הארומה של רומא

האגדה מספרת שכאשר ילדה ריאה סילביה בנים תאומים למארס, אל המלחמה הרומי, היה כעסם של האלים רב ומוצדק, שכן האם הטרייה אמורה הייתה להשתייך לבתולות הווסטליות. גורל התאומים נחרץ להיזרק אל הטיבר כקורבן לאלים הכועסים, אולם מי שאמור היה להשליכם לנהר לא הצליח למלא את גזר הדין הנורא והשאירם על גבעת פלטינו (Palatino), שם מצאה אותם זאבה והניקה אותם עד שרועה אסף אותם אל ביתו. האחים קיבלו את השמות רמוס ורומולוס וכאשר בגרו החליטו לבנות עיר. בתום הבנייה, כאשר רצו להעניק שם לעירם, פרצה ביניהם מריבה על שם מי היא תיקרא. בעת המריבה הרג רומולוס את אחיו והעיר החדשה והיפה, שתאריך היווסדה הרשמי הוא 21 באפריל 753 לפני הספירה, נקראה רומא על שמו של האח הרוצח.

ענייני המדינה של הרומאים

על פי שרידים ארכיאולוגיים יודעים ההיסטוריונים לספר שכבר בתקופת הברונזה (האלף השני לפני הספירה) היה האתר שבו שוכנת כיום רומא מאוכלס, ושבמאה השמינית לפני הספירה כבר קמו כפרים על שבע הגבעות. זה היה מקום אידיאלי להקים בו עיר מדינה (פוליס).

הרומאים השתלטו על גבעת פלטינו (שם ראשיתה של העיר) ועל סביבתה, ניקזו את הביצות, בנו בינות לגבעות את הפורום המרכזי והקימו ממלכה. עד שנת 509 לפני הספירה, תחת שלטונם של מלכים, התפשטה רומא לגבעות הסמוכות, נודעה בשם "עיר שבע הגבעות" והפכה לעיר בעלת העוצמה הרבה ביותר באיטליה. היא חלשה על שטח של 800 קמ"ר וזכתה למעמד החברה החשובה ביותר בליגה הלטינית.

בשנת 509 לפני הספירה מרדו אצילי רומא, נשלו את המלך מכתרו וייסדו רפובליקה שנשלטה על ידי נציגי העם. Res Publica Romanorum – "ענייני המדינה של הרומאים", כלומר שלטון הכלל, הוא שמה של תקופה בהיסטוריה של רומא שבה נשלטו העיר ושטחיה על ידי מספר מוסדות: הסנאט, אסיפות העם והמגיסטראטים הנבחרים. שיטה זו החזיקה מעמד עד שיוליוס קיסר, גדול מדינאיה ומצביאיה של רומא, תפס את השלטון וייסד את הקיסרות. יוליוס קיסר נרצח בשנת 44 לפני הספירה אך אחיינו אוקטביאנוס המשיך את דרכו. לאחר שקיבל לידיו את השלטון בשנת 27 לפני הספירה הסב אוקטביאנוס את שמו לאוגוסטוס ("הנעלה") והיה לראשון הקיסרים ברומא בעלי סמכויות של שליט יחיד. טיבריוס, קליגולה, קלאודיוס, נירון, אספסיאנוס, טיטוס, דומיטיאנוס, טריאנוס, אדריאנוס ואחרים הביאו את בירת האימפריה לשיאים חדשים.



עיר ללא הפסקה

מהמאה הראשונה ועד לתחילת המאה הרביעית לספירה הייתה רומא בירתה של אימפריה ענקית שחבקה את הים התיכון והמדינות שסביבו, את הים השחור וחלק משטחי מדינות הים השחור. לשיא זוהרה כעיר היא הגיעה בסוף המאה הראשונה ובמאה השנייה כאשר מנתה יותר ממיליון נפש. היו בה מבני ציבור, מתקני ספורט, מקדשים, מרחצאות וכיכרות מדהימים בגודלם וביופיים, והתקיים בה מסחר ענף מכל קצוות האימפריה. עיר של עושר, פאר, מותרות, בידור, עינוגים, בזבזנות והרבה אנשים פשוטים, שחיו את חיי היום יום הקשים אבל יכלו להתבדר בשעשועים שהוצעו להם חינם על ידי הקיסרים.

כיום נותר מעט מאוד מכל ההדר והיופי של פעם. כדי לשחזר את גדולתה ופארה של העיר צריך הרבה מאוד דמיון. השרידים הארכיאולוגים של הפורום הרומאי (Foro Romano) דוממים, אפורים ושבורים, ואינם מעידים על החיים השוקקים, המסחר התוסס, המוני האדם, הטקסים, המשחקים, הנשים היפות, הגלדיאטורים המיתולוגיים, המזימות האפלות, התככים הפוליטיים וההמון המשולהב.

