"אני נוטה להיות מושפעת ממה שאחרים אומרים. זו תכונה שאני לא מתה עליה"

תעודת זהות בבקשה.
"רווקה, בת 32, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, חובבת כלבים, חובבת חיים".

איפה אנחנו תופסות אותך?
"בחדר ההלבשה של תיאטרון הקאמרי, מתכוננת להצגה 'בעיניים שלי'".

מאיפה את?
"במקור אני מרמת גן. כבר 11 שנים אני גרה בתל אביב ועברתי המון דירות במהלכן. לפני שנה וקצת התמקמתי בלופט בפלורנטין ומאז אני מרגישה בבית. הגעתי לדירה הזאת דרך חברה טובה שגרה בבניין. הייתה תקופה קצרה שבה נדדתי מספה לספה, עד שיום אחד הייתי על הספה שלה ונכנס בעל הבניין".

מהו המשפט הכי יפה שאמרו לך לאחרונה?
"אבא שלי אמר לי לפני כמה שבועות בטלפון שמותר גם לאנשים אחרים להיות יפים, מוכשרים ומוצלחים. בכיתי לו ש'פיטרו' אותי מאיזה פרויקט כי לא הייתי מספיק טובה, ושליהקו אליו שחקנית יפהפייה, מבטיחה ומוכשרת. זה היה אחרי תקופה ארוכה שבה לא הרגשתי אף אחד מהדברים האלה. הייתי במקום צר, קנאי והשוואתי מאוד. בכלליות, אני נוטה להיות מושפעת ממה שאחרים אומרים. זו תכונה שאני לא מתה עליה. היה במשפט של אבא שלי משהו כל כך נכון ופשוט. הוא אמר את זה גם באופן נקי מביקורת. זאת פשוט המציאות! יש עוד אנשים שרוצים ויכולים להתקדם ויש להם כל זכות להיות הם. המשפט הזה הצליח להרגיע ולעצבן אותי בו זמנית. זה היה יפה".

מה הכי מטריד אותך ברגע זה?
"חשבון הבנק שלי. נו, אבל מה אפשר לעשות? כנראה לעבוד".

מהו הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"גיגלתי 'איך להפסיק לשנוא אנשים'. רציתי ללמוד להבדיל בין שנאה לכעס. אחת התשובות הייתה ששנאה היא שורשית, בניגוד לכעס שהוא רגש חולף וזמני. מקורה של השנאה הוא באמונה שכל מי שאחר ממך מתכוון להרע לך ואין לתת בו אמון. באופן מוזר, זה היה מאוד מנחם וסידר לי כמה דברים בראש לגבי עצמי. גיגלתי גם 'פילאטיס עם ניקול' ואת כל הטיימליין הרומנטי של ג'סטין ביבר וסלינה גומז בשנים 2009־2020. מאמר ארוך ואינפורמטיבי מאוד. אני לא גאה בזה".

מה את שומעת?
"יש לי טעם מוזיקלי הכי גרוע בעולם, ובגדול אני פשוט אוהבת הכול. אני אוהבת מיינסטרים, שירי 'התגברות על קשיים' ושירים מעצימים של זמרות גוספל גדולות. אם אני חייבת לבחור סגנון, זה יהיה קאנטרי. אני רק שומעת כינור ואני נמסה. זה גורם לי להתגעגע לבית בנאשוויל שמעולם לא גדלתי בו. השיר האחרון ששיזמתי הוא 'Down and out in New York City' של ג’יימס בראון. הוא התנגן בסרט בנטפליקס".

מהו הספר האחרון שקראת?
"'שיחות עם חברים' של סאלי רוני. היא כתבה גם את 'אנשים נורמלים', שעשו ממנו סדרה שהיא הקראש הנוכחי שלי".

מיהי הסול מייט התרבותית שלך?
"איליין מסיינפלד. גם אני מוצאת את עצמי מתנהלת בחוסר מודעות, שאני בטוחה שהיא חיננית, וחושבת שאני קורבן של הנסיבות. גם מערכות היחסים שלי לא כל כך יציבות, אבל אני חושבת שאני יותר אופטימית ממנה".

אביגיל הררי ורן דנקר בסרט "אחד בלב" | צילום: ירון שרף, באדיבות בתי קולנוע לב וספירו סרטים

מי או מה מצחיקים אותך?
"עדי אשכנזי, כל הזמן ובכל דבר שהיא עושה, והחברים שלי".

מהי הקללה האהובה עלייך?
"'זין'. זה יכול להגיע בצורת 'יא זין', 'איזה זין' או 'זין' קצר וקולע. כיף להגיד את זה בכביש למישהו מקסים שנוטה לציית לחוקים ולכבד אחרים. מחילה".

"את העצות הכי גרועות אני נותנת לעצמי, כמובן, והן לרוב מסתכמות בלנסות להיות מישהי אחרת כדי שאיזה מישהו חמוד ירצה להיות איתי"

מתי בכית בפעם האחרונה?
"ממש אתמול. הוקפצתי להחליף שחקנית בהצגה מאוד מאתגרת וקשה על שלוש נשים שעברו תקיפות חוזרות ונשנות בחיים שלהן. זו הצגה שמשלבת שחקנים עם הנשים עצמן, שמשחקות ומדברות על המקרים שעברו בהמון אומץ וגילוי לב. צפיתי בחזרה כדי להבין למה אני נכנסת ולא הצלחתי להפסיק לבכות. כמובן שגם העבר שלי צף, אבל התרגשתי מהכנות, מהתמיכה ההדדית ומהגבורה המשוגעת הזאת. הן מדהימות ומה שהן עושות הוא חשוב".

