בית העיר הלבנה

בית העיר ברחוב ביאליק שתוכנן בשנות ה-20, שוחזר ומשמש כיום כמרכז מוזיאלי לעיר תל-אביב-יפו; המבנה שומר על עיצוב אקלקטי מקורי לצד חלל תצוגה מודרני וחדיש
בית העיר ברחוב ביאליק בתל-אביב נבנה ב-1924 על ידי משה צ'רנר, שהתמחה בבניית מבנים אקלקטיים שעוצבו בסגנונות בנייה שונים. צ'רנר התמחה בבניינים פינתיים שלהם שתי קרנות רחוב, אבל בבית העיר הוא הגדיל לעשות ותכנן בניין החשוף בארבע פאותיו לעיני הצופים, ונראה גדול בהרבה מכפי שהוא באמת.

בית העיר בשנות ה-30 שימש כמוקד עליה לרגל לתושבי העיר הקטנה. צילום: באדיבות מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב
ההיסטוריה של בית העיר הולכת לצד ההיסטוריה של תל-אביב בראשית דרכה. הבניין, שהיה מיועד להיות מלון המיועד לגברים בחליפות ולנשים בשמלות ערב, הושכר כבר כשהיה בן שנה לעיריית תל-אביב. ראש העיר דאז, מאיר דיזנגוף, פתח במכרז לבניית בניין עירייה גדול ומרשים, אך בגלל המצב הכלכלי הקשה החליט לא לנקר עיניים ושכר את הבית.
בסופו של דבר רכשה העירייה את הבית. בשנות ה-60, כשעברה העירייה למשכנה החדש בכיכר מלכי ישראל, כיום כיכר רבין, הפך המבנה למוזיאון עירוני, שופץ שיפוץ חלקי, ופעל במשך 20 שנה. ב-2001 ננעל הבניין וכך נשאר, עד שהגיע צוות חדש לשפץ את המבנה, לשמר אותו ולהפוך אותו למרכז מוזיאלי ייחודי לעיר תל-אביב–יפו.
.jpg)
מסדרונות הקומה השנייה עוצבו על פי קווי הבנייה המקורית
פותחים את הבית
"האתגר היה לנסות לבנות חלל ציבורי שיהיה נגיש לכל תושבי העיר", מסבירה האדריכלית מאירה קובלסקי. "בבית נעשתה עבודת שיחזור מקיפה הנוגעת לצורת החדרים והקירות, הריהוט, התאורה והצבעים. נקבע מראש שפנים הבית יהיה נקי ולבן מתוך מחשבה כי הבית צריך לייצג את העיר הלבנה. וכך, למרות החזית האקלקטית, יצרנו בו אווירה של עיר שלמה ומוכרת", היא אומרת.
בהתאם לסגנון הבנייה המקורי נשמרה חזית בית העיר עגולה ורכה עם מגרעת ומרפסת. תפקיד המגרעת היה למשוך את הרחוב פנימה אל הבית. רחוב ביאליק כולו נפרש כמעין "שטיח כניסה" מול הבית, וסופו בהתנגשות עם רחוב אלנבי. למרפסת היה תפקיד פוליטי – מתחם קטן ומוגבה שממנו נופפו ראשי העיר אל תושבי הרחוב באקט ייצוגי ומרשים.
.jpg)
בית העיר המשופץ והמשוחזר הפך לחלל מוזיאלי ולמוקד תרבותי וחברתי לתושבי העיר
חלקו החיצוני של הבניין נשמר בדיוק כפי שנבנה במקור ובו חלונות ארוכים, מדרגות כניסה כפולות ומפוארות, ומרפסות בקומות העליונות. גם חלקו המערבי של הבניין שוחזר במדויק, ואילו הכנף המזרחית של הבית, שבמסגרת הפיכתו של הבית למוזיאון בשנות ה-60 פורק מהמבנה הראשוני, הפך כעת לחלל תצוגה מרווח בגובה עשרה מטרים.
|
|||||
מתחת לכניסה הרשמית אל בית העיר, קיים פתח נוסף לקומה בגובה הרחוב, ששימשה בשנות ה-20 כבית המשפט העירוני. עם השנים נסגר בית המשפט, והקומה ננטשה וכוסתה בחול. בזכות הפרוגרמה החדשה הפכה הקומה כולה למעבר חופשי לגינה צפונית ירוקה בעלת טרסות ופינות ישיבה רבות. "הבית הזה מייצג את העיר ושייך לעיר. יחד עם מוזיאונים נוספים באזור כבית ראובן, בית ביאליק ובית הבאוהאוס, בית העיר הוא הבית של העיר. הכניסה אל הגינה המעוצבת היא חופשית, וכל אדם יכול לבוא, לשבת ולהתארח".
.jpg)
לאורך המסדרונות מוצגות תצוגות קבע המספרות על ההיסטוריה של תל-אביב בראשית דרכה
בית ישן-חדש
כשנכנסים אל בית העיר דרך הכניסה הראשית, מגלים גרם מדרגות מפותל המוביל אל הקומות העליונות. גרם המדרגות שופץ ושוחזר כפי שנבנה ב-1924, ומדרגותיו מעוגלות בסגנון אירופי. צבעי הקירות נבחרו בהשראת הצביעה המקורית, אך התבהרו מעט, בהתאמה לגון העיר הלבנה. לכל אורך הקיר הוצב פס כסוף ומשוחזר.
משמאל לגרם המדרגות יש מסדרון המוביל אל החדרים שהיו לחדרי תצוגה לתערוכות קבועות ומתחלפות ושומרו על פי הבנייה המקורית. הרצפות המצוירות בקומה הראשונה שוחזרו, הפינות נשארו מעוגלות וגבוהות, גם בחדרים שבהם חלק ניכר מהתקרה הונמך כדי לחפות על מערכות חשמל ומיזוג אוויר.

