האדריכלית והמעצבת מיקי מן מותחת את גבולות המתכת עם פריטי עיצוב אווריריים ולא שגרתיים המעלים חיוך על השפתיים
תעודת זהות
שםמיקי מן
מגוריםתל אביב
לימודיםאדריכלות, אוניברסיטת תל אביב; בינוי ערים, הולנד
עיסוקמעצבת
"הקמתי את הסטודיו כדי למכור קירות אלטרנטיביים. כאדריכלית רציתי לקחת את הדבר הכי טריוויאלי ולהפוך אותו למשהו אחר עם נפח ובעיקר עם עיצוב", אומרת מיקי מן, הבעלים של סטודיו Fe ומצביעה על ספרייה שיכולה להפוך לקיר, "משם זה התפתח לריהוט וגם לניסיון לתת תשובה לתמונה שתולים מעל הספה בסלון". כאדריכלית יש לה ניסיון בעיצוב חללים, אך כיום היא מגיעה לבתים על תקן היהלום שבכתר עבור לקוחות שמחפשים את אלמנט ה"וואו". בסטודיו בדרום תל אביב ("מול הבארבי. לא פעם קורה שלקוחות צעירים עוצרים להסתכל בדרך להופעה ולמחרת באים לקנות") היא מותחת את גבולות המתכת מבחינת שיטות עיבוד, גודל, צורה וצבע, ובודקת עד לאן אפשר לצמוח איתה דווקא אל הלא טריוויאלי. על כן בקו המוצרים שלה תמצאו ריהוט וגופי תאורה וגם אמנות שימושית ואקססוריז; תחתיות לכוסות או ספק קונסולה־ספק קופסת תכשיטים. בכל העבודות ניכר משהו צעיר ולא שגרתי שמעלה חיוך על השפתיים.
באופן טבעי
המעבר מאדריכלות לעיצוב במתכת קרה באופן המשכי וטבעי, מעין התפתחות שאחריה באו התפכחות והתכנסות. "סיימתי את לימודי התואר וחשבתי לעצמי שיש המון אדריכלים טובים – למה צריך גם אותי? היו לי גם הרבה רעיונות, וכאדריכל שמחזיק תקציב מוגבל קשה לשלוח את הלקוח להרפתקאות". הפן הפסיכולוגי של האדריכלות פחות משך אותה ("לא התחשק לי להתווכח עם לקוחות יום שלם על איזו ספה לבחור"), וכמוהו גם תפקיד האדריכל כמנהל פרויקט. במהלך לימודי בינוי ערים נחשפה מן לאורבניות מנקודת ראות אירופית, שעיקרה עשיית יש מאין ופתיחת אפשרויות. "כיכר עירונית יכולה להיות מקום להתרחשויות שונות, מעצרת המונית ועד ימי שוק. הרעיון הוא ליצור כל הזמן מצב שהעיצוב בו הוא רק פלטפורמה והתחלה של משהו שימשיך אחר כך מעצמו ויעשיר את הסביבה". על הדרך היא למדה להכיר ברזל כחומר גלם ורסטילי שניתן למחזור, חלק ממגמת בנייה אקולוגית שרווחת בהולנד. בכך השתלבו לימודי פיזיקה ומתמטיקה מוגברים בתיכון שחיזקו את משיכתה למתכת. "בניגוד לפלסטיק או לזכוכית, מתכת מחזיקה את עצמה והגרפיקה נובעת מהקונסטרוקציה, כלומר ממבנה המולקולה". למרות שיש לברזל דימוי של חומר קשיח, כבד וגברי, מן מצליחה להתנתק מהקונספציות וליצור אובייקטים אווריריים כמו כנפי מלאך דקורטיביות. "היה לי את הרעיון הזה הרבה זמן בראש בעקבות הסרט ברבור שחור, ובסוף מצאתי את הטכניקה שבה המוצר ייעשה בזכות עצמו ולא בהדבקה ובתוספות". נוסף על כך יש את החיבור למדע ולטבע, שמתבטא בצורות הנדסיות פשוטות ומורכבות: תליונים בדוגמת קובייה תלת ממדית, טבלה מחזורית דקורטיבית וגם ראש איל מברזל ממוחזר, גרסת מתכת לפריט האיקוני שבמקור עשוי מקרטון. הפרויקט האחרון שלה הוא ייצור אריחי מתכת ובטון משושים, שיכולים לשמש לחיפוי רצפה וקירות וגם כפריט דקורטיבי. מעבר לסקרנות שבפיתוח מוצר חדש משך אותה האתגר שנובע מתכונותיהם השונות של החומרים ומהיחסים הפיזיקליים ביניהם.
