עדה לזורגן: "למדתי לעבוד עם סלבס בלי מעורבות רגשית"
היא צמחה במנהטן, איפרה את נעמי קמפבל וסינדי קרופורד והגיעה אפילו למגזין "ווג". ריאיון עם עדה לזורגן, האישה שגידלה כאן דור שלם של מאפרים
כשעדה לזורגן (62), אחת המאפרות הבכירות והראשונות בארץ ומי שמחזיקה בבית ספר לאיפור ובליין מוצרים על שמה, החליטה ללמוד איפור, זה היה לגמרי במקרה. "תמיד נחשבתי לציפור מוזרה. בית ספר רגיל לא היה בשבילי ורציתי ללמוד משהו קל שלא דורש התעמקות בספרים". היא הייתה בת 16 כשנסעה להוריה שבדיוק עברו לניו יורק ולא מצאה מסגרת שמתאימה לה. בלית ברירה היא נרשמה ללימודי קוסמטיקה ואיפור בבית הספר כריסטין ואלמי במנהטן. "מיד חוויתי ריגוש, אנרגיה מטורפת באוויר, מהרגע שבו נגעתי בצבעים והרגשתי את המרקמים על הפנים, ידעתי שמצאתי את הייעוד שלי בחיים", היא נזכרת. בשלב הבא היא עברה השתלמות בבית הספר של אליזבת ארדן. את הלימודים בכריסטין ואלמי היא מתארת כקשוחים, "אז כולם כיבדו את רצינות המקצוע, לא כמו היום כשכולם מצפים ללמוד כמה שיותר מהר בלי להתעמק בחומר התיאורטי שהוא הבסיס להבנה. זו הסיבה שיש הרבה מאפרים שאני לא מגדירה אותם אנשי מקצוע אמיתיים. באיפור צריך ידע נרחב ואין מקום לטעויות".
עם סיום לימודיה השתלבה לזורגן בסצינה הניו יורקית התוססת של שנות ה־70 העליזות. שיעור הפשיעה הגיע לשיא והמשבר הכלכלי החריף אבל אלו לא הפריעו לאווירת הסקס, סמים ודיסקו ששלטה בסטודיו 54 האגדי. לזורגן, אז בשנות ה־20 לחייה, החלה לבנות לעצמה שם כמאפרת והייתה שם אורחת קבועה. "הכול היה שואו אחד גדול, כולם היו באים לראות ולהיראות. כשידעתי שאני יוצאת לשם התכוננתי לפחות חצי יום, כולל הקפדה על תלבושת מתאימה, איפור וריסים עם נוכחות. ההופעה קבעה אם תכנסי או לא. הסלקציה הייתה גדולה, רק סלבס ומקורבים לצלחת יכלו להיכנס. כולם היו שם, מאנדי וורהול ועד פארה פוסט".
היא התחילה לאפר בתצוגות האופנה של ניו יורק לצד מאפר העל קווין אוקוין. "זו הייתה תחילת תקופת הזוהר של הסופרמודלס סינדי קרופורד ונעמי קמפבל שלא הסתכלו לעברי וכשהתבקשתי לפדר אותן הן סירבו בכל תוקף". המפנה הגדול בקריירה הגיע בזכות הקשר הישראלי – נינה ברוש (ויק). "היא הגיעה לדגמן לאחד המעצבים וישבה בכיסא שלי. כשהיא ואני דיברנו עברית נוצר גם עניין סביבי ולמוחרת כולן נעמדו בתור כדי שאאפר אותן. אחר כך גם איפרתי למגזינים מובילים כמו 'ווג'".
מי הסלבס שעברו תחת ידייך?
"הסקורפיונס וסינדי לאופר שהייתה קרה ולא מאוד תקשורתית. רק אחרי שעשיתי איתה סיבוב הופעות ואיפרתי אותה לקליפ נוצר בינינו אמון. עבדתי גם עם מריה קארי אבל מהר מאוד הבנתי שכשמדובר בכוכבות גדולות הן לא חברותיות בגלל המערכת שעוטפת אותן שכוללת מנהלים וסוכנים. למדתי לעבוד עם סלבס בלי שום מעורבות רגשית, רק עבודה זריזה וממוקדת".
