galshmu

הבית כמרחב חי: אדריכלות שצופה את פני העתיד

אין ספק כי כאשר מתכננים בית עכשווי, חשוב מאוד שהוא יהיה גם יפה, אבל באותה נשימה גם פרקטי באמת. אלא שבין כל ההחלטות על חומרים, חזיתות, מטבחים וריהוט, יש נקודה אחת שלא תמיד מקבלת את המקום הראוי לה, והיא היכולת של הבית לא רק להיראות טוב היום, אלא להישאר נכון, נוח ושימושי גם בעוד עשר שנים ויותר. לא רק מבחינת המראה, אלא גם מבחינת ההתאמה לחיים עצמם, לבני הבית ולשינויים הטבעיים שהם יעברו עם הזמן, וזה נכון להורים ולילדיהם גם יחד.

על נקודת המפגש הזאת, שבין אסתטיקה, שימושיות וחשיבה לטווח ארוך, נשענת העבודה של T.Z. Architecture, משרד לאדריכלות ועיצוב פנים בהובלת טובה דוד וצילה רייזר, אדריכליות בוגרות הטכניון. המשרד, שפועל מהצפון הרחוק ועד אזור השרון, מלווה מגוון רחב של פרויקטים, בהם בתים פרטיים, מבני ציבור, משרדים, גני ילדים ופרויקטים של שימור מבנים. למרות המנעד הרחב, הקו המקצועי נשאר עקבי: לייצר תכנון מדויק, נעים ונכון, כזה שיודע להחזיק לאורך זמן ולא להישען על פתרונות רגעיים.

צילום: יח"צ

העמדה נכונה היא הבסיס לכל היתר

טובה וצילה מאמינות כי השלב הראשון והקריטי ביותר בפרויקט של תכנון בית, הוא העמדה נכונה של המבנה על המגרש. זו נקודת המוצא שממנה הכל מתפתח. איך ניגשים לבית, איך נכנסים אליו, איך הוא פוגש את הטופוגרפיה, מה היחס שלו לנוף, ומה הקשר שלו לסביבה הקרובה.

צילה מסבירה שהשלב הזה הוא הרבה מעבר להחלטה טכנית. "העמדה של בית על מגרש היא לא משהו שעושים כלאחר יד. זה הבסיס לכל מה שיבוא אחר כך. אנחנו בודקות את דרך הגישה, את הכניסה, את הכיוונים, את הקרבה לשכנים, את האור, את האוויר, את כל הדברים שמשפיעים על התחושה בסוף. לפעמים שינוי קטן בהעמדה יכול להשפיע בצורה מאוד משמעותית על איך הבית יעבוד, על הפרטיות שלו, על הקשר לחוץ, ועל האיכות הכללית של החיים בתוכו".

הגישה הזאת יוצרת תכנון שמרגיש מחובר למקום ולא מונחת עליו תבנית מבחוץ. הבית לא עומד כגוש סגור שמנותק מהסביבה שלו, אלא צומח מתוך תנאי השטח, מתוך הכיוון של האור, ומתוך מה שהמקום עצמו מכתיב.

צילום: יח"צ

אור, אוויר ופתחים הם לא עניין טכני

אחרי ההעמדה, מגיע השלב שבו הבית מתחיל לקבל את הנשימה שלו. מבחינת טובה וצילה, פתחים, חלונות ואוורור הם לא רק אלמנטים פונקציונליים שצריך לסמן עליהם וי, אלא חלק עמוק מאוד מהאופן שבו הבית יחיה.

"אנחנו מתייחסות לאור ולאוויר ממש כחומרי תכנון", אומרת טובה. "זה לא רק אם יש חלון או אין חלון, אלא איפה הוא יושב, מה הוא מכניס פנימה, איך הוא משפיע על התחושה בחלל, ואיך הבית מתנהל לאורך שעות היום. בית שיש בו אור נכון וזרימת אוויר טובה הוא בית שמרגישים אותו אחרת. זה משפיע על כל החוויה".

גם כאן, מדובר במשהו שלא תמיד בולט לעין של מי שמסתכל רק על תמונה סופית. אבל בפועל, אלה בדיוק הדברים שקובעים אם הבית יהיה נעים באמת או רק ייראה טוב מבחוץ.

לא להיגרר אחרי טרנדים

בעידן של היום, קל מאוד להיסחף אחרי טרנדים, השראות, ואינספור תמונות של בתים שנראים נהדר ברשתות החברתיות. אבל טובה וצילה שומרות על מרחק בריא מהמרדף הזה. לא מתוך התנגדות ליופי או לחידושים, אלא מתוך רצון לייצר בית שלם והרמוני ולא אוסף של רעיונות שלא באמת יושבים יחד.

