לפני ואחרי: איך הדיור המוגן שינה את חיי?

האם לעבור לדיור מוגן? כיצד ישפיע המעבר על אורח החיים שלי? ובאילו תחומים?
רבים המתלבטים אם לעבור לדיור מוגן, שואלים את עצמם את השאלות הללו ואחרות.
מובן כי אין תשובות מוחלטות לכל שאלה, וכל מקרה ייחודי. אולם ניתן לומר, כי הרוב המכריע של הדיירים שעוברים לבתי דיור מוגן, זוכים לשינוי חיובי במרבית התחומים בחייהם.
על מנת לשמוע על השינוי שחולל המעבר לדיור המוגן בחייהן, פנינו לשתי דיירות המתגוררות באחוזות רובינשטיין, רשת הדיור המוגן הפרטית הגדולה בישראל.

שתי נשים, שני סיפורים

אירית הירש, אחוזת צהלה: "אני מרגישה כאילו המקום נבנה במיוחד בשבילי"

אירית הירש מתגוררת באחוזת צהלה, דיור מוגן בתל אביב מבית רשת אחוזות רובינשטיין, מזה כשנה. היא עברה לאחוזה מביתה בגבעתיים. עד גיל 50 הייתה מורה ומחנכת בבית ספר יסודי, ולאחר מכן יצאה לפנסיה מוקדמת, כשהיא מאושרת ושמחה בחלקה.
"הימים התמלאו בגידול של תשעה נכדים, ובמקביל למדתי ברידג' – משחק קלפים שבהמשך גיליתי עד כמה הוא משמעותי כמיומנויות של זיכרון וחשיבה. כיום אני ממשיכה ליהנות ממנו גם במועדון הברידג' באחוזה, כמובן". 

במשך 30 שנה מילאה אירית את שגרת היומיום שלה בחוגים שונים בכפר המכבייה, בגידול הנכדים, באירוח המשפחה בביתה, במפגשים החברתיים ועוד, "אבל עם השנים הנכדים גדלו, כבר לא היה לי מה לעשות בבית והאפשרויות החברתיות התמעטו. מסגרת החוגים אמנם המשיכה למלא לי את היום, אבל רק באופן חלקי".
בעקבות זאת, אירית החלה לחשוב על מעבר לדיור מוגן. "התרשמתי מאוד מאחוזת צהלה מהרגע שביקרתי באחוזה בפעם הראשונה, והחלטתי לעבור לגור בה. אני מרגישה כאילו המקום נבנה במיוחד בשבילי, ואני בטוחה שאם דיירים אחרים יתבקשו להסביר את החיבור למקום, כל אחד מהם יגיד אותו דבר".

אירית מאפיינת את האחוזה ואת הסיבה שהיא מרגישה בה נוח: "זה בית. המקום יפה ואלגנטי אבל לא מנצנץ, אין היכלים גדולים, הכול מסודר ונקי ומסביב הכול ירוק. הקהילה אכפתית עם אנשים איכותיים שמעוניינים לתרום לקהילה ועוזרים אחד לשני". היא מתארת התרחשות שהייתה לאחת מאבני הדרך שגרמו לה להחליט לעבור: "היינו בהרצאה, ולאחת הנשים היה קר. היא הוציאה סריג להתכסות בו, ומיד עזרו לה השכנות להתעטף. כמו שאמרתי, זה מרגיש כמו בית פה".

אירית מספרת על השינוי המשמעותי בחייה מאז המעבר: "עד לפני שנה הנתינה שלי הופנתה בעיקר לילדים, לנכדים ולנינים. מאז שעברתי אני מקדישה זמן רב גם לעצמי. מתעמלת, משחקת ברידג', הולכת להרצאות מעניינות ולומדת המון. התחברתי מהר מאוד עם חברות, ואני הולכת למפגשים בלובי המרכזי. אני עסוקה ומאושרת כאן. הילדים אומרים שאף פעם אי אפשר לתפוס אותי בדירה. לא מזמן אמר לי הנכד: 'הלוואי שהייתי יכול לגור כאן'. אני חושבת שזה אומר הכול".

אירית מציעה לאנשים שמתלבטים בעניין המעבר, לתאם סיור ולבקר. "מיד מרגישים את התחושה הביתית פה. הביקור עשוי להפיג חלק גדול מהחששות".

שלומית מוריה, אחוזת ראשונים: "החיים שלי השתנו מקצה לקצה"

שלומית מוריה עברה להתגורר באחוזת ראשונים בראשון לציון, אף היא מרשת אחוזות רובינשטיין, לפני כחודשיים. היא מתארת את השינוי בחייה בעיניים מוארות: "בתקופה שלפני המעבר גרתי קרוב לילדים ולנכדים, ויש לי הרבה חברות. למרות זאת, ברוב שעות היום כל אחד עסוק באופן טבעי בעניינים האישיים שלו. כדי לצאת לחוג ולפגוש אנשים הייתי צריכה להתניע את הרכב, וזה היה מחסום גדול. ככה שמצאתי את עצמי הרבה מאוד מול הטלוויזיה עם הרגשה של בדידות".

היא הרהרה רבות באפשרות לעבור לדיור מוגן, ומעבר לעניינים טכניים נדרשה להרגיל את ילדיה ונכדיה לשינוי שהיא מתכננת לעשות. "הם היו רגילים שסבתא בסביבה, ובאופן טבעי לא רצו לוותר על זה. גם עבורי זה היה ויתור. אבל הבנתי שאני לא משנה את היותי סבתא, רק את המיקום, ועל הדרך מוסיפה לחיים שלי ערך ועניין רב".
שלומית התחילה לסייר במספר בתי דיור מוגן, וכשהגיעה לאחוזת ראשונים נוצר קליק מידי. "מההתחלה התחברתי לאנשים, לאווירה, לסדר היום ולפעילויות".
על השינוי בעקבות המעבר היא מספרת: "החיים שלי השתנו מקצה לקצה. בבוקר אני קמה ישר לפעילויות, כשהכול מתקיים במקום אחד. לא צריך להתניע רכב – יש המון פעילויות, יש מרכז מסחרי צמוד, בתי קפה, מסעדות, פשוט הכול במרחק הליכה. סדר היום שלי מתחיל בבריכה, אחר כך אני הולכת לחוגים, ובצהרים עולה לדירה שלי לנוח.
אחר הצהריים יש תמיד מה לעשות. אני הולכת לחוג נוסף, הרצאה או אספת דיירים. יש לי חברות באחוזה, ויש לי חברות מהסביבה שאני נפגשת איתן לפעמים. הדבר הנפלא הוא שאני יכולה לבחור. אם אני רוצה שקט, אני נשארת בדירה, ואם אני רוצה חברה, אני פותחת את הדלת ויורדת ללובי. מספיק להסתובב שם ומיד אני לא לבד. אנשים יושבים יחד, מדברים וצוחקים". 

התחביבים החדשים שנוספו לחייה של שלומית הם סריגה, ציור והתעמלות. "לא עשיתי את כל הפעילויות האלה לפני כן, ועכשיו אני לומדת דברים מחדש. אם פעם ראיתי המון טלוויזיה, היום יש לי כבר הרבה פחות זמן לראות תוכניות".

על הקהילה היא מספרת: "יש לי המון חברות חדשות, כי אני חברמנית. רק אתמול התארחו אצלי לקפה ועוגה שש חברות, שהכרתי פה בחוג הסריגה. ישבנו שעתיים ופטפטנו. היה ממש כיף. זה נהדר לחיות בין אנשים בגילאים דומים. יש לנו נושאי שיחה משותפים. השיחות מעניינות, ואני מרגישה שייכת".

 

סיפוריהן של אירית ושלומית ממחישים היטב כי המעבר לדיור מוגן מהווה במרבית המקרים שינוי משמעותי באיכות החיים. החששות הנפוצים לגבי ויתור על עצמאות או ריחוק משפחתי מתחלפים במציאות של עצמאות משופרת, נוחות, עניין ומשמעות, פעילויות איכותיות סביב השעון והחשוב מכל – חיי חברה תוססים. כל זאת, בביטחון אישי ורפואי 24/7.