רק להאיר: בתוך הסטודיו של יואב שביט

כבר יותר מ־20 שנה שהמעצב יואב שביט יוצר גופי תאורה פיסוליים שמטשטשים את הגבול בין עיצוב לאמנות. הצצה לסטודיו שבו חומר, צורה ואור נפגשים
יש גופי תאורה שמאירים חלל, ויש כאלה שמשנים אותו. כבר יותר משני עשורים יוצר יואב שביט צורות קלות, כמעט חסרות משקל, שנדמה כי נכנסו במקרה דרך החלון ונשארו לרחף ולהפיץ אור. הסטודיו בו יוצר שביט ומייצר אותן הוא סטודיו ה־designer-maker מהוותיקים בישראל מקום שבו עיצוב, פיסול ומלאכה עדיין מתקיימים תחת קורת גג אחת, ולעיתים גם באותן ידיים.
שביט, בוגר בצלאל, הקים את הסטודיו בתל אביב ב־2004. מאז נע מסלול העבודה שלו בין עולם העיצוב לעולם האמנות: עבודותיו הוצגו במוזיאון תל אביב, בבית האמנים בירושלים ובתערוכות וגלריות בארץ ובעולם. במקביל, המשיך לעשות את הדבר הבסיסי ביותר שממנו התחיל – להמציא ולבנות חפצים. החזון שלו הוא להישאר תמיד ביצירה וככל שניתן בצורתה הראשונית והמיידית ביותר, קרוב לחומר, לקביעת הפרופורציות ולרגע שבו רעיון הופך לדבר. "יצירה של מותג ודברים מהסוג הזה תמיד הרגישו לי טיפה מזויפים," מעיד יואב אבל מוסיף ש"עם הזמן זה קרה ונהיה שם".
בין כנפיים לחתולי ים
קשה להסתפק בהגדרה "גופי תאורה" כשמתבוננים בעבודות של שביט. משהו בגישה הפיסולית שלו נוכח בכל קימור, זווית ומפגש בין החומרים. דגם Manta, אחת העבודות המזוהות ביותר עם הסטודיו, הוא דוגמה מובהקת לכך. הצורה שלו מייצרת תחושה של תנועה מבפנים החוצה ולהפך, ומשנה את פניה בהתאם לנקודת המבט. מזווית אחת הוא מזכיר חתול ים, מאחרת כנף פרושה, ומכיוון נוסף ציפור בדאייה. יש זווית שבה הגוף כמעט נעלם ורק האור נותר נוכח, ואחרת שבה האור מוסתר והחומר הוא שתופס את מרכז הבמה. המשחק הזה בין חומר, צורה ואור חוזר בעבודות שונות של הסטודיו. פליז, מהגוני, אלון, אלומיניום ופורניר מתכופפים ומתעצבים למבנים שנראים פשוטים להפליא, לפחות עד שמנסים להבין איך בדיוק הם מצליחים לעמוד, להתאזן או לרחף בחלל.
ריחוף, מתברר, אינו אפקט מקרי. כבר בתחילת דרכו ביקש שביט להוציא את גוף התאורה משיווי המשקל הצפוי שלו, ודווקא באמצעות חוסר הסימטריה לייצר תחושה של איזון בחדר. "בית הוא לא דבר סימטרי, ואנחנו לא חיים בתחושות הרמוניות כל הזמן", הוא מסביר. "צורה טובה נותנת לנו השלמה. כדי לחוות התרווחות אנחנו צריכים קודם כל א־סימטריה".
הטבע הוא מקור השראה שחוזר בעבודותיו שוב ושוב, אבל לעולם לא מדובר בהעתקה. שביט מפרק את הצורות הטבעיות ומפשיט אותן עד שנותרת מעין נוסחה צורנית, לעיתים מופשטת כל כך, שרק שמו של הדגם מסגיר את נקודת המוצא. לובסטרים, דגים, כנפיים ומבנים צמחיים הופכים בידיו למערכות מדויקות של קווים, משקלים וקימורים.