כמויות הפודרה והנצנצים שפיזרה לזורגן במהלך הקריירה לא הצליחו לכסות את הכאב האישי שלה. היא נולדה ב־1957 להורים ניצולי שואה, ובמשך שנתיים גדלה במנזר בברלין שהפך לבית יתומים. אימה, לולה, הייתה מגיעה מדי יום להניק אותה וכששמעה שעדה עומדת להימסר לאימוץ חטפה אותה ועלתה איתה ארצה. "עלינו באונייה לארץ, לקיבוץ דפנה, ואבי הצטרף אלינו כעבור שנה. הוריי עבדו בסלילת כבישים ואימא עבדה גם כמבשלת ועוזרת בית. הייתי ילדת מפתח ומי שגידלה אותי הייתה אחותי הגדולה. נדדנו בין בתים, ההורים התגרשו אחרי מריבות ובגידות וחזרו. אני הייתי ילדה תלושה והשואה הייתה שם כל הזמן". את ילדותה היא העבירה במעברות בבאר שבע "בתנאים לא תנאים" לדבריה. "הכינים השתוללו והייתי חוזרת הביתה עם ראש מלא בהן כל פעם מחדש". שערה הארוך והמסולסל הפך למטרד עבור אימה שהייתה מסרקת אותו עם שמן כבד כדי להיפטר מהכינים. "היא הייתה מותחת חזק את השיער בגולגול וזו הייתה טראומה. בגיל 16 קיצצתי את השיער הכי קצר שאפשר ומאז ועד היום לא גידלתי אותו".
"אז כולם כיבדו את רצינות המקצוע, לא כמו היום כשכולם מצפים ללמוד כמה שיותר מהר בלי להתעמק בחומר התיאורטי. באיפור צריך ידע נרחב ואין מקום לטעויות"
מאפרת על הסט
בשנת 1981 החליטה לזורגן לחזור לארץ למרות העבודה האינטנסיבית בניו יורק, זאת בעקבות פגישה עם הדוגמנית הישראלית ספירית פרידמן שסיפרה לה שהדוגמניות בארץ מתאפרות לבד על סט הצילומים. היא זיהתה את הפוטנציאל והבינה שיש לה כאן עבודה לעשות, "הדוגמניות היו מסרקות ומאפרות את עצמן לבד: תמי בן עמי, קארין דנסקי ואילנה שושן, ומדובר בדיוות אמיתיות. דורין פרנקפורט הכירה לי את כל הצלמים הנחשבים ואחרי שאיפרתי את הדוגמניות על הסט הם הבינו שיש הבדל משמעותי כשיש מאפרת מקצועית. אפשר להגיד שאני הכנסתי את העניין הזה של מאפרת על סט הצילומים".
שנתיים אחר כך, כשהבורסה נפלה והשוק המקומי קרס, שוב ארזה לזורגן מזוודות וחזרה למנהטן, לא לפני שהכירה את רמי ליפשטט, מי שעתיד להיות בעלה ואבי ילדיה. אחרי שלושה חודשים של היכרות הוא עבר בעקבותיה למנהטן וחצי שנה אחר כך החליטו להתחתן. זמן לא רב אחר כך קטפה לזורגן תפקיד נחשק כסופרווייזרית בחברת האיפור המובילה "דה פייס פקטורי". "טסתי הרבה ברחבי אמריקה והיו לי תנאים מצוינים אבל אחרי ארבע שנים, כשכבר הייתי אימא לבן וביליתי המון זמן בנסיעות, עזבתי". בשנת 1994 חזרה לארץ עם רמי ושני בניהם, גיא וטל, מפני שהתגעגעה לשמש הישראלית ורצתה להשקיע באימהות. כשהגיעה גילתה את הפער המקצועי בין מנהטן לתל אביב. "היו כאן הרבה דוגמניות יפות בלי יותר מדי מודעות לתזונה, לטיפוח ולספורט, הרבה מהן עישנו ואכלו הרבה מתוקים. הייתה לי הרבה עבודה בהקניית הרגלים חדשים״. ב־1998 היא פתחה סטודיו ללימוד איפור כשהמטרה הייתה ליצור דור חדש של מאפרים שילמדו ויקנו הרגלי טיפוח ואיפור לאישה הישראלית באשר היא. "יש לי שיטות איפור משלי שפיתחתי במהלך השנים. אני מאמינה שהכול מתחיל באסתטיקה, טיפוח, כבוד ללקוח וראש פתוח לשינויים ולטרנדים. הבן שלי גיא מסתובב בעולם, שומר על קשר עם מאפרי על ומביא את כל החידושים בתחום האיפור והצבעים. חשוב כל הזמן להתעדכן ולא להישאר מאחור״. לפני ארבע שנים היא הוציאה ליין מוצרי איפור מצליח, ״הם נותנים מענה לבעיות שאופייניות יותר לישראליות בדגש על טכנולוגיות חדשות, מסנני קרינה וחומצות על פי הצורך".
ומה בעתיד?
"התוכנית היא להמשיך לפתח מוצרי איפור וטיפוח ברמה עולמית. התחלנו כבר לשווק מוצרים אורגניים עם מינרלים, חומצות היאלורוניות ומקדמי הגנה ואנחנו במגעים עם ארצות הברית למכור שם מוצרים. אני מאמינה שהשוק הבינלאומי רק ילך ויתפתח. בהזדמנות זו אני רוצה להודות ל־GLAMZ שבחרו בי, לתלמידים שלי שמסבים לי אושר, לבוגרים המצליחים שממלאים אותי גאווה וכמובן ללקוחות שמפרגנים ללא הפסקה. זה מעודד אותי להמשיך בדרך שבה אני מאמינה״.