תארו לעצכם עיר שמונה יותר ממיליון נפש, שאלפים ואפילו עשרות אלפים של סוחרים, מבקרים, אנשי צבא וסתם סקרנים נכנסים אליה ויוצאים ממנה מדי יום. שמה נישא בפי כל חייל ואיכר ברחבי האימפריה והביקור בה היה חלומו הרטוב של כל אזרח ואפילו של כל עבד. כולם רצו לבקר בה, להתרשם מהמשחקים שהתקיימו בה ומפלאי הארכיטקטורה, לראות במו עיניהם את הקולוסאום המפורסם, לחזות במרוצי סוסים (רתומים למרכבות) ראויים לשמם, להתפנק ברחצה וברכילות, לעשות קצת ספורט ואולי גם לקרוא בספרייה באחד מה"קאנטרי קלאבים" שלה. רומא הייתה מילה שמי שלחש אותה חש בקסמה. היא הייתה העיר בה"א הידיעה באימפריה המפותחת והחזקה ביותר בעולם.

זירה של ספורט ודם

ללא ספק, המבנה הגדול והמרשים ביותר (וסמלה של העיר גם כיום) היה הקולוסאום (Colosseo). זהו אמפיתיאטרון ענקי (המילה הלטינית colossus פירושה ענקי, גדול מן הטבע) וכך כונה גם פסלו של נירון שהוצב בסמוך. הקולוסאום, ששמו המקורי הוא "אמפיתיאטרון פלאביום", הוקם על ידי הקיסרים מהשושלת הפלאבית שרצו מאוד להתחבב על העם. אספסייאנוס החל בבנייתו בין השנים 72-70, וכ-20 אלף עבדים ושבויים הועסקו בפרויקט העצום. טיטוס בנו הכריז על הפתיחה החגיגית שנערכה בשנת 80 ושלכבודה נערכו 100 ימי משחק. בשנת 82 השלים דומיטיאנוס את הקומה העליונה. 80 אלף צופים היו יכולים לשבת על ספסלי האבן סביב הזירה במבנה האליפטי העשוי אבנים ומלט, 187 מטר אורכו, 155 מטר רוחבו ו-50 מטר גובהו. בזירה החולית נאבקו עד מוות גלדיאטורים מול בעלי חיים או בינם לבין עצמם. מתחת לזירה שכנו המכלאות שבהן הוחזקו בעלי חיים (שאלפים מהם הובאו מאפריקה כדי לשעשע את הרומאים), שהוכנסו לזירה בזמן המתאים בעזרת מערכת כלובים ושערים. ידוע שרק ביום הפתיחה של הקולוסאום נהרגו 5,000 בעלי חיים. גלדיאטורים, עבדים, נידונים למוות, נוצרים – כל אלה היו בזירה לקבל את פניהם של האריות, הנמרים והפילים, חמושים מי בכלי נשק ומגן ומי בתפילות לאלוהיו.

הצופים ישבו בארבעה מפלסים: בראשון הפרשים, בשני האזרחים, בשלישי וברביעי הקהל הרחב. כולם צפו בהנאה בקרבות המרים והריעו בהערצה לגלדיאטורים שהצליחו להכניע את הטורף ולהישאר בחיים לפחות עד למופע הבא (בתקופות מסוימות היו אף נשים גלדיאטוריות). לעתים הציפו את הקולוסאום במים (כנראה רק בתקופה הסמוכה לפתיחתו) כדי להציג "קרבות ימיים". אגב, צופים שנטרפו בטעות או טבעו במשחקים הימיים היו חלק בלתי נפרד מההתרחשות ורק הוסיפו לבידור ולהנאה.

שמו של אספסייאנוס מקים הקולוסאום מוכר לנו היטב מההיסטוריה היהודית כמו גם שמו של טיטוס, ושניהם ידועים כמי שדיכאו את המרד הגדול (שנת 70). טיטוס הוא זה שכבש את ירושלים, החריב את בית המקדש והביא את אוצרותיו לרומא. שער טיטוס (Arco di Tito) שברומא הוא שער הניצחון שהוקם לאחר ניצחונות טיטוס על היהודים במרד הגדול. השער מעוטר בתבליטים המתארים את ניצחונות הקיסר, ואחד מהם מתאר תהלוכת ניצחון בה נראים חיילים רומאים נושאים כלים מבית המקדש: את מנורת שבעת הקנים (שהיא גם סמל מדינת ישראל) וכן את מזבח הזהב (המזבח הפנימי). דבר יוצא דופן בתבליט הוא חוסר הפרופורציות – בצדו הימני נראה שער ניצחון הגדול במעט מן האנשים, למרות ששערי ניצחון היו עצומים בגודלם. הסיבה לכך היא כנראה שהרומאים האמינו שהאדם הוא נזר הבריאה ולכן מהווה את העיקר בכל יצירה שבה הוא מופיע.



