ההשראה של דליה דורנר

צלם רון קדמי | ניהול קריאייטיב טל קליינבורט | סטייליסטית שירן מניה | איפור ושיער איציק ואקיל לסוכנות סולו | ע. צלם רום אוזן | ע.סטיילינג  מיכל שולמן

בת 80, שופטת בית המשפט העליון בדימוס, הובילה קו ברור של הגנה על זכויות אדם ושוויוניות. בפסיקותיה אפשרה לאליס מילר להתקבל למיונים לקורס טיס, הכירה לראשונה בזכויות בני זוג גאים ועוד. התמודדה בבחירות לנשיאות, מכהנת כיום כנשיאת מועצת העיתונות

מי האישה שבחרת כמוזה שלך?

"יותר מכל אישיות מפורסמת, מי שעוררה בי השראה הייתה המדריכה שלי במוסד החינוכי נווה ילד – אסתי הירשפלד. המשפחה שלי התפרקה כשהייתי בת 10 ונשלחתי למוסד ליד נהריה. היינו שם 50 ילדים, והיא הייתה הדמות הבולטת בחיי עד גיל 13. היא לימדה אותי ערכים וציונות והייתה בשבילי הרבה יותר מדמות אם. לימים התברר לי שהיא הייתה אז בסך הכל בת 23.

"כשפרשתי מבית המשפט העליון, היא זיהתה אותי אף שלא שמרנו על קשר כל השנים ואף שכבר שיניתי את שמי – והגיעה לטקס הפרישה שלי. היא הייתה בת 83 ואני בת 70, וזה ריגש אותי מאוד. אפילו הזכרתי אותה בדברי הפרישה. אלו היו שלוש השנים המכריעות ביותר בחיי, ובזכות החינוך שנתנה לי, הייתה לה השפעה גדולה עליי. הייתי ילדה עם בעיות לא פשוטות והיא עיצבה אותי: היא לימדה אותי איך לשמוע מוזיקה, איך לאכול יפה ואיך להיות סובלנית לאחר. בזכותה הקמנו חברת ילדים דמוקרטית. מבחינות רבות היא עיצבה את האישה שאני וגם את השופטת שאני".

מה את עושה בשביל לקבל השראה?

"כשופטת אני לא נדרשת לשבת ולקבל השראה. אני יושבת ליד השולחן והמקרה הוא זה שמעניק לי השראה. כשהייתי נערה רציתי להיות סופרת. התחלתי לכתוב סיפורים קצרים, וכשהבנתי שלא אהיה סופרת, בעת שהייתי קצינה צעירה במטכ"ל בתל אביב, חיפשתי משהו למלא בו את הזמן אחר הצהריים ונרשמתי ללימודי משפט. עם זאת יש לטעמי קשר בין ספרות למשפט. בפסק הדין שלי על כרמלה בוחבוט – שהרגה את בעלה אחרי שהתעלל בה 25 שנים (היא לקחה את הרובה של בנם החייל, ירתה בו, קיבלה שבע שנים והגישה ערעור) הרשעתי אותה בהריגה והקלתי בעונש. את פסק הדין פתחתי במשפט 'כרמלה בוחבוט היא אישה מוכה'. יש בזה זיקה ספרותית".

למי את רוצה להעניק השראה?

"לתלמידים שלי. היום אני מלמדת בבר אילן ומרצה בהרבה מאוד מקומות – לצעירים וזקנים, אנשי ימין ושמאל. אני גם פעילה במכון לדמוקרטיה. אני מקווה שאני מצליחה להעניק השראה ולהעביר את החזון שלי שהוא הגשמת מגילת עצמאות והגשמת זכויות יסוד. הסובלנות והערכים זה עניין מתחייב בחיינו ובעיקר במדינתנו. אנחנו בהחלט בתקופה מאוד לא קלה ויש אצלנו חוסר סובלנות, שנאת אחים ושנאת העם השני שחי בקרבנו. אנחנו חייבים לקיים עבורו התייחסות שוויונית. זה לא עניין חוקתי ומוסרי, זה עניין פרקטי. אי אפשר להדיר 20 אחוז מאזרחינו".

אסתי הירשפלד

נולדה ב־1920 בגרמניה והגיעה לישראל בגיל 19. הייתה מדריכה במוסד הילדים, שם הכירה את בעלה, מנהל הכספים של המוסד, ונולדו להם שני ילדים. עם סגירתו ב־1946 עבדה כל חייה כמורה למוזיקה בבית ספר יסודי בנהריה, ומפעל חייה היה הקמת תזמורת הילדים של העיר. עם פרישתה מההוראה ניהלה את המשרד שריכז את קבלת הפיצויים מגרמניה לניצולי שואה ועבדה עד גיל 79.