דרך המשי

אירופה של המאה ה-19 היא מקום טוב להיות בו, כך לפחות חושבים הרומנטיקנים. הנופים האינסופיים, פריחתה של האינדיבידואליות, המפגש עם מקומות חדשים והאפשרויות הבלתי מוגבלות שנבעו בעיקר בשל המהפכה התעשייתית שכבר פשתה בכל אירופה ושינתה אותה לתמיד.

עלילת הסרט "משי", המבוססת על רב מכר הנושא את אותו השם (הוצאת ידיעות אחרונות), נעה בין עיירה קטנה בצרפת של שנות ה-60 במאה ה-19 לבין הר נידח ביפן.

מעשה בנער צעיר, הרווה ז'אנקור שמו (מייקל פיט – 'הכפר', 'החולמים'), החוזר משירות צבאי ממושך ונושא לאישה את בחירת ליבו – הלן (קיירה נייטלי – 'כפרה', 'שודדי הקאריביים', 'גאווה ודעה קדומה').

לאחר נישואיהם מקבל הרווה הצעה עסקית שיכולה להניב לו רווחים גבוהים. באלדביו (אלפרד מולינה) נשבה במגיפת המשי, בד יוקרתי שתופס פופולריות בעקבות התעשרותם של אנשים רבים ברחבי אירופה, ומקים בעיירה מספר בתי חרושת לייצור משי. מגיפה המתפשטת בכל היבשת וממשיכה להודו ולאפריקה הורגת את תולעי המשי ומאיימת לחסל את ענף הייצור והמסחר.



הרווה נשלח על ידי באלדביו לכפר נידח וסודי בהרי פוקושימה שביפן. הוא עובר מסע מפרך דרך אירופה, רוסיה ויפן, כשלבסוף מגיע אל מחוז חפצו. הוא חוזר עם ביצי המשי היקרות ובכסף שהוא מקבל קונה לו ולאשתו את בית החלומות.

במהלך הסרט יחווה הרווה פעמיים נוספות את המסע לכפר ביפן, יפגוש שם את השליט המקומי, הארה ג'וביי (קוז'י יאקושו), ואף יתאהב בפילגשו של הברון, נערה יפהפיה ומסתורית, שתשאיר אותו אכול רגשות אשם ואובססיה, על אף שהמגע היחיד שהיה לו איתה הוא מכתב בשפת אמה שהיא השאירה בידו, מכתב שאחר כך יפענח אותו ובסוף תתגלה לו האמת.



אחרי חודשים רבים של היעדרות חוזר הרווה אל הלן, אך חייהם אינם כפי שהיו פעם, ולאור העובדה כי הם אינם מצליחים להביא ילדים לעולם, שקוע כל אחד מהם בעולמו – היא בגן הפרחים שלה והוא בנערה היפנית.

'משי' הוא סיפור תקופתי על היווצרותו של עולם חדש ולא מוכר, עולם שבו הגבולות הגיאוגרפיים נפרצים ויחסי גבר-אישה אינם מה שהיו פעם.

הנופים בסרט עוצרי נשימה, הסצנות נעשו כבמשיחת מכחול – סצנות מינוריות ומתמשכות, שלא מתחייבות לאקשן או לאירועים בקצב מסוים, מה שעלול דווקא להפריע למי שיש לו פחות סבלנות לחוות את הרגעים המתים, והסיפור המרכזי יוצר תחושה נוסטלגית כלפי עולם שהיה ואינו עוד.

השפה המדוברת בסרט היא אנגלית, וכל כך שמחתי לגלות כי לא נעשה ניסיון להפוך את הסרט לאותנטי יותר, בכך שהדמויות תדברנה באנגלית במבטא צרפתי, מה שנעשה בסרטים אחרים ותמיד מעורר בי גיחוך.



קיירה נייטלי, גם כשהיא משחקת בתפקידים קטנים, תמיד מצליחה למגנט אותי, ומשתלבת היטב בטייפ-קאסט של דמויות נשים אירופאיות וענוגות, כאלה שמשתלבות נהדר בשמלות הכבדות של התקופה, ובתסרוקות הספק-אלגנטיות ספק-פרועות.

מייקל פיט, לעומת זאת, נדמה כאילו הוצמד בכוח לתפקיד. לפיט יש מראה של ילד נאיבי, עם העיניים הפעורות והשפתיים הבשרניות והפשוקות, וזה פשוט לא מתאים. לפי דעתי היה צורך בשחקן גברי ומבוגר יותר, כזה שנוכל להאמין לו שבאמת עמד בכל תלאות במסע – בקור, בשלג, ברכיבה ובסכנה.

'משי' הוא סרט שתוכלו בקלות לעוף איתו או לחילופין לאבד את הסבלנות. אני מניחה שאנשים שמסוגלים פשוט לתת לראש שלהם לצלול לתוך עולם של פנטזיה ימצאו את עצמם מטיילים עם הרווה ומתגעגעים אל תקופה אחרת, ומי שאין לו פנאי לחלומות בהקיץ וציפה לתיאור מפורט יותר של מסעות הרווה בעולם, ירגיש שפספס לגמרי את הסרט.

'משי', קנדה/צרפת/איטליה/יפן 2007. במאי: פרנסואה ז'רארד. שחקנים: מייקל פיט, קיירה נייטלי, אלפרד מולינה, קוז'י יאקושו. 110 דק'