הראש מתכנן, הידיים יוצרות
חלק בלתי נפרד מהשפה העיצובית של שביט טמון באופן שבו הסטודיו פועל. כאן אין הפרדה מוחלטת בין שולחן השרטוט לסדנת הייצור. התכנון, הפיסול ועבודת המלאכה מתקיימים זה לצד זה, בתהליך שבו המעצב מכיר מקרוב גם את המכונות, את המתכות, את סוגי העץ ואת החוזק והגבולות של כל חומר. זו גישת Hands On במלוא מובן המילה, אבל מבחינת שביט, החיבור לעבודת היד אינו עומד בסתירה להתקדמות הטכנולוגית. להפך, הוא מציע הסתכלות אחרת על תפקידה. "אני לגמרי בעד הקדמה. השאלה היא מה אנחנו רוצים שהטכנולוגיה תעשה בשבילנו. מבחינתי, היא צריכה לשחרר אותנו אל המקומות האנושיים הטובים ביותר, אל חדוות היצירה, החקירה והמגע הישיר עם העולם, לא להחליף אותנו דווקא בהם".
כשהעיצוב פוגש את האמנות
הגבול בין מוצר שימושי ליצירת אמנות ברור לשביט, אבל הוא גם אוהב לחצות אותו שוב ושוב. בעבודות האמנות שלו הוא מיישם שיטות פיסול ופיתוח שמקורן בעולם העיצוב, ובמהלך השנים פיתח טכניקות ייחודיות לפיסול באמצעות ניפוח פלסטיק, לכבישת צורות בחומרים אורגניים וליצירת מערכות קינטיות מורכבות.
התנועה המתמדת בין שני העולמות היא חלק מהותי מהעשייה שלו. אל עולם האמנות הוא מביא גישה תהליכית של מעצב, ואילו אל עולם העיצוב הוא מכניס את החתירה לחוויה אסתטית שעומדת בפני עצמה, גם מעבר לפונקציה של האובייקט.
"יש בהחלט הבדל בין אמנות לעיצוב", הוא מבהיר. "בעיצוב לדבר יש תפקוד ותפקיד בבית הנעים והשמח שכל אחד מנסה לייצר. בגלל זה עיצוב חייב להיות יפה ונוח. את כל הרגשות המורכבים יותר אנחנו משאירים לטיפולה של האמנות".
אור, חומר ומה שביניהם
לא במקרה נמצאת התאורה במרכז העשייה של הסטודיו. עבור שביט, זהו אחד מתחומי העיצוב המעניינים ביותר במפגש שבין אמנות לפונקציונליות: אובייקטים פיסוליים שכל תפקידם, בסופו של דבר, הוא להאיר. "אתה לא יכול להגיד על מרצדס שהיא לחם וחמאה", הוא אומר, "אבל בהחלט, המנורות הן משהו שכל הזמן דוחף את הסטודיו קדימה".
דגם Manta ודגמים נוספים מיוצרים בגרסאות שונות של עץ, מתכת ופליז, ובמגוון גימורים המותאמים להזמנה. חלקם מתאפיינים בשריטות עדינות ומאירות שנוצרות בהברשה ידנית, ואחרים בגימור מראתי מוקפד שמדגיש את החומר ואת האופן שבו האור משתקף ממנו.
גופי התאורה של שביט משתלבים לא פעם בבתים שבהם האדריכלות כבר עשתה כמעט הכול. דווקא שם, בחללים מתוכננים ומדויקים עד הפרט האחרון, מתברר עד כמה אובייקט אחד יכול לשנות את התחושה כולה. גוף תאורה יכול ליצור נקודת עניין מעל שולחן האוכל, להכניס תנועה וחמימות לחלל מודרניסטי גדול, או פשוט לגרום למי שנכנס הביתה בפעם הראשונה לעצור לרגע ולהתבונן.
יותר מעשרים שנה לאחר שפתח את הסטודיו, שביט עדיין מגדיר את עצמו כאמן, מעצב ובעל מלאכה. ייתכן שזו גם ההגדרה המדויקת ביותר לעשייה שלו. בעולם שבו המילה "עיצוב" מתייחסת לא פעם לבחירה מתוך קטלוג שטוח של אפשרויות מוכנות, אצל שביט התהליך עדיין מתחיל מקו, מחומר ומהרצון ליצור משהו שעוד לא היה כאן קודם.
לפרטים נוספים: מי שמחפשת גוף תאורה מוזמנת לבקר בעמוד האינסטגרם של הסטודיו, להתרשם מהדגמים או לתאם פגישה.