למה או למי את מתגעגעת?
"לסבתא שלי אנני. היא נפטרה בפסח לפני שנתיים".

מהי השריטה שלך?
"יש לי איזו שריטה לא ברורה לניקיון וסדר. זה קצת מוזר, כי החיים שלי מבולגנים מאוד. אני ליטרלי יכולה לרוץ אחרי חברים שלי עם סמרטוט בבית, ותוך כדי שאני מנקה אחריהם לצעוק: 'אני מקשיבה!'".

מהי העצה הכי טובה שקיבלת בחיים?
"אימא שלי נותנת העצות הטובה בעולם. היא אמרה לי שלרוב אנחנו מתחרטים על דברים שלא עשינו ולא על דברים שעשינו, ושכדאי לי לעשות מה שאני מרגישה גם אם יש לזה השלכות. עשיתי והיו לזה השלכות, אבל אני לא מתחרטת. את העצות הכי גרועות אני נותנת לעצמי, כמובן, והן לרוב מסתכמות בלנסות להיות מישהי אחרת כדי שאיזה מישהו חמוד ירצה להיות איתי. חוץ מהסרטים של מתיו מקונוהיי, שבהם זה עלול להסתיים בפציעה, זה לא עובד 90 אחוזים מהזמן. עוד עצה גרועה היא ליפול לאותו בור שוב ושוב כדי לעבור את 'השיעור שהיקום מנסה ללמד אותך'".

מהו הרגע שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"כשהודיעו לי שהתקבלתי לסרט החדש של טליה לביא, 'אחד בלב', שבזמנו נקרא 'נפש פתלתלה'. לא ידעתי עד הסוף מול מה אני עומדת, וכשנכנסתי לתהליך הבנתי שיש לי הרבה ללמוד על איך עושים סרטים. יצאתי משם עם המון כלים וביטחון בעשייה שלי".

אביגיל הררי בסרט "אחד בלב" | צילום: ירון שרף, באדיבות בתי קולנוע לב וספירו סרטים

>> ומה המבקרת שלנו חשבה על "אחד בלב"?

על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"אוכל וטיולים, חד־משמעית. בין אם זה חומרי גלם לבישול או וולט, ואני הכי אוהבת מסעדות ובתי קפה. אני מאבדת מודעות לכמה אני מוציאה כשזה נוגע לאוכל או כשאני בחופשה, כאילו מדובר בחשבון בנק פיקטיבי שלא יורד באמת מכרטיס האשראי שלי".

מי הכי סקסי בעינייך?
"לאחרונה זה ג'ימי פאלון. ההומור שלו לא רע ולא מתנשא. יש בו משהו שגורם למרואיינים שלו להרגיש נוח ובטוח, כי הוא לא בא להעליב אותם ולהאדיר את עצמו, אלא להוציא מהם את המיטב, שזה בעיניי נדיר בנוף והכי סקסי שיש. הוא לא אפל. זה עושה לי את זה".

"אני ביחסי שנאה־שנאה עם השיער שלי. הוא לא מבין אותי ואני לא מבינה אותו. אני חושבת שהמזרח התיכון הוא לא האקלים האידיאלי עבורו ושהיינו זורמים יותר יחד אם הייתי בשוודיה, למשל"

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"יו, רק דבר אחד? אני ביחסי שנאה־שנאה עם השיער שלי. הוא לא מבין אותי ואני לא מבינה אותו. אני לחלוטין לא בשליטה שם, ובכל יום אני מופתעת עד כמה הוא יכול להיות קיצוני. אני חושבת שהמזרח התיכון הוא לא האקלים האידיאלי עבורו ושהיינו זורמים יותר יחד אם הייתי בשוודיה, למשל. אבל אני לא בשוודיה וגם לא שוודית. חוץ מזה, הייתי רוצה לשנות את העובדה שכל כך חשוב לי מה אומרים עליי ואיך אני נתפסת. זה אף פעם לא מוביל אותי למקומות טובים ותמיד מסרס את היצירתיות שלי ומשתק אותי. יש על מה לעבוד".

על מה יש לך רגשות אשם?
"בקורונה היה לי זמן להתנתק מהשגרה ושהיתי בעיקר בתחושת אשמה, כי באמת לא עשיתי כלום. לא כתבתי את זכרונות חיי, לא שיחקתי, לא למדתי צרפתית, לא ילדתי ולא עבדתי על הפנימיות שלי. לא התקדמתי לשום מקום. מה שכן, התקדמתי המון שלבים במשחק 'פרוג'קט מייקאובר' באייפון שלי".

מה חסר לך בחיים?
"חסרה לי זוגיות. לא סקסי להודות בזה, אבל אני מרגישה בחיסרון שלה גם כשאני בתוך מערכות יחסים. אני אדם עצמאי שזקוק לזוגיות ואוהב להיות בה, אבל אני מרחיקה אותה ממני. זה קשור בעובדה שאני תאומה. אני רגילה להרגיש חלק מצמד, כך שמורכב יותר להכניס עוד מישהו למשוואה. מנגד, אחי התאום בזוגיות כבר שנים, אז התאוריה שלי לא הכי תופסת. אני מאמינה בלחלוק את החיים עם עוד מישהו, ואם הוא גם החבר הכי טוב שלך – פיצחת את החיים. זה משהו שאני מחפשת".

>> מיכל אנסקי: "בשיא הקורונה הייתי הכי פרודוקטיבית, הכי חיה, בפריחה הכי גדולה"