ניצחון הרוח: אלי שרעבי צועד על המסלול בשבוע האופנה

כאשר מוטי רייף הכריז לפני שלושה חודשים על שובו של שבוע האופנה לתל אביב, איש לא ידע לחזות באיזה סטטוס המדינה שלנו תהיה. שחרור החטופים הנותרים וסיום המלחמה היו בגדר משאלת לב על סף הפנטזיה.

>> שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2025: כל מה שאתן רוצות וצריכות לדעת על אירוע האופנה הגדול של השנה
>> החשמלאי מאשקלון שהפך למעצב-על ואהוב הסלבס – יפתח את שבוע האופנה: "זו התרופה שלי"
>> "אני לא יודעת אם זו תמימות או טיפשות, אבל אני לא מפחדת": הגר אלמביק חוגגת 20 שנה ל"אלמביקה"

אמש (ראשון), בערב גאלת הפתיחה של שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2025, הלב יצא מגדרו, לאור המראה הבלתי נתפס הזה: על מסלול התצוגה צעדו שורדי ושורדות שבי ומשפחותיהם, ביניהם שורדת השבי סהר קלדרון, שורד השבי אלי שרעבי ודני מירן, אביו של שורד השבי עמרי מירן, אשר חזר מעזה לפני כשלושה שבועות.

זה היה ערב ארוך, עם תחושה של התרגשות אמיתית באוויר. שבוע האופנה חזר אחרי שנתיים כואבות ומדממות, ויריית הפתיחה שלו הייתה בסימן של תקווה, צמיחה ופריחה מחודשת. מילים שאולי נשמעות כמו קלישאה אחרי התקופה הזו, אבל חלל התצוגות הגדוש באדם קיבל משמעות חדשה ומרגשת על אמת. צמד המילים "מפגן כח" נאמר על במת הנאומים, וכמה מרענן היה לשמוע לשם שינוי את המילים האלה בהקשר של יצירה, אמנות, אופנה וחופש ביטוי – ולא רק בהקשר של מלחמה.

את האירוע פתחה נעה תשבי, שהנחתה אותו בעברית ובאנגלית לטובת חברי הקהילה היהודית בתפוצות, ולאחר מכן העבירה את השרביט לרזידנטית הקבועה של שבוע האופנה המקומי – גלית גוטמן, שכמיטב המסורת נרתמה גם השנה להנחיית גאלת שבוע האופנה.

הערב נפתח במופע של מקהלת האופרה הישראלית (בניהולו המוזיקלי של נדב סיוון ובהובלת המנצח איתי ברקוביץ'), עם ביצוע מרטיט של שירי מימון לשיר "עוד יהיה לי". על הרקע הזה התקיימה התצוגה הראשונה של הערב – שהייתה ההגדרה האמיתית למפגן כח ולניצחון הרוח. כאשר צעדו על המסלול שורדי השבי ובני משפחותיהם – נינוחים, מחייכים, חופשיים – הקהל נעמד על רגליו, מחא כפיים בטירוף, דמע מהתרגשות ואם זה היה אפשרי – כנראה שכל היושבים היו מסתערים על המסלול לחיבוק המוני.

התצוגה הבאה הייתה תצוגת הלבבות, בהובלת האוצר עומר יהב, שאיגד 19 מעצבות ומעצבים ישראלים שיצרו בגד בהשראות לבבות של אהבה, חוסן ונשיות – בהקדשה לאישה הישראלית. על המסלול צעדו בין היתר שירי מימון בדגם של עדן רביבו, עדן דניאל גבאי בדגם של אור יניב, סנה סוקול בדגם של שלי קגן, אלי סטין בדגם של רווה וקנין, רומי פרנקל בדגם של מיכל הדני, נטע ברזני בדגם של רותם חן, ועוד.

במהלך הערב הוענק פרס מפעל חיים לצלם האופנה האגדי בן לם, יליד 1940, שפרץ בשנות ה-60 וניסח בעזרת ראייתו הייחודית ועדשת המצלמה שלו שפה אופנתית שלא הייתה קיימת בישראל עד אז. לם אחראי לתצלומים הכי אייקוניים בתולדות האופנה הישראלית – מהקמפיינים הבלתי נשכחים של גוטקס בכיכובה של תמי בן עמי ועד להפקות אופנה ישראליות, צילומי שערים וצילומי קטלוגים למעצבות כמו דורין פרנקפורט, תמרה יובל ג'ונס ז"ל ופיני לייטרסדורף ז"ל. את הפרס העניקה לו חלי גולדנברג, שעשתה את הפריצה הגדולה שלה כדוגמנית בגיל 17 לאחר שכיכבה בצילומיו של לם.

פרס הוקרה מיוחד הוענק גם לסאן מזרחי, הדוגמנית הישראלית הכי מצליחה כיום בעולם. מזרחי בת ה-26 הפכה לדוגמנית מבוקשת בשבועות האופנה במילאנו ופריז, וכבר צעדה על מסלולי התצוגה של שאנל, דיור, הרמס, ורסצ'ה, ויקטוריה'ס סיקרט והרשימה עוד ארוכה. מזרחי הצטלמה גם לשורה ארוכה של קמפיינים של בתי אופנה בינלאומיים יוקרתיים ולשערי המגזינים הנחשבים בעולם – מ"ווג" ועד "הראפר'ס בזאר".

התצוגה שחתמה את הערב הייתה בסימן חגיגה של התרבות הישראלית על כל גווניה, עם 21 מעצבים מכל הדתות והעדות (בניהולה האמנותי של הסטייליסטית הוותיקה מזל חסון): יהודים, ערבים, נוצרים, מוסלמים ודרוזים, שהציגו דגמים שעיצבו בהשראת שורשיהם המשפחתיים והגיאוגרפיים בעולם. את הפסיפס הזה הציגו על המסלול בין היתר: נטע אלחמיסטר בדגם של אלון ליבנה (מצרים), שירלי בוגנים בדגם של שי שלום (תוניס), אסף גרניט בדגם של אהרון גניש (דתי), טיילור מלכוב בדגם של אביעד הרמן (ספרד-רומניה), נטלי דדון בדגם של לאקי כץ (ירושלים), איתי לוי בדגם של שיר עמר (מרוקו) ומגי אזרזר בדגם של ויוי בלאיש (תוניס).

התצוגה התקיימה בליווי מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של איתי ברקוביץ׳ ובניהולו של נדב סיוון, ובמסגרת ביצעה הזמרת ליהי טולדנו את השיר "אם ננעלו" של עפרה חזה ז"ל. הערב נחתם עם השיר "יום יבוא" בביצוע משותף של טולדנו עם רוני דלומי ואניה בוקשטיין, ומקהלת האופרה השתלבה עם "תנו לשמש יד" (מהמחזמר "שיער").

בערב שבו אופנה פגשה את הכאב הלאומי, וסטייל צעד יד ביד עם חוסן וחופש, שבוע האופנה הישראלי הצליח להזכיר לנו שהחיים ממשיכים, אבל לא בכל מחיר, ולא מתוך שכחה. הם ממשיכים בזכות, מתוך בחירה לייצר יופי גם כשקשה לנשום. בין תפר לתפר, דגם לדגם, צעד לצעד, נרקם סיפור על עם שמסרב לוותר: על התרבות שלו, על האופנה, על הקול, על הלב, וכמו תמיד, גם על התקווה.