אלופת העולם באיגרוף הגר פיינר: "עברתי טיפולי פוריות והמחיר היה כבד משחשבתי"

הגר פיינר (41), מאמנת אמנוית לחימה ואלופת העולם באיגרוף. ב-27.11 תוביל בשיתוף עיריית תל אביב יפו ערב איגרוף שישלב תחרות קרבות, מוזיקה וחוויה קהילתית בבית המכולות בנמל יפו. נשואה, גרה בתל אביב. 

>> "חייתי במשך שנה באוטו על מיטת עץ מתקפלת"

מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עלייך?
"שאני פחדנית בכמה דברים, הראשון הוא בובות! הסרט צ'אקי עשה לי טראומה כילדה וסרטי אימה באופן כללי ומאז, בובות מפחידות אותי ממש. כשאני נכנסת לים, אני ישר מדמיינת כריש מול העיניים שבא לטרוף אותי ודגים שאוכלים לי את הרגליים ובכלל, יש לי עדיפות ליבשה ופחות מים". 

מה גרם לך להגיד לאחרונה בקול: "די, נמאס לי"?
"'נמאס' זו מילה שלא בלקסיקון שלי, היא מרגישה כמו ייאוש, וזה לא אני. אני יכולה להתבאס מדברים, למשל מזה שהמלחמה נמשכה ונמשכת כל כך הרבה זמן. קשה לי להכיל חוסר מקצועיות והתפשרות על בינוני מינוס". 

מה הקללה האהובה עליך?
"סעמק. גדול וקטן. קללה שמכסה כל מרחב. על אצבע שנתקעת בדלת, לכלוך שמשאירים במועדון, עלייה פתאומית ברמת העצבים בגוף והכי כיף שאפשר לשחק עם ה-ס. ססססעמק. שימושי לכל מצב". 

מתי בכית בפעם האחרונה?
"בתקופה שבה עברתי טיפולי IVF בכיתי הכי הרבה. הייתי עסוקה 20 שנה באיגרוף ובהקמת מועדון. הבאת ילד זזה הצידה. בגיל 40 החלטתי להקדיש לזה שנה, לתת את הגוף – שהוא כלי העבודה שלי. זו הייתה הקרבה, והמחיר שלה היה כבד ממה שחשבתי. המדדים שלי לא היו טובים, ולכן הסיכויים היו קלושים מראש. עברתי שלושה סבבים, שנה לא הייתי אני. פיזית התמודדתי, נפשית זה שיבש אותי. הסבב האחרון השאיר בי כאבים ונאלצתי לעצור. הגוף לא חזר למה שהיה. השלב הבא היה תרומת ביצית ופונדקאות. עבור ספורטאית כמוני תחושת הכישלון הייתה קשה, והחברות שלי החזיקו אותי על הרגליים".

מה הדבר הכי מביך שקרה לך מול קהל?
"הייתי באמצע מבחן חגורה שחורה מול כל המועדון, נער צעק לי, 'הגר שכחת חלק'. לקח לי כמה רגעים להבין ורציתי לקבור את עצמי".  

מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
 "היום שבו אאלץ להיפרד מהכלבה שלי מגי. ומפחיד אותי להתעורר יום אחד ולהגיד 'למה לא עשיתי'. הפחד מהחמצה הוא דרייב חזק שמניע אותי". 

מהי המנטרה שאת אומרת לעצמך כשאת מרגישה שאת עומדת להתפרק?
"יש שלושה משפטים שמלווים אותי: When you think you can’t go one more – you can / The will must be stronger than the skill / Impossible is nothing".

אם היו מביימים סרט על החיים שלך, מי הייתה מגלמת אותך?
"אולי שירה האס. יש בה מורכבות, שכבות, גם ילדה גם קשוחה… נוכחות של כמה צדדים באישיות".  

מי בעינייך הגבר/האישה הכי לוהט/ת על הפלנטה?
"עדן הראל, שהייתה מתאמנת שלי, אמרה שהיא מתאהבת באישיות ולא במגדריות. הקשר עם ענת, בת הזוג שלי, עדיין מרגש, יש בו התאהבות, פליאה, ותודה על עצם קיומו".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הנוקשות, הלא מתפשרות שבי, אני עובדת על רכות, ועל לדעת שגם לוותר לפעמים זה כוח". 

על מה יש לך רגשות אשם?
"על סבא שלי, שאני לא מבלה איתו מספיק זמן. הוא בן 96 וכל רגע איתו זה אוויר לנשימה". 

מה חסר לך בחיים?
"זמן. המצרך היקר ביותר שאין לאף אחד לתת, ותמיד חסר. 'יום שעובר לא חוזר'. חשוב לי לנצל את הרגעים ולעשות בהם שימוש נכון". 

מהי ההזדמנות הכי גדולה שפספסת בקריירה שלך?
"חלק מהבחירות בחיי הן גם החמצה, אבל אני בוחרת להסתכל על הרווחים מאשר להגיד 'מה אם'. הכל סדרי עדיפויות". 

על איזה רגע בקריירה שלך את הכי גאה?
"בקרב מול אלופת עולם גרמניה – זה היה הקרב הגדול ביותר באיגרוף נשים. למרות שהרימו לה את היד, היא אמרה שזה הקרב הכי קשה בקריירה שלה ואני היריבה החזקה ביותר שעמדה מולה". 

לאיזו אישה בא לך להרים?
"תהילה קדוש, בת 22, מתאגרפת ומתאמנת שלי. לוחמת אמיתית – גם בזירה וגם בחיים. היא תופרת מכנסי איגרוף, יוצרת בגדים לאירועים שלנו, ועובדת קשה כדי להחזיק את הכל. מגיע לה ספונסר שיקל עליה בדרך".