גרם המדרגות המעוקל נשמר בצורתו ובצבעיו המקוריים
"בכל מקרה של תוספת חדש על הישן השארנו למתבונן פינות שנותנות מושג איך נראה החדר פעם. גם התאורה בחלק המשוחזר של הבית מבוססת על גופי תאורה משנות ה-20, מנורות תלייה מזכוכית חלבית, שעיצבנו כשתי כוסות שחוברו זו אל זו", מספרת קובלסקי על הבחירות שנעשו בשיתוף עם המעצב דן חסון. "גם הרהיטים החדשים, כמו ספסל ישיבה מעץ או ארונות קיר, עוצבו כך שיתאימו למבנה המעוגל של הבית ולצורה החדשה-ישנה שיצרנו בתקרות".
מימין לגרם המדרגות נפתח חלל תצוגה בגובה עשרה מטרים המיועד לתערוכות מתחלפות. החלל מורכב מקומת קרקע שכוסתה במרצפות צבעוניות מגוונות שנרכשו מבתים היסטוריים בתל-אביב, ומוקמו יחד כפזל צבעוני. בקומת הקרקע מוצבים ספסלי ישיבה מאבן המכוסים בעץ בהיר ויוצרים אודיטוריום קטן שמטרתו ליצור מקום שיאפשר לתושבי העיר לדבר על נושאים עירוניים, בנוסח ההייד פארק.
בקומה זו הוצבו גם שני שולחנות ארוכים מעץ כהה ומולם כיסאות ישיבה, בעיצוב "התחנה", ועליהם מחשבים שבהם מעין ארכיון מודרני המתאר את ההיסטוריה של תל-אביב. הארכיון בנוי כ"גלגל הזמן של תל-אביב" ומתאר את ההתרחשויות התרבותיות והפוליטיות בתל-אביב לצד אירועים שהתרחשו בארץ ובעולם.
הקומות העליונות של חלל התצוגה נשארו כתהום פעורה, המוקפת מסדרונות חשופים הצמודים לקירות. כך יכול המבקר בתערוכה להתבונן לסירוגין בתמונות התלויות על הקירות (כעת, לדוגמה, מוצגת תערוכת האלבום המשפחתי של העיר תל-אביב ובה תמונות שנאספו מתושבי העיר הוותיקים לכבוד חגיגות שנת המאה לעיר), ובריצוף המרהיב בקומת הקרקע.
לשכת ראש העיר
בקומה השנייה של הבית שומרה באופן קפדני לשכתו של ראש העיר דיזנגוף. הלשכה, ששימשה את ראשי העיר השונים של תל-אביב מ-1925 ועד 1965, היא בעלת מבנה מיוחד: שישה קירות ישרים לצד קיר קשתי. בחדר חלונות גדולים הפונים למרפסת. על הקירות נחשפו עיטורי קיר מקוריים וצבעי הקיר שוחזרו במדויק – גוון חול בהיר ובתוכו פיסות צבע צבעוניות.
הרהיטים בחדר הם הרהיטים המקוריים: שולחן עבודה וכיסאות עץ שיובאו מאוסטריה ופולין. על הקירות המשוחזרים נתלו, כמו בעבר, דיוקנאות של הרצל, משפחת המלוכה הבריטית ומפת העיר הישנה. חפציו של דיזנגוף מוצגים לקהל, בהם מכונת כתיבה מקורית, קסת דיו, אבן הפינה לתיאטרון הבימה משנת תרצ"ה, חותמות ופסל גלובוס.
על קירות האגף מוצגת תערוכת תצלומים מרתקת של הצלם ינאי טויסטר, שתיעד את תהליך השיפוץ במשך חודשים ארוכים. התערוכה עוקבת אחרי תהליך ההתחדשות, משלבי ההריסה והפינוי ועד השחזור והבנייה מחדש.
.jpg)
לשכתו של ראש העיר דיזינגוף שעברה שחזור קפדני, ובה חפציו, רהיטיו ושולחן הכתיבה שלו
מאז פתיחתו המחודשת מוצגות בבית העיר תערוכות מגוונות, נערכים בו אירועים ציבוריים, נאסף בו ארכיון מקיף על העיר ומתקיימות בו ישיבות עירוניות. מהחלונות הגדולים והרחבים נשקפים בנייני העיר, גגותיה ומרפסותיה.