הבטון המוחלק הבא
מוצר הדגל של מן הוא וריאציה של כיסא תלמיד משנות ה־50. "הוא נקי ויש בו משהו מאוד מדויק מבחינת פרופורציות", היא מסבירה. תהליך העיצוב ארך ארבע שנים, שבמהלכן נבנו חמישה מודלים שנבדלים זה מזה בפרטים קטנים כמו זווית המשענת. "כיסא חייב להיות נוח. יש מוצרים שאפשר להתפשר על פרמטר הנוחות הפונקציונאלית שלהם, אבל כיסא לא נוח – לא עובר". הגרסה העדכנית העשויה מתכת מעניקה לכיסא המיושן מראה צעיר וחדשני שמתאים לסיטואציות שונות, "בייחוד היום כשמעצבים אופן ספייס עם סלון פתוח למטבח ואין צורך בשתי פינות אוכל נפרדות. הסגנון המיוחד של הכיסאות נותן מראה של פינת אוכל קלילה אך מעוצבת, וזו בעצם המטרה שלי, ליצור ליין שיהיה נכון גם וגם". גישה זו מובילה לשימוש בצבעוניות מחוץ לסקאלת הקפה־אפור־לבן המקובלת. "הקהל הישראלי עדיין לא פתוח לצבע ורוב החפצים מוצעים בלבן, אולי עם נקודת צבע. לקוחות צרפתים, שנכנסים לחנות בדרך לים או לשוק, מעזים הרבה יותר, ועם הזמן אני מקבלת אומץ לשכפל רהיטים גם בצבעים אחרים". היא מאמינה בפוטנציאל שיש בברזל וקוראת לו בחיוך "הבטון המוחלק הבא". "אנשים קצת מיצו את החומרים הקיימים. ברזל בדרך כלל שייך למראה התעשייתי, אבל אפשר ליצור ממנו המון סגנונות באמצעות גימורים שונים". כרגע היא מעצבת לדירת גג "גדר" עלי בננה מנירוסטה, שתסתיר את הנעשה מהשכנים. "הרבה פעמים העיצוב מגיע מצורך, למשל דברים טריוויאליים כמו שידה לטלוויזיה, ואז יש להם יותר סיכוי להיכנס לבית". מכאן נולד גם החלום שלה לראות כיסא תלמיד בעיצובה בכל בית. "כמו כל אדריכל נחשב במאה האחרונה, אשמח לחתימת יד גרפית, טקטונית, איקונית בצורה של כיסא, כמו שעשו ריי וצ'ארלס אימס, שהצליחו למנף עיצובים מדליקים בייצור המוני ובמחיר שווה לכל נפש".
קצרים
מוטולהפוך את הטריוויאלי לקונספטואלי. לעצב מחדש את המובן מאליו ולהעניק ערך מוסף ליומיומי באמצעות יופי והומור.
המוצר הראשון שלימחיצה־תמונה־דלת בדוגמה שנקראת "פרח החיים". ראיתי אותה במשחק פלייסטיישן שמתרחש כביכול במנזר במלזיה. היא שימשה רקע למשחק ואהבתי את הפרופורציות שלה.
מעצב מוערךמרסל וונדרס מקבוצת "דרוך" (שמשמעותו יבש) ההולנדית, שלוקח את הדברים הכי יומיומיים וטריוויאליים ומטפל בהם ב"הפוך על הפוך".
עוד עשר שניםיהיו לי חנויות בניו יורק ובפריז, אבל הייצור ימשיך להיעשות בישראל. חשוב לי לשמור על תוצרת כחול־לבן ולהפרות את התעשייה בארץ.
טיפ למעצב המתחיללהעז ולהבין איך פורצים דרך. לא לעשות את המובן מאליו.
איפה אפשר להשיג את המוצריםבסטודיו בתל אביב ובאתרמרמלדה מרקט