מקדש ראוי לאלים

מקדשים רבים עיטרו את העיר היפה: מקדש לוונוס שבנה יוליוס קיסר, שרק שרידי עמודים מעוטרים נותרו ממנו, מקדש למארס שבנה אוגוסטוס ועוד. אחד המקדשים החשובים ביותר הוקדש לאלה המגנה על המשפחה ולכן גם על המדינה – וסטה. מקדש וסטה(Tempio di Vesta) התאפיין בצורה ייחודית דמוית בקתות הקש והבוץ שהקימו המתיישבים הראשונים, כדי להזכיר שבמקור נהגו לקיים את פולחן האלה וסטה במרכז בית המשפחה. המבנה בנוי בסגנון יווני עם עמודים קורינתיים עשויים שיש, ובניגוד למקדשים אחרים לא הוצב במרכזו פסל האלה. במקום זאת דלקה כאן אש התמיד הקדושה, מסביבה 20 עמודים קורינתיים ומעליה, במרכז התקרה, נפער פתח אוורור. מקדשי וסטה היו תמיד עגולים ופנו לכיוון השמש הזורחת, המסמלת את מקור החיים.

בסמוך למקדש חיו הבתולות הווסטליות. שרידי בית הבתולות הווסטליות
(Casa delle Vestali) מרמזים על יופיו של המבנה שבו גרו שש הכוהנות, הבתולות הווסטליות, ששמרו על אש התמיד שבערה במקדש הסמוך וסמלה את נצחיותה של רומא. היום ניתן לראות בחצר המקדש פסלים של כוהנות ראשיות מן המאות השלישית והרביעית לספירה, נטולי ראשים. הבתולות נכנסו אל הבית בגיל צעיר, בין שש לעשר שנים, וחיו בו 30 שנה. הן נבחרו על ידי סמכות דתית גבוהה וזכו בכבוד ובעושר, אבל הן גם נשאו באחריות כבדה וחיו בפחד מתמיד שמא תכבה האש כי אז העונש היה מר – להיקבר בעודן בחיים.

המקדש שהוקדש לכל האלים, למעשה ל-12 האלים האולימפיים (כדי לא לקפח אף אל חשוב), הוא הפנתיאון (Pantheon), שנחשב גם לאחד ממבני העיר שהצליחו לחמוק מפגעי הזמן בצורה הטובה ביותר, ולאחד המבנים החשובים ביותר בהיסטוריה הארכיטקטונית. הפנתיאון נבנה בשנת 27 לפני הספירה, נהרס בשנת 110 והוקם מחדש על ידי אדריאנוס (שגם הוא מוכר בהיסטוריה היהודית כקיסר שדיכא את מרד בר כוכבא) בין השנים 128-118 לספירה. החידוש והתעוזה שבבנייתו התבטאו בכך שכדי לבנות תקרה או גג נזקקו עד אז לקורות עץ ארוכות שנתמכו בעמודים. לבניית אולם ציבורי גדול נזקקו להרבה עמודים תומכי קורות, כך שהאולם היה מלא בעמודים. בבניית הפנתיאון השתמשו הארכיטקטים באוסף של קשתות שיצרו כיפה ענקית בקוטר 43 מטרים. כל קשת מחזיקה את עצמה ולא זקוקה לתמיכה כך שהתקבל חלל עצום ריק, בלי עמודים וללא הפרעות, שיצר רושם אדיר על מי שנכנס לתוכו. גובה האולם זהה לקוטרו, פרופורציות הרמוניות מושלמות, ובמרכז הכיפה נקבע צוהר עגול שדרכו האור חודר למבנה. מסביב לאולם הוצבו פסלי אלים. אכן משכן מרהיב ורב רושם כזה ראוי לאלים.

בשנת 609 לספירה נחנך הבניין ככנסייה, דבר שעזר לשמרו עד ימינו. כיום מאכלס הפנתיאון את קבריהם של מלכי איטליה ושל הצייר רפאל.

אזרח רומאי, סוחר או אורח שהגיע אל העיר שוטט בין מבניה היפים, התפעל מחמודותיה, צפה במשחקים המשלהבים, התענג על שפע המרכולות ועל הנשים הלבושות יפה. אולי גם ביקר במקדש, טבל בבית מרחץ או סתם נהנה מהמולת הכרך הסואן, ואולי נבהל מהצפיפות ומהרעש ורק חיכה לרגע שיחזור אל כפרו השקט.

כך או אחרת, חווית הביקור והשהייה ברומא הייתה עצומה. אף עיר לא דמתה לה בגודל ובפאר. לא היה מקום דומה לה בעוצמה, ברסן השלטון, בפלאי הארכיטקטורה. רומא הייתה שיא ביטוי היכולת הטכנולוגית של הרומאים באותה תקופה והביאה לשיא את היכולת הספורטיבית, אך גם את הברוטאליות ואת שלהוב ההמונים הצמאים לדם ולמוות. לא היה מקום כמוה בו השליטים הוכיחו את כוחם בכל יום ויום והשתדלו כל כך להתחבב על העם, ולא הייתה עוד עיר מסוכנת כמוה מבחינה פוליטית אבל גם מבטיחה זוהר, תהילת עולם ומקום של כבוד בהיסטוריה למי שידע לפלס את דרכו מעלה.

 

הדס ניב – מרצה, צלמת ומדריכת טיולים בישראל (בעבר הדריכה רבות בעולם). עונה בדוא"ל: hadasniv@netvision.net.il

 

מתוך: מגזין מסע עולמי

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה