נועה קירל מציגה: איך להישאר בחיים בתקופה הכי חשוכה
הרצון להשתבלל גדול מתמיד, אבל חייבים למצוא תקווה קטנה כדי להישאר בחיים ולהמשיך לדחוף את העגלה בשביל החטופים // לילך ידידיה, יוצרת סרטון ה"פרסומת" המצמרר לנעליים עם נועה קירל, במסר אישי לעולם ולנו כאן בישראל התשושה והמיואשת
כשיורד גשם חזק או שחם מדי השבלול נכנס לקונכיה שלו. ככה גם אנחנו מאז ה-7 באוקטובר. הגשם המטאפורי פשוט חזק מדי מלהכיל. אבל האמת היא שאי אפשר באמת להתעלם מהטראומה שמלווה אותנו, כמו ענן גשם שמרחף מעלינו בסרט מצויר. יש הבנה עמוקה שלא נוכל להשתקם ולאסוף את השברים בלי שהחטופים יחזרו הביתה. כל אחת ואחד עושים מה שהם יכולים, כי ככה זה האזרחים במדינה הזאת, דוחפים את העגלה גם כשאין כוח. אחת עם העגלה של התינוק שלה, מחייכת אליו למרות שבפנים הכל כואב, ואחת את העגלה עם מה שצריך למכור בעסק המשפחתי, כי חייבים להמשיך לעבוד ולקיים חיים במקביל ללב השבור.
>> אני נמרה: כולנו לובשות מנומר בשביל החטופה רומי גונן
העגלה שלי היא לכתוב תסריטים ולביים אותם, כך שהצופה יקבל וידאו אסתטי ונעים, ובעיקר יתרגש ממשהו. זה יכול להיות שיר, מוצר, מסר. אני אוהבת את העבודה שלי, אבל אף פעם לא חשבתי שאקום יום אחד באוקטובר ואתחיל לאסוף עדויות באובססיביות, לתייק תיקיות לפי רמת הזוועות של הסרטונים, לערוך, לכתוב, לשלוח, לתרגם. ויותר גרוע, לא חשבתי שאחרי שעברנו את הדבר הקשה ביותר, נרגיש כולנו לא מובנים בעולם.
ההרגשה הנוראית הזאת – שהעולם לא מזדהה עם הכאב שלנו – הייתה הדלק לכל מה שקרה לאחר מכן. כתבתי המון, ערכתי וניסיתי הכל. חלק מהתכנים תפסו וחלק ממש לא, אבל הייתה לי הרגשה שכלום לא באמת מגיע ללבבות. אנחנו מדברים לקיר, ונכון לעכשיו הקיר כבר המשיך הלאה בחייו, והחטופים ואנחנו – שזה בעצם אותו דבר – פשוט לא מעניינים. תוך כדי כל המחשבות האלה והישאבות בלתי נגמרת לטוקבקים עם בוטים איראנים, אני מרימה את העיניים למסך בחמ״ל הביתי שפתחתי. אני רואה שם את מירי בוהדנה, היא מסבירה לי בשיא הבהירות איך לשים חוסם עורקים בהפסקת פרסומות בין מבזק חדש של זוועה בחדשות למהדורה מרוכזת של זוועות. מירי מסבירה בסבלנות איך לאלתר חוסם עורקים ממה שנמצא בבית, ואני חושבת שזה הזוי שהפרסומת ברקע היא לא לחגורה מרשת אופנה, אלא לחגורה שנשתמש בה כדי לעצור את הדימום העתידי שלנו. ככה הגיע הדלק האמיתי, חייבים להראות לעולם את המציאות שלנו כמו שהיא. היי עולם, צאו איתנו להפסקת פרסומות, ושימו לב – כי זאת עלולה להיות גם הפסקת הפרסומות שלכם.
ההרגשה הנוראית הזאת – שהעולם לא מזדהה עם הכאב שלנו – הייתה הדלק לכל מה שקרה לאחר מכן. הייתה לי הרגשה שכלום לא באמת מגיע ללבבות. אנחנו מדברים לקיר, ונכון לעכשיו הקיר כבר המשיך הלאה בחייו, והחטופים ואנחנו פשוט לא מעניינים
מהמקום הזה יצרתי לאחרונה את קמפיין המודעות שקורא לתמיכה בינלאומית בהחזרת החטופים, ונועה קירל, היהלום הלאומי שלנו, אהבה את התסריט והשתתפה בו בהתנדבות מלאה. משרד התפוצות נתן לי מענק הפקה להתחיל, עו"ד סהר פלד נתן גיבוי משפטי בהתנדבות ויצאנו לדרך. הצטרפו ליוזמה הזו תומכים גדולים של ישראל בעולם – מונטנה טאקר, נתנאל בוזוליק, ג׳יימס מאסלו, ועוד יוצרים רבים שעזרו לפרויקט להתרומם.
הקרב על ההסברה הישראלית הוא לא אבוד מראש, כל עוד נצליח להגיע לקהלים ממקום של רגש. כמו שאנחנו מתרגשים מהפרסומת עם חייל שחוזר הביתה ומבקש לאכול את המוצר הנהדר של החברה הנהדרת – כי אנחנו מזדהים עם הרגע הזה – ככה ניסינו לרגש את הקהל בחו"ל דרך פרסומת ספורטיבית לנעליים. הצופים בחו"ל רגילים לצפות בתוכן הסברתי ולדפדף אותו במהירות, אך כאן הם מאמינים שהם צופים בפרסומת למוצר טרנדי חדש וככה גם נשארים איתנו יותר זמן ולא מצפים לטוויסט.
ב"פרסומת", קירל, האישה היפיפיה הכל-יכולה, קמה בבוקר ומניעה את הזמן. הצופים מתאהבים בה ובנעליים, וכבר מוכנים לשלוף את הארנק לרכישה. אבל אז ברגע אחד הפרסומת תופסת כיוון אחר, ומבינים שבמקרה של מתקפת טרור שום נעל מהירה ונוחה לא תציל אותך. אחת משורדות נובה סיפרה שהיא החליפה לנעלי ספורט וככה ניצלה מהטבח. זאת המציאות שלנו שהעולם צריך להכיר ולראות – אישה במדריד או בפילדפיה יכולה לצאת לריצה בבוקר ולהימצא בעיצומה של מתקפת טרור. אם יהיה לה מזל היא תצליח לברוח, ואם יהיה לה פחות מזל היא עלולה להיחטף ולהישאר בשבי במשך זמן בלתי נתפס.
בעמוד של הקמפיין טרגטנו את השאלות שאנשים בחו״ל שאלו לגבי המלחמה וענינו עליהן. המסקנה היא שהם לא חשופים למצב הקשה של החטופים ויודעים מעט מאוד על מה שקורה במזרח התיכון. הפעולה הזאת, של לפתוח שיח ודיון של שאלות מעוררת סקרנות, גורמת לחיבור בלתי אמצעי ורגשי עם גולשים מכל העולם.
זה מצב בלתי נסבל שהם עדיין שם, והתקווה נמעכת בין יאוש לאכזבה. הרצון להשתבלל גדול מתמיד, אבל חייבים למצוא תקווה קטנה כדי להישאר בחיים ולהמשיך לדחוף את העגלה בשבילם – ולא רק פיזית – כדי שהנשמה שלנו תמשיך לבעור.
>> אנטישמיות אאוט? אתר "שיין" בחר בדוגמנית ישראלית לקמפיין החדש
המתנדבים שעזרו לי להרים את הפרויקט הענק הזה הם התקווה הכי גדולה שלי. הלב של האנשים נמצא במקום הנכון. עכשיו צריך להתאמץ כדי שהלב של האנשים בחו"ל יזוז למקום הנכון והלחץ הבינלאומי יעשה את קסמיו, ונחזיר אותם הביתה.
לילך ידידיה היא במאית, תסריטאית ויוזמת קמפיין המודעות הבינלאומי Time To Run בהשתתפות נועה קירל
