מדברים עם לוהאריה על העוצמה שבחשבון נפש ובסליחה
אנחנו נמצאים כעת בימים של חודש אלול, הימים הנוראים, עשרת ימי תשובה, ויום כיפור. אלו חלונות זמן קבועים בלוח השנה העוסקים בסליחות והצורך בקיום של חשבון נפש.
לאורך החיים, אנחנו נוטים לאגור משקעים ומסקנות וגם טראומות שנובעים מאירועי העבר שלנו. חלקים מהמטענים האלו מקושרים גם לאנשים אחרים, ומשפיעים על הקשר איתם ועל מערכות היחסים בכלל.
חלונות הזמן האלו של חודש אלול, הם אבני דרך שנועדו להזכיר לנו לעצור, להתבונן אחורה, ולבחור ליצור סגיר (קלוז'ר) על מסקנות והתנסויות מן העבר, על מנת לשחרר ולפוגג משקעים וטראומות ולפתוח דף חדש. כך נוכל להתחיל את השנה החדשה חכמים יותר, למודי ניסיון, בלב נקי, פתוח ומלא תקווה כלפי ההתנסויות החדשות שהיא תביא עימה.
תהליך חשבון הנפש והסליחה, מאפשר התחדשות ואף התפתחות והתבגרות.
בתהליך הזה משתחרר הרבה מטען שלילי ומתחולל ריפוי של הנפש מצלקות וכאב.
חשבון הנפש והסליחה, הם אלו המובילים ללקיחת אחריות על המעשים והרגלים שלנו, ומתוך כך, לשינוי שלהם ועיצוב שגרת החיים באופן התומך מימוש מועצם, סיפוק ורווחה.
על פי לוהאריה, כל יום וכל רגע, הם חלון הזדמנות שכזה. כי בכל רגע יש אפשרות לפנות פנימה להתבוננות כנה, לסליחה, שחרור משקעים ומטענים, ליצירת בחירה ולהתחלה מחדש.
לוהאריה מסבירה על העוצמה שבסליחה
על פי לוהאריה, מסקנות ואירועי העבר נוטים להצטבר ולהיאגר בתוך הנפש כמטען שלילי המעצים את עצמו. טינה, חרטה, אשמה ופגיעות, הן איכויות נפשיות שנקשרות לחוויה הרגשית השלילית ומנציחות אותה ככאב נפשי מתמיד.
הרבה אנשים מרגישים שהתנסויות העבר שלהם מגדירות את מי שהם היום. לעיתים, בעקבות חוויות כואבות, ההתבוננות לאחור היא כמו כתם הצובע את הדימוי העצמי בצבעים של כאב, כשלון, תבוסה, חשדנות, פחד והיעדר תקווה. אלו הן מסקנות שמשפיעות על תפיסת המציאות, חוויית החיים, קבלת החלטות, הרגלים והתנהגויות במערכות יחסים.
אולם, ההיאחזות במטען שלילי, בין אם פנימי או מקושר לאדם אחר, פוגעת בראש ובראשונה באדם שמחזיק בו.
לעיתים קרובות, התקבעות על נרטיב שיש בו אשמה, האשמה, כעס וטינה, פגיעות וקורבנות, נובעת מהיעדר התבוננות כנה בפרספקטיבה רחבה על הסיטואציה. בכך האדם נצמד לסיפור שהוא מספר לעצמו ומסרב לראות את התמונה הכוללת ואת הכוחות הפועלים השונים, להתבגר, להתבונן על הדברים בפרספקטיבה רחבה ואובייקטיבית ולהתגבר על הכאב והמטען השלילי.
כדי ליצור חשבון נפש כן ואמיתי, על האדם ללמוד לצאת מתוך הסיפור הסובייקטיבי והאישי, להתבונן על הדברים ״מן הצד״ באובייקטיביות ולהפיק מן ההתנסויות השונות, חיוביות כשליליות, את המסקנות והתובנות שמאפשרות צמיחה ולמידה.
בהיעדר הבנה של התמונה השלמה, הלמידה מהטעויות הינה חלקית ומוגבלת. מתוך כך, כשהאדם יגיע לסיטואציה דומה, במקום לפעול ממקום חדש, נבון ומנוסה, הוא יביא אליה את המסקנות השליליות, על הכאב, הרתיעה, הכישלון והיעדר היכולת. בכך הוא עלול לשחזר, פעם אחר פעם, את ההתנסות הבלתי מוצלחת, ולחזק את המסקנות השליליות.
התהליך המתואר יוצר מעגל סגור המנציח את תחושת האכזבה, הפסימיות והיעדר התקווה.
אז למה אנחנו לא משחררים?
האחיזה במטענים השליליים יכולה לנבוע מסיבות שונות:
פחד לשחרר אחיזה באירועים מן העבר מכיוון שבלעדיהם האדם מרגיש שאין לו משמעות או מילוי פנימי.
אי רצון לקחת אחריות, מכיוון שהאחריות מעוררת פחד וגם נחווית כמאמץ שיש בו קושי או עול.
התמכרות לרגשות שליליים כמו קורבנות, טינה אשמה ותחושת העניין והמשמעות שהם מעוררים.
היעדר רצון לשחרר את המסקנה השלילית או הכאב הרגשי מכיוון שהם מהווים הצדקה להתנהגות מסוימת, כמו קיום של מערכות הגנה והימנעות, ציניות וסגירות.
לפעמים החשש הוא בסך הכל מליצור סיום של מדרגה, לצאת מאזור הנוחות ולהיפתח לפרק חדש ולא ידוע.
אולם, בבחירה לסלוח, ולשחרר את המטען השלילי, הרווח גדול מההפסד, זאת מכיוון שבמקום המאמץ שבהחזקה של מטען נפשי שלילי, מתפנה בנפש מקום וכוח לקחת אחריות,
בבחירה לסלוח טמונה היכולת להחלים את הנפש, לצאת מן המעגל הסגור של הכאב , ליצור שחרור פנימי עמוק ולהתחדש.
מתוך כך, באופן מידי הנפש מתמלאת באנרגיה חדשה, שיש בה תקווה, שמחה, ורצון והאנרגיה החדשה מובילה להתנהלות פרואקטיבית שיש בה יצירתיות, השראה, תקווה, אהבה והכרת תודה.
אז איך עושים את זה? בואו נדבר על חשבון נפש.
מדריך מאת לוהאריה ליצירת חשבון נפש, צעד אחר צעד
על פי לוהאריה, חשבון נפש הוא תהליך אישי, המתחיל בהתבוננות כנה פנימה.
ההתבוננות הפנימית היא היכולת להסתכל אל תוך עצמי, ולזהות את פני הביטוי השונים שלי.
לגישתה של לוהאריה, בתוך הנפש שלנו פועלים כוחות רבים ושונים, המרכיבים את העצמי שלנו. אנחנו מורכבים מתדמיות, תפיסות, רגשות, מחשבות, אמונות, רצונות ועוד. בחשבון נפש יש התבוננות כנה על כל פני הביטוי האלה, ומוכנות לזהות פני ביטוי שפונים כנגד עצמכם או כנגד אחרים.
מתוך ההתבוננות הכנה, ההבנה של פני הנפש השונים, ולקיחת אחריות, ניתן ליצור תהליך של סליחה ושלום פנימי, שחרור מטענים רגשיים ונפשיים והתחדשות.
בשלב ההתבוננות הפנימית, חשוב לא לזלוג אל עבר שפיטה, ביקורתיות או הלקאה עצמית. כל אלו לא יסייעו לכם מכיוון שגם בהם יש פניה נגד עצמכם. במקום זה, סגלו ראיה מאוזנת ואמפטית. זכרו כי המטרה של חשבון הנפש היא בסך הכל להיטיב עם עצמכם.
בשלב זה, יכול מאוד להיות שיעלו רגשות של צער, חרטה או כאב. חשוב לעבור דרך הרגשות האלו, ולהסכים להרגיש אותם במלואם. המוכנות להתמודד עם הרגשות שיעלו ולא להדחיק או להימנע מהם, היא זו שמאפשרת את המעבר לשלב הבא, שלב לקיחת האחריות.
השלב הבא, הנובע מתוך ההתבוננות העצמית, הוא המעבר אל עבר הממד המעשי. המטרה של חשבון הנפש הוא ליצור תהליך אמיתי, ממשי והתנהגותי של שינוי. לכן, לוהאריה מדגישה כי השלב זה הוא השלב הקריטי בתהליך.
בשלב זה, נתרגם את התובנות והמסקנות שאליהן הגענו, להתנהלות יומיומית ופרקטית, ונבחר לשנות את פני הנפש שלנו.
זהו שלב בו האדם בוחר לערער על תפיסות ואמונות, הוא מתחייב כלפי עצמו ליצירת שינוי בהרגלים והתנהגויות שפוגעות בו ובאחרים. כאשר חשבון הנפש נעשה באופן אותנטי וכנה, בשלב זה האדם יהיה נכון להתחייב וליצור את השינוי, הפנימי והחיצוני.
לגישתה של לוהאריה, חשבון הנפש הפשוט והכן, הוא חיוני הן ברמה האישית והן ברמה הכוללת שלנו כחברה אנושית והוא תורם הן לאדם עצמו והן לקהילה בה הוא חי.
השינוי, הנובע מחשבון הנפש, יכול לכלול התנהלות חדשה של האדם כלפי עצמו ואל מול מערכות היחסים שהוא מקיים. חשבון הנפש, גם יוביל לשינוי במערכת היחסים של האדם עם החברה בה הוא חי, הסביבה וכדור הארץ. התהליך, כשהוא קורה באופן רחב, יוביל לכך שהאדם יהיה טוב יותר לעצמו ולסביבתו, אכפתי ונדיב יותר. הוא יקיים חיים המתחשבים הן בעצמו ובצמיחה וההתפתחות שלו, והן בסביבתו.
איך נראית חברה שמקיימת תהליכי חשבון נפש באופן מתמיד?
לוהאריה מתארת כי היא רואה בעיני רוחה חברה עתידית בה אנשים מקיימים חשבון נפש באופן מתמיד ויומיומי. זאת כנגזרת של אורח חיים שיש בו כנות, הקשבה פנימית ורצון מתמיד להשתפר ולהשתנות.
זוהי חברה שבה חשבון הנפש אינו נתפש כתהליך שלילי, מפחיד, דיני, שיפוטי או מאיים, אלא כתהליך מרומם, מקדם ומעצים המעניק לאדם את האפשרות לצמוח, להשתפר ולחוש סיפוק, רווחה ואושר.
היא מתארת חברה אשר, מתוך תהליכי ההתבוננות הפנימית, מתנהלת באופן מתחשב כלפי החלקים השונים שבתוכה, ואף כלפי הסביבה ובעלי החיים.
חברה נטולת אפליה מגדרית וגזענות.
חברה אשר רואה בבהירות את הקשר שבין בחירה לתוצאות וההשלכות שלה בטווח המיידי והרחוק,
חברה שבה סגנון החיים האישי יקיים יחסי גומלין הרמוניים עם הקהילה האנושית האוניברסלית ועם כדור הארץ, טבעונות תתבסס בה כאורח חיים אוניברסלי, הצרכנות תשתנה ותעבור לפעולה בסחר הוגן והתחשבות בסביבה ותאגידים הפוגעים באדם ובאדמה ייעלמו מהעולם.
תהיה זו חברה אנושית שבה הטכנולוגיה תשרת את הצמיחה האנושית בתיאום לערכים אוניברסליים המוודאים כי יישמר האיזון המתמיד שבין קידמה וידע לבין התפתחות תודעתית ואבולוציה תרבותית.
זהו עולם בו לקחי העבר יובילו לשינוי משמעותי, שישפיע גם על העתיד ויוביל את האנושות למסלול חדש של שגשוג וצמיחה ולביסוס יחסי גומלין הרמוניים בין האדם לבין עצמו, סביבתו וכדור הארץ.
לוהאריה מוסיפה שהדימוי המוצג אינו אוטופי ורחוק, אלא קרוב מאי פעם. על פי לוהאריה, משבר הקורונה, ומשבר האקלים ההולך ומחריף, הינם תמרורי אזהרה וקריאה להתעוררות ויצירת חשבון נפש, אישי וחברתי.
אלו הערכים שיובילו את החברה האנושית העתידית.