"אנחנו פחות מאמינות בלקחת עשר תמונות יפות ולנסות לחבר מהן בית", אומרת צילה. "כי לא כל מה שנראה טוב בתמונה גם עובד נכון במציאות, ולא כל דבר שמתאים לבית אחד יתאים לאחר. לכן חשוב לנו לייצר שפה שהיא נכונה למקום, למשפחה, לאורח החיים ולמבנה עצמו. מבחינתנו, תכנון טוב לא נולד מטרנד אלא מהבנה עמוקה של מי הולך לחיות שם".

זו אולי גם הסיבה שהקו שלהן מוגדר כמודרני-קלאסי. לא כזה שנכנע לאופנות חולפות, אבל גם לא כזה שקופא במקום. יש בו איזון בין ניקיון, דיוק ועכשוויות, לבין משהו יציב יותר, שמסוגל להחזיק לאורך זמן בלי להתעייף.

בית צריך לדעת להשתנות

כאמור אחת התפיסות היותר חשובות שעולות מהעבודה של טובה וצילה היא שבית טוב הוא לא רק בית שמתאים למי שגר בו עכשיו, אלא גם כזה שיודע ללוות את המשפחה הלאה. זו מחשבה שלא תמיד נמצאת במרכז כשניגשים לפרויקט, אבל יש לה משמעות אדירה בהמשך.

"אנחנו משתדלות תמיד לחשוב כמה צעדים קדימה. לא ממקום דרמטי, אלא ממקום מאוד פשוט של חיים. אם היום יש ילדים קטנים, הם לא יישארו קטנים. אם היום יש צרכים מסוימים, הם כנראה ישתנו. בית טוב הוא בית שיש בו גמישות, שיש בו אפשרות להתפתח עם המשפחה ולא להרגיש אחרי כמה שנים שהוא כבר לא משרת אותה", טובה חידדה את הדברים.

המשמעות של זה יכולה לבוא לידי ביטוי בהרבה דרכים. בחלוקה נכונה של חדרים, בתכנון מדויק של אזורים ציבוריים ופרטיים, במחשבה על נוחות תפעולית, ואפילו בבחירה של פתרונות שלא ייראו מהר מיושנים.

יצירתיות שלא נשענת על פתרונות צפויים

למרות הקפדה גדולה על פרקטיות, טובה וצילה לא רואות סתירה בין תכנון מדויק לבין יצירתיות. להפך. מבחינתן, היצירתיות האמיתית נבחנת דווקא ביכולת למצוא פתרון נכון, לא צפוי ומדויק, בלי לפגוע באיזון הכללי של הפרויקט.

למעשה, צילה מדגישה שזה חלק מהדי.אן.איי של העבודה שלהן. "אנחנו לא אוהבות לעבוד מתוך תבניות קבועות. כל פרויקט מביא איתו תנאים אחרים, מגבלות אחרות ואנשים אחרים. לכן גם הפתרונות צריכים לצמוח מתוך הדבר עצמו. היצירתיות מבחינתנו היא לא לעשות משהו רק כדי שיהיה שונה, אלא לדעת למצוא את הפתרון המדויק, זה שבסוף ירגיש הכי נכון".

לבחור נכון גם ברמת החומר

כחלק מתהליך העבודה, גם עולם החומרים מקבל אצלן משקל משמעותי. לא רק ברמה האסתטית, אלא כמרכיב שעוזר לדייק את אופי הפרויקט ואת השפה שלו. בעבודה מול טופולסקי רצף, הן מדברות קודם כול על המגוון, אבל גם על הביטחון שנוצר כשיש עם מי לעבוד לאורך הדרך.

"אנחנו אוהבות לעבוד עם טופולסקי רצף כי יש שם מגוון גדול מאוד של חומרים, וזה מאפשר לנו להתאים את הבחירות לטעם של כל לקוח ולשפה של כל פרויקט. מבחינתנו זה חלק חשוב מאוד מהיכולת לדייק את העבודה ולא להרגיש שאנחנו מתפשרות. מעבר למבחר, אנחנו מאוד נהנות מהיחס האישי, מההקשבה ומהשירות שאנחנו מקבלות שם. יש לנו קשר טוב עם אנשי המקצוע במקום, וזה נותן תחושה בטוחה יותר לאורך התהליך. בסוף, כשיש שיתוף פעולה טוב, זה מורגש גם בעבודה וגם בתוצאה", אומרות השתיים.
אינסטגרם

#טובה_דוד
#צילה_רייזר
#אדריכלות
#עיצוב_פנים
#טופולסקי_רצף