אנטליה בין הרים וים
אנטליה הפכה שם נרדף לנופש, אבל היא גם בסיס מצוין לטיולים
בעשורים האחרונים התפתחה אנטליה, עיר החוף הים תיכונית, בקצב מדהים, בעיקר בזכות תעשיית התיירות. מיקומה בקצה מפרץ הקרוי על שמה, מישורי פמפיליה המקיפים אותה, נהרות האיתן היורדים מהרי טאורוס וחובקים אותה – כל אלה הפכו אותה לאטרקטיבית בעבר וגם כיום.
בירת הרביירה התורכית
בין אנטליה שבמערב ועד אחרי אלניה שבמזרח ובין הרי טאורוס לים משתרע מישור פמפיליה – "ארץ השבטים" – הפורה. ההרים "נופלים" אל הים לאורך מרבית רצועת החוף אבל מסביב לאנטליה הם נסוגים ומקיפים מישור רחב ידיים המשופע באדמות טובות ובמים חיים. אטאלוס השני, מלך פרגמון, עמד על יתרונות אלה ובמאה השנייה לפני הספירה ייסד במקום עיר וקרא לה על שמו – אטאליה. במשך השנים עברה העיר לשליטת הרומים, הביזנטים, הוונציאנים, הצלבנים והסלג'וקים, שנתנו לה את השם אנטליה. לבסוף נפלה העיר לידי העות'מנים ונכללה בשטחה של הרפובליקה התורכית. בשנות ה-60 החלו יזמים ואנשי עסקים לפתח את העיר ואת סביבתה, והפכו אותה לבירת הריביירה התורכית.
כיום מקיפה העיר החדשה את העיר העתיקה, ולמרות שחומות העיר העתיקה נהרסו ברובן כדי לאפשר פיתוח, קטעים מהן וחלק מהשערים עדיין עומדים על תלם. השער הקדום ביותר הוא שער אדריאנוס, שהוקם לכבוד ביקורו של הקיסר אדריאנוס ב-130 לספירה. השער מוביל אל סמטאות העיר העתיקה ומשם המרחק קצר עד לנמל העתיק של אנטליה, שכיום עוגנות בו סירות דייגים.
אזור הנמל תוסס אך אינטימי, ולמרות היותו הומה אדם זהו אחד מהמקומות היפים לבלות בהם כל שעה משעות היום. יש באנטליה עוד מבנים היסטוריים אך עיקר תשומת הלב מופנית אל השווקים, ואלה נמצאים בעיקר באזור הנמל. מכל שפעתה של תורכיה אפשר למצוא כאן. התורכים אוהבים להתמקח אבל תמיד ברוח טובה על כוס תה מתוק או תה תפוחים (התה הוא המשקה הלאומי בתורכיה ולא הקפה השחור).