלמנטים שונים בטבע. היא משלבת בין חפצי יום יום לבין חומרים אורגניים ותעשייתיים כמו שעוות דבורים, צדפים, ענפים, עופרת, נחושת וצבע, לצד פריטי טקסטיל כמו תחרה או לבד שהיא מייצרת בעצמה. החיבור בין חומרים אורגניים, רכים או שבריריים לבין חומרים חזקים ועמידים הוא לדידה ייצוג מטאפורי להבדלים בין תפקידיהם של גברים ונשים לאורך ההיסטוריה. צ'למרס משתמשת בפריטי לבוש כסמל למתחולל במעמקי הנפש פנימה. פסלי השמלות שהיא יוצרת נראים כשמלות נסיכיות מן האגדות, הכולאות בחצאיותיהן התפוחות חפצים מפתיעים כמו עדר צבאים או מכונת כתיבה ישנה מברזל. בכך הופכות השמלות למעין מבנים חלומיים ורבי קסם, ספק כלוב או כלא נשי, ספק חדרים מסתוריים אוצרי סוד.

Christina Chalmers – the magical life | צילום: באדיבות selbyfleetwood gallery, סנטה פה, ארה"ב

Susie MacMurray

2015 Medusa, שרשראות מחוט נחושת העשויות ביד, 185 ס"מ

עבודותיה של האמנית הבריטית סוזי מק'מוריי נעות בין רישומים עדינים לבין פסלים ומיצבים מורכבים וגדולי ממדים, המתייחסים לחלל התצוגה או חוקרים את הגוף האנושי תוך שימוש בחומרים שונים. העבודה "מדוזה" אינה הראשונה בסדרת השמלות של האמנית. בעבר יצרה שמלות נשף מפוארות מבלונים מנופחים קלות, שמלת כלה יפהפייה ועשירה למראה מכפפות גומי הפוכות המשמשות לניקוי, או שמלה שנראית כאדרת פרווה מרשימה העשויה מאינספור סיכות הנעוצות בבסיס עור שחור. שמלות המעלות על הדעת את המשקל הפיזי והמטפורי הכרוך בלבישתן, משקל משמעותן. העבודה "מדוזה", שתוצג באפריל בתערוכת היחיד של האמנית בגלריה Danese Corey בניו יורק, מתייחסת לדמותה המעונה של מדוזה במיתולוגיה היוונית – נערה יפהפייה שפיתתה את פוסידון אל הים, נאנסה על ידו, ואז קוללה על ידי אתנה, שהפכה אותה למפלצת מכוערת בעלת זרועת מתכת ושיער העשוי מנחשים מתפתלים שכל המביט בה מתאבן. העבודה היא גרסה פמיניסטית של מסורת הפיסול הגברית בברונזה של דמויות גיבורים מיתולוגיות. במקום יציקת ברונזה עשויה השמלה מאינספור שרשראות נחושת שהאמנית יצרה ביד מחוטי נחושת דקיקים, מעין מעשה סריגה או אריגה מודרני, המקושר מסורתית עם מלאכות נשיות. במקום ברונזה בחרה האמנית בנחושת, חומר שישחיר במשך הזמן ויסמן את גורלה האכזרי של מדוזה – קורבן אונס שנענש על לא עוול בכפו, אישה שכבודה הוכתם.

Susie MacMurray – Medusa | צילום: Ben Blackall

גיל יפמן ודב אור נר

"בד רנרוא ופנלופה #1", 2015, הדפסת צבע, 80X120 ס"מ

סדרת תצלומי האופנה של גיל יפמן והאמן הוותיק דב אור נר היא תוצאה של הפקת אופנה בדיונית ומאתגרת, המוצגת בימים אלה בתערוכתם של השניים בקיבוץ יד מרדכי, בכיכובן של שתי דמויות מומצאות בגילומם של שני האמנים: בד רנרוא – הלא הוא דב אור נר בסיכול אותיות, ופנלופה בגילומו של גיל יפמן. הן אור נר והן יפמן קוראים תיגר כל אחד בדרכו על מושגים טעונים, פוליטיים ומגדריים, באמצעות מגוון טכניקות, בהן סריגה, תפירה ויצירת מערכות לבוש. השמלות שעוטים השניים נתפרו במיוחד לפרויקט מבדים שבאריגתם שולבו יצירותיהם. אריג שמלת הקרקס של פנלופה מבוסס על תצלום ארכיוני שמצא יפמן באינטרנט של קבר אחים ממחנה השמדה בגרמניה הנאצית, ששוכפל והפך לדגם ססגוני בתבנית חזרתית. דגם האדרת של בד רנרוא, כמו גם דמותו הפיקטיבית, מבוססים על אחד מרישומיו של דב אור נר, שבו דמותו לובשת דמיון מטריד להיטלר. השמלות של השניים משמשות לעיסוק בייצוגים של השואה דרך פריזמה אירונית, ובוראות זהות אקסצנטרית, הנעה על קו מגדרי לא ברור. שתי הדמויות נעות על קו התפר שבין גבר לאישה, חוגגות את זהותן הצבעונית והשונה, נושאות את דגל ה"אחר" והנבדל מן הכלל.

