כשסיפור היציאה ממצרים והנדודים במדבר חוזר אל שולחן הסדר, נדמה שהחיבור למדבר אינו רק סמלי או היסטורי – אלא גם עיצובי. אחרי ארבעה עשורים במדבר, אנחנו ממשיכים להכניס אותו אל תוך הבית, ולא במקרה. גווני האדמה, החול, החמרה והטרקוטה כבר מזמן אינם טרנד חולף, אלא שפה עיצובית עמוקה שהישראלים אימצו כבר לפני מספר שנים – ונראה שהם כאן כדי להישאר.
המשיכה לצבעים הללו אינה מקרית. בניגוד לצבעים חזקים או טרנדים מתחלפים, גווני האדמה מעניקים תחושה של רוגע, יציבות ונינוחות. הם נעימים לעין, אינם מעייפים, ויוצרים חללים שמרגישים מאוזנים ונכונים לאורך זמן – בדיוק מה שרבים מחפשים בבית.
לדברימעצב הפנים ניצן הורוביץ,“גווני האדמה מדברים אלינו ברמה מאוד עמוקה. הם מחזירים אותנו למקום ראשוני, כמעט אינסטינקטיבי. יש בהם משהו שמרגיע את העין ולא מעמיס עליה, ולכן הם כל כך