המירוץ לעיקרון או למיליון?

שעת צפיית השיא. הילדים ישנים ואתם יושבים לצפות בתכנית הריאליטי החביבה עליכם. כך עושים כולם. ובאמת, מה רע? לכאורה תכנית חביבה לכל המשפחה, שבה המתמודדים חוצים יבשות ומתאמצים לכם מול העיניים, כשאתם יושבים על הספה כמו בטטות אחרי יום עבודה ומכרסמים משהו קטן. אין דיקטטורים גזענים, אין מריבות על תקציב ואין הדחות מלאות אמוציות. רק פאן, פאן, פאן, בליווי נופים פוטוגניים וזוגות מתמודדים "שקל לאכול" ולעכל.

אז זהו, שבעקבות הצפייה בפרק האחרון של "המירוץ למיליון", כבר לא כל כך בטוח שכיף לכרסם מולם, וגם לא בטוח שהתכנים החדשים ממש מומלצים לעיכול. אם בעונה הקודמת, נאלץ זוג כשר ושומר מסורת לרוץ אחרי חזיר וחשבנו שכבר ראינו הכל, אז בעונה הנוכחית התסריטאים עולים כיתה ומחריפים את הקונפליקטים הפנימיים של המתמודדים – "ספר לנו במה אתה מאמין ואנחנו כבר נדאג לשבור אותך", או "תני לנו עיקרון שהוא נר לרגלייך, ואנחנו כבר נדאג לכבות אותו ולהשאיר אדמה חרוכה".

עוד ב-ifeel:

* המדריך המלא לקיץ: טיפים, המלצות ופעולות פשוטות שתוכלו לעשות בעצמכם

* איך תתמודדו בעצמכם עם תקלות במחשב?

* האפליקציה שתחסוך לכם זמן וכסף

אונס תקשורתי

טליה וקובי, נשואים טריים מגבעתיים בסך הכל רצו להגיע למיליון. אם הייתם מספרים לטליה הילדה מה היא תצטרך לעשות בשביל זה – לא בטוח שהיא הייתה נכנסת לסרט הזה. אבל טליה לא רוצה לאכזב את קובי. טליה לא יכולה לאכזב את ההפקה. לכן, טליה בוחרת לאכזב את עצמה.

המשימה של טליה וקובי לכאורה פשוטה: לאכול שרשרת נקניקיות צ'וריסוס משני צידיה. ברגע שיסיימו – יזכו ברמז מבעל המקום, טאפאס בר, שנראה כמו בית מטבחיים, שיוביל אותם ליעד הבא.

אז איפה הקאצ'? טליה צמחונית מגיל שמונה. טליה לא אוכלת בשר מאז שהיא ילדה מתוך בחירה מודעת. לא סתם צמחונית, צמחונית מילדות. ברגע שהיא מבינה לאן הגיעה היא כבר מגיבה בהלם: "המקום נראה כמו בר, רק שתלויות עליו גוויות מהווים". התנגדות ראשונית – יש. אלא שדקות ספורות אל תוך הסצנה, וטליה כבר ממררת בבכי על כך שהיא הולכת למחול על העיקרון שלפיו היא חיה שנים. היא מסבירה לקובי שכאילו היא אוכלת את הכלב שלה.

ואיך קובי מגיב לכל זה? קובי מקסים. בן זוג תומך. מעודד אותה, מבין, סבלני. ברגע השיא, קובי שר לטליה: "הילדה הכי יפה בגן", בעוד היא לועסת חתיכות בשר ובוכה. אולי על זה שהיא כבר לעולם לא תהיה הילדה הכי יפה בגן. לפחות לא זו שהיא רצתה להיות.

ועוד מילה על טלוויזיה: טלוויזיה מעולם לא התיימרה להיות כלי דידקטי. מלבד אולי בימי החינוכית העליזים, שאיבדו מזמן מזוהרם הפרים-טיימי. טלוויזיה היא קודם כל בידור. בידור להמונים. בין אם אלו חדשות קשות על תאונות וטרור, ובין אם אלה תכניות ריאליטי, שעשועונים ומשעשעי חיך אחרים. מסז' למוחות עייפים, שלא רוצים לחשוב יותר מדי, דרך קלה לרכך את המעבר בין יום העבודה-ילדים-כביסות למיטה.

ובכל זאת, כמה רחוק הבידור הזה יגיע בקצב הזה, שבו דיקטטורים מומלכים בארמונות מעבדה מלאכותיים, ניצבי משנה מקבלים משימות שגובלות באונס – כן אונס, מילה קשה בימים אלה – אבל להביא אדם לידי כך שהוא נאלץ לעשות דברים שלא היה עושה בחיים, אילולא חרב ההפקה מונחת על צווארו, כן זה אונס. אונס תקשורתי. אבל כזה שאפשר להימלט ממנו בשתי דרכים: לא להשתתף כמתמודד בתכניות מסוג זה או להשתתף ולא למחול על אף עיקרון שהגעת איתו מהבית. הבחירה עדיין נתונה.

צפו בקטע מעורר המחלוקת:

* עכשיו בדרך האוכל: מסעדות טבעוניות וצמחוניות מומלצות

* עכשיו בחיים אחרים: איך יורדים 5 ק"ג בקלות?