חייו הסוערים של ארנסט המינגווי

ארנסט המינגווי, המכונה "פאפא", נולד בשנת 1899 באוק-פארק במדינת מישיגן שבארצות הברית. אביו היה רופא חובב טבע, ציד ודיג, אמו הייתה בעלת נטיות אמנותיות ושניהם השפיעו על אישיותו ועל יצירתו.

עם סיום לימודיו בשנת 1917 החל המינגווי לעבוד ככתב בעיתון מקומי וניסה להתגייס לשירות צבאי באירופה במלחמת העולם הראשונה. למרות שנדחה בשל ליקוי בעינו גויס לבסוף ושירת כנהג אמבולנס צבאי בחזית האיטלקית. הוא נפצע בעת הצלת פצועים וזכה בעיטור כבוד.

מן החזית עבר המינגווי לחיות בפריס ושם פרסם בשנת 1926 את הרומן הנפלא "וזרח השמש", העוסק בדור האבוד וחסר המנוח שהתפכח מן האידיאלים שלו בעקבות מלחמת העולם. גיבוריו מסתובבים בפריס ובנופי ספרד, שותים לשוכרה, צופים בקורידות (המינגווי התמחה בקרבות הפרים ואף כתב ספר מקצועי הדן בתחום מפוקפק זה) כשהם מתלבטים בין אהבה לייאוש ואינם מצליחים ליצור ביניהם תקשורת אמיתית.

לטעמי זהו הספר החשוב ביותר שכתב המינגווי, למרות שהיה אז איש צעיר בן 27 שנים בלבד. שלוש שנים מאוחר יותר התפרסם "הקץ לנשק", ספר אנטי מלחמתי שבו מספר המינגווי את סיפורו האישי במלחמה, הכולל את פרשת פציעתו ואת אהבתו הנכזבת לאחות הצלב האדום שטיפלה בו בעת שהיה פצוע. ספר זה זכה להצלחה ניכרת ופרסם את המינגווי ברחבי העולם ולימים אף עובד לסרט הוליוודי מלודרמתי.

בשנת 1935 פרסם המינגווי כאמור את "הגבעות הירוקות של אפריקה", שהוא סיפור מסע ציד בקניה ולטעמי ספר הציד הטוב ביותר שקראתי אי פעם.

בין השנים 1939-1937 שהה המינגווי בספרד ככתב צבאי שסיקר את מלחמת האזרחים בין הרפובליקה לצבאו הפשיסטי של הגנרל פרנקו, לימים הרודן שדיכא את העם הספרדי במשך שנים רבות. המינגווי היה חסיד מושבע של הרפובליקה ושל מתנדבי הבריגדות הבינלאומיות שבאו לעזור לה במלחמתה במורדים הפשיסטים. על רקע מלחמת האזרחים בספרד כתב את המחזה "גיס חמישי" (1938), סרט פולחן בכיכובם של אינגריד ברגמן וגרי קופר.

לאחר מכן השתכן המינגווי בקובה. בזמן מלחמת העולם השנייה הקים ארגון שחשף מרגלים נאצים שחדרו לקובה ואף ניסה להשמיד כלי שיט גרמניים מספינתו "פילאר".

הספר "איים בזרם", שהופיע אחר מותו, עוסק במסע דיג ובפעילויות הביון האנטי-נאצית בקובה בתקופת מלחמת העולם השנייה. חוקרי ספרות טוענים שספר זה (או לפחות חלקים ממנו) לא נכתב על ידי המינגווי אלא בידי מישהו שהחליט "לתפוס טרמפ" על הסופר הנודע ולעשות הון.

איני מומחה בתחום הספרות, אך לדעתי זהו ספר נפלא שאינו נופל במאום מספרי המינגווי האחרים.

בהמשך מלחמת העולם הצטרף המינגווי ככתב צבאי לחיל האוויר הבריטי ודיווח על קרבות נורמנדי ועל שחרור פריס מידי הנאצים. הוא בילה שעות רבות בבתי הקפה של פריס ובהם "דום" ו"סלקט", שמככבים בספרו "וזרח השמש", לצד נופי ספרד, המתוארים גם בספרו "למי צלצלו הפעמונים".

בשנת 1953 זכה המינגווי בפרס פוליצר עבור ספרו "הזקן והים", שבו תיאר את המאבק ההרואי וחסר התקווה של דיג קובני זקן בדג ענקי, לאחר מאבק אדיר שבו גברה רוח האדם על החיה העצומה. אך עד מהרה תוקפים כרישים את הסירה ומחסלים לחלוטין את הדג ואת תקוותיו של הדיג הזקן. שנה לאחר, בשנת 1954, מכן זכה המינגווי בפרס נובל לספרות, זכייה שלא היו עליה חילוקי דעות.

כאשר השתלט פידל קסטרו על קובה, חזר המינגווי לארצות הברית. הוא רכש לו אחוזה באי קי ווסט בדרומה של פלורידה, ושם חי מוקף בצמחייה טרופית בחברת עשרות חתולים שאירחו לו לחברה. אולם המינגווי לא מצא באחוזתו מנוחה נכונה. הוא שקע בדיכאון ובשנת 1961, בהיותו בן 62 שנים, שם קץ לחייו בירייה מרובה ציד – דרך הולמת לסיום חיים סוערים של הנציג הבולט של המאצ'ו האמריקני, חובב המלחמות והמסעות, קרבות האגרוף והקורידות.

 

מתוך: מגזין מסע עולמי

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה