בגידות בחיי הנישואין

הרשו לי להפיל פה פצצה. בגידות הן עניין הרבה יותר נפוץ ונפיץ ממה שאתם חושבים. נכון שיש זוגות שמצליחים לשמור על מונוגמיה לאורך עשרות שנים, אבל יש גם זוגות שמתקשים להיות נאמנים זה לזו לאורך תקופה כל כך ארוכה – עד שהמוות יפריד ביניהם – מבלי לפזול הצידה בעקבות שחיקה, שגרה והזנחה של הזוגיות.

לפעמים בגידה היא בריחה מזוגיות שהפכה מחלום מתוק ורומנטי לשגרה, שחיקה ושעמום הדדי וכן חוסר איזון בכמות הצורך לסקס בין הגבר לאישה.

אל נשכח את האבולוציה והביולוגיה הגברית ואת הצורך הגנטי להפיץ את ה-DNA בין נשים שונות וכן את הרצון הביולוגי והרגשי של האישה לחדש מדי פעם את "האביר על הסוס הלבן" ולמצוא אביר אחר שישפץ לה את המערה שהוזנחה בינתיים כי בעלה עסוק בכל מיני דברים אחרים וחשובים על חשבון שיפוץ ותחזוקה של המערה והזוגיות.

סביר להניח שבינתיים האביר העלה על עצמו כרס מפוארת, קרחת ובדיחות קרש והוא משתלב יפה מאוד עם כוח המשיכה של כדור הארץ, אך לא עם כוח המשיכה של אשתו שגם היא הייתה פעם צעירה, סקסית ויפה. גם הגבר וגם האישה מחפשים מדי פעם מישהו שיפיח קצת אקשן בחיי הזוגיות השחוקים שלהם במקרה הטוב, או בזירות קרב במקרה הרע.

אני יודעת שצרת רבים אינה חצי נחמה וכל אחד שנפגע מבגידה של בן או בת הזוג מרגיש כאילו הוא היחידי בעולם שזה קרה לו. הוא מרגיש בודד ומתבייש לשתף אחרים כי לא נעים לו להודות בכישלון וכי נורא פדיחה.

מאידך, גם אם משתפים בסיפור הבגידה את כל העולם, את החברים ואת המשפחה, כולל כל 500 החברים בפייסבוק, הרי שזה לא בדיוק בריא, כי כל אחד מיד נותן עצות שחלקן עצות אחיתופל, ורובם מייעצים מניסיונם הפרטי, מהפחד שגם להם זה יקרה, או בשם האגו הפגוע מבגידה שהם חוו על בשרם.

אין ספק שבגידה היא אחד הדברים היותר קשים שיכולים לחוות בחיי זוגיות ואין ספק שזה כואב מאוד לבן הזוג הנבגד, אך זה כואב גם לבן הזוג הבוגד. התחושה שמשהו התפספס והוחמץ היא קשה לכל הצדדים. אני יודעת גם שנטיית הלב היא לתמוך בבן הזוג הנבגד ולכעוס על הצד הבוגד, אך אני רוצה להציג תמונה קצת שונה.

אני רואה בגידה כסימפטום של הבעיה ולא כשורש הבעיה עצמה. בגידה היא צורת ביטוי לזוגיות לקויה שעם הזמן איבדה את עוצמתה וחוסנה.

הייתי רעב/ה אז הלכתי לאכול בחוץ

כשאחד מבני הזוג בוגד, הוא למעשה מחפש להשלים "בחוץ" חוסר כלשהו שהוא לא מצליח למלא בזוגיות עצמה. הוא מנסה לשבור את "הרעב" שלו בבית באמצעות אכילה במסעדות. יש כאלה ששוברים את הרעב בעזרת לחמנייה ושוקו שקנו במכולת השכונתית ואכילה מהירה מתחת לבית ויש כאלה ששוברים את רעבונם בישיבה במסעדות גורמה בחו"ל והשקעה של הרבה כסף, אנרגיה ומשאבים במילוי הצורך שלהם והחוסר ממנו הם סובלים.

הרבה סיבות יש לבגידה וצורות שונות לה. כל זוג מגדיר זאת אחרת. יש מי שמספיק שבן הזוג יסובב את הראש אחרי חתיכה ברחוב כדי לגרום להם לחוש נבגדים ויש מי שירגישו נבגדים רק אם יתפסו את בני זוגם "על חם".

ב"רעב" אני מתכוונת לכל חסך רגשי, פיזי, מיני, תקשורתי או טכני שיש בזוגיות. זה יכול להיות רעב לאהבה, לחיוך, לתמיכה, לתשומת לב, לאמפתיה או לסקס. זה יכול להיות רעב לזמן של בני הזוג, לעזרה בבית ובחלוקת התפקידים. זה יכול להיות רעב להתרעננות בזוגיות, לשבירת שגרה ולהאטה של השחיקה שמכרסמת כל חלקה טובה כפי שמים שוחקים סלע לאורך זמן עד שהוא נעלם לגמרי.

כשיש חוסר איזון או רעב למשהו מסוים, שמכרסמים לאורך זמן, פתאום מגלים שלא חסרות הזדמנויות לשבור את הרעב מחוץ למסגרת הזוגית. זה הכי קל, הפיתויים נמצאים מכל עבר וצריך רק להושיט יד ולקחת.

זה כמו לשים אדם רעב במאפייה מלאה כל טוב עם בגטים טריים שזה עתה יצאו מהתנור, לחמניות תפוחות, עוגות ועוגיות מכל טוב הארץ. צריך כוחות נפש עצומים כדי לא לקנות משהו להשבעת הרעב, כי הפתרון הקל והזמין הוא להוציא את הארנק, לקנות משהו ופשוט לאכול.

על המאפים האלה משלמים יותר מכמה שקלים בודדים. אילוסטרציה: Photos to go

אבל אליה וקוץ בה. התשלום על דברי המאפה האלו לא מסתכם בשקלים בודדים. התשלום הוא הרבה יותר גדול ואפשר לשלם עליו באיבוד המשפחה, גירושין, חלוקת רכוש, מלחמות עולם, פגיעה בילדים, הוצאות לעורכי דין, כאב רגשי, אלימות, התקפי לב ועוד המון רעות וחולות, כשמעגלי ההרס מלווים לאורך שנים, ואפילו לכל החיים, לא רק את בני הזוג אלא גם את הילדים, שבתורם יהפכו ברבות השנים לבני זוג של מישהו, כשהם נושאים על גבם מטענים קשים בעקבות זוגיות הוריהם שהתפרקה ואותם הם יעמיסו על הזוגיות שלהם.

אני מכירה זוגות שנושאים את כאב הבגידה אפילו אחרי שהתגרשו ונישאו בשנית. הכאב הצורב והמייסר הזה חותך להם את הנשמה וקשה להם להרפות מהכעס והפגיעה הקשה בציפור נפשם הרכה והפגיעה. את המטען הזה הם סוחבים לזוגיות פרק ב' עם כל הקשיים הנלווים לכך.

כמו רנטגן המראה את המקומות הפגועים

מאחר שהבגידה מבטאת חסך/מחסור/רעב מסוים בזוגיות, הרי שהיא משקפת כמו רנטגן את נקודות התורפה בזוגיות עליהן ניתן לעבוד ושאותן ניתן לשפר.

מכאן מגיעים לצומת דרכים בזוגיות. האם רוצים לפרק את החבילה כשכל אחד הולך עם הכאב שלו, עם המטענים והקושי לעבר העתיד ולעבר זוגיות חדשה כשהוא סוחב איתו שק מלא אבנים, או ששני הצדדים לוקחים אחריות מלאה, מתחייבים לתהליך ומתייחסים לבגידה כנורת אזהרה לזוגיות שכרגע לא מתפקדת היטב אבל שניתן לשקם אותה ולשדרג אותה לרמות הרבה יותר טובות. כפי שניתן לקחת את הלימון ולהכין ממנו לימונדה, כך ניתן לקחת את אותו המחסור, לזהות את שורש הבעיה ולטפל בזוגיות.

ניתן להפוך את המכשול הזה לאתגר ולהזדמנות, והרווח לשני בני הזוג ולכל המשפחה יהיה עצום. הבחירה היא בידיים שלכם.

להתגרש תמיד אפשר, אבל חשבתם על שיקום?

לפרק את החבילה תמיד אפשר, האצבע על ההדק קלה היום מתמיד, ויעידו על כך סטטיסטיקות הגירושין. אך פירוק מהיר של החבילה משול לבריחה ולחוסר רצון להתמודד. צחוק הגורל מתעתע בנו שוב ושוב ואנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם זוגיות פרק ב', ג', או ד', כשהבעיות חוזרות על עצמן, בגלל שלא פתרנו את הדפוסים שיצרו אותן מלכתחילה. כמה רחוק שלא נלך, הן יחכו מעבר לפינה, כי לא נוכל לרמות את עצמנו ולא נוכל לברוח לאורך זמן. בסוף המציאות תטפח על פנינו ונבין שאי אפשר לברוח מהבעיות ולא נותרת ברירה אלא להתמודד איתן.

צילה שנהר – יעוץ זוגי ואישי בשיטת המרתון. מטפלת בנוער מגיל 15, ביחידים ובזוגות