"בד רנרוא ופנלופה #1" של גיל יפמן ודב אור נר | צילום: רוני כנעני

Elisabeth Lecourt

"Le canari Bariole", מתוך הסדרה "שמלות גיאוגרפיות", 2016, מפה של לונדון, 59X59 ס"מ

עבודותיה של האמנית הצרפתיה אליזבת לקורט, החיה ופועלת בלונדון, עוסקות בפגיעותו של הגוף האנושי והנשי בפרט, ובשבריריותו של הקיום האנושי. בסדרת "השמלות הגיאוגרפיות" שעמה היא מזוהה, היא יוצרת ביד באמצעות קיפולי נייר מדוקדקים שמלות יפהפיות בגזרות ילדותיות ממפות גיאוגרפיות, עתיקות וחדשות, של מקומות שונים בעולם – ממפה מצוירת מהמאה ה-14 של מסעות סר פרנסיס דרייק בעולם ועד מפת קווי הרכבת התחתית בלונדון של ימינו. לקורט מוצאת קסם פואטי במפות, שעל אף שהן נראות מפורטות ומדויקות יכולות להיות מטעות, ולא אחת נוקטות עמדה פוליטית כלפי טריטוריות שונות ועל כן משפיעות על תפיסת המציאות. היא רואה בשמלותיה "פורטרטים אנושיים, מעין תוכנית מתאר של נפש האדם", כפי שמפות מציירות תוכנית מתאר של היקום, ומבקשות לסמן ולחשוף לעין טריטוריות לא מוכרות.

Elisabeth Lecourt – “Le Canari Bariolé | צילום באדיבות האמנית

Li Xiaofeng

"שמלה", שברי כלים מתקופת צ'ינג, 2008, 30X40X130 ס"מ

האמן הסיני העכשווי לי שיאופנג משתמש בשברי כלים מפורצלן כדי ליצור שמלות ומערכות לבוש לבישות. הוא חוקר בעבודותיו את מקורותיה של התרבות הסינית, ומתייחס לשמלותיו כאל "נוף שאורגן מחדש". הוא משתמש בשברי כלים עתיקים, שחלקם נאספו באתרים ארכיאולוגיים מתקופות שלטונן של שושלות סונג, מינג, יואן וצ'ינג, מנקה ומשייף אותם, מעצב את צורתם מחדש, ולאחר מכן קודח בהם חורים זעירים ומחבר אותם אלה לאלה באמצעות חוטי כסף דקיקים ליצירת שמלות סיניות מסורתיות, מקטורנים ומדים סיניים, שהיו יכולים להיות לבישים אלמלא משקלם הכבד כשריון. הפרטים המצוירים על כלי הקרמיקה מגוללים תהפוכות ושינויים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים בהיסטוריה הסינית העתיקה והעכשווית. כל מערכת לבוש חושפת את ימי שלטונה של שושלת סינית שונה, וכל שמלה היא מארג של מאות שנות היסטוריה ותרבות סיניות.

Li Xiaofeng – "שמלה" | צילום באדיבות האמן וגלריה Red Gate, בייג'ינג

גילי אבישר

"אלמנה שחורה", 2010, בד צבוע ועץ, 1.5X1.5X2.2 מ'

העבודה "אלמנה שחורה", המורכבת ממבנה עץ אלכסוני דמוי סולם ומחצאית שחורה, נולדה כמו עבודות נוספות של גילי אבישר מתוך מאגר של אובייקטים ושאריות שזכו לשימוש חוזר. כמו החצאית העשויה בד שנצבע בשחור ונתפר בתפירה חזרתית של קיפולים, כך גם הסולם העוטה אותה מורכב מחלקי עץ שהצטברו בתהליך פירוק תקרת הסטודיו של האמן, נוסרו וחוברו יחדיו. השילוב בין השניים ושמה מלא ההומור של העבודה יוצרים מעין דמות נשית מחויכת, שעל אף חומריותה הכבדה נראית כמרחפת בחלל התצוגה בשל שובל החצאית המלטף את רצפת החדר. למעשה מדובר בחיבור מופשט של חומרים, אך אלה מעוררים את דמיונו של הצופה ועולם של אסוציאציות השואב השראה מסיפורי אגדה. הסולם עשוי להזכיר נסיך המטפס אל צריח מגדל כדי להציל את אהובתו, ספק נסיכה, ספק אלמנה-מכשפה שחורה, אך גם נדמה גיליוטינה הכורתת את ראשי מאהביה.

אלמנה שחורה של גילי אבישר | צילום: אלעד שריג