אסי עזר יוצא מארון התרופות בפריים-טיים: "אני מנצח את החרדה כל יום מחדש"

חרדה קז'ואלית. אסי עזר | צילום: דין בן דרור
חרדה קז'ואלית. אסי עזר | צילום: דין בן דרור

כששלמה ארצי שאל את אסי עזר למה הוא לא בוכה, הוא ענה: "פריזמה, 40 מיליגרם ביום. אחרת הייתי בוכה", וככה, מתוך הרגע הכי ספונטני, נולדה אחת החשיפות האמיצות שראינו על המסך, ואנחנו עפות על זה

88 שיתופים | 132 צפיות

רגע נדיר של כנות טלוויזיונית נרשם אתמול ב"קשת 12", במהלך ספיישל שלמה ארצי ב"כוכב הבא". שירה זלוף, שמסתמנת כפייבוריטית של העונה, עלתה לבמה עם ביצוע מצמרר ל"איסלנד", והוסיפה בית שכתבה בעצמה. רותם סלע ושלמה ארצי לא הצליחו לעצור את הדמעות, אבל אסי עזר, כהרגלו, נשאר יבש.

>> דרור קונטנטו מתוודה: "אני רק נראית נשית, אבל אין גברית ממני"

"אתה לא בוכה?" שאל אותו ארצי. "אני על פריזמה, 40 מיליגרם", השיב עזר בכנות. "אחרת הייתי בוכה". והתגובה הזאת לא נשארה על המסך. כמה שעות אחר כך, עזר פרסם פוסט אישי באינסטגרם, שבו שיתף את מיליון העוקבים שלו בהתמודדות ארוכת שנים עם חרדה שהוא מטפל בה בגאווה, ובצדק: "אני על פריזמה, 40 מיליגרם. לא מתבייש. להיפך! גאה שאני מטפל בעצמי ובנפש שלי. אני מנצח את החרדה כל יום מחדש. תוסיפו לזה את אימוני הכושר והאימונים האישיים (קואוצ׳ינג) שאני עושה באופן קבוע, והנה – אני מרגיש שאני בשיא שלי. אני אבא יותר טוב, בעל יותר טוב, זרקתי את שק האבנים שסחבתי על הגב כל כך הרבה שנים. (אבנים = עצבות, שנאה עצמית, פקפוק עצמי, ערפל, פחד להיות לבד, פחד להיות עם אנשים, מחשבות טורדניות, חוסר יכולת לקבל החלטות פשוטות, התקפי זעם, חולשה, המצאת מחלות…). ואולי בעתיד הקרוב-רחוק גם אוריד את מינון הכדורים, או איפרד מהם לחלוטין, וארגיש איך זה מרגיש לי. אני לא בלחץ ולא ממהר. בוחן כל יום מחדש מה עושה לי טוב ומה נכון לי".

בסיום הפוסט, עזר פונה ישירות לכל מי שמרגיש כמוהו וחווה חרדה או דיכאון, ומעודד אותם ואותן לא לוותר: "יש ים של פתרונות, חפשו מה עושה טוב עבורכם. והכי חשוב, אל תקבלו את הסבל והכאב כמצב נתון. לכו להתייעץ עם פסיכיאטר, פסיכולוג, רופא משפחה, שתפו את בן/בת הזוג, את אמא, את אבא, חבר, קולגה לעבודה. תמיד יש מה לעשות, רק תושיטו יד".

הרבה סלבס עדיין נרתעים מלדבר בפרהסיה על בריאות הנפש, לעזר זה בא בקלות – הוא מפרק סטיגמות, מנרמל תרופות, ומוכיח שאפשר לטפל, להתחזק ולהיות בשיא, במיוחד כשלא הכל ורוד – ולכן הרגע הזה בפריים-טיים כל כך חשוב.