בין כיסא לעשור

כיסאות בייצור ידני היו קיימים מאז ומעולם, אולם הראשון שהחל בתיעוש הרהיטים היה האמן האוסטרי מיכאל טונט, שרצה לייצר ריהוט עמיד, קל משקל ולא יקר. כך, לקראת סוף המאה ה-19 המציא טונט את שיטת הלמינציה – כיפוף עץ לתבנית בעזרת אדים חמים. שיטה זו אפשרה לשכפל דוגמאות שונות במהירות ולייצר אותם בייצור המוני. בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 מאופיינים הכיסאות בתצורות מודרניסטיות והם עשויים מחומרים מתועשים כמו מתכת ועור. במהלך שנות ה-30 הושפע עיצוב הכיסא מסגנון הבאוהאוס והוא לובש צורות גיאומטריות פשוטות בצבעים בסיסים. בהמשך, בהשפעת הסגנון המודרניסטי, מאופיינים הכיסאות בקווים פשוטים ומינימליסטיים, ובשנות ה-60 עוצבו הכיסאות בהשראת החופש ומוזיקת הפופ, והחומרים שנבחרו לייצג את אווירת הריחוף היו ניילון ופלסטיק, מהם יצרו פופים וכיסאות, המבטאים את רוח התקופה ואת האמונה בשקיפות, ריחוף וחוסר יציבות. שנות ה-70 ותחילת ה-80 הצטיינו בעושר צבעוני ובכיסאות לא שגרתיים, ובשנות ה-90 חוזרים הכיסאות לשורשים, ומאופיינים בשימוש בחומריות גסה, כשהמטרה היא להשאיר אותם אותנטיים וטבעיים ככל שניתן. כך, הושם דגש על חומרים גסים ויומיומיים, כמו בטון, גדרות תיל ומתכת חשופה ואף חלודה במקצת. במקביל, בשנים אלו, עושה תעשיית הפלסטיק קאמבק' מרשים, יחד עם טרנד איכות הסביבה, שבזכותו יותר ויותר אמנים יוצרים כיסאות מחומרים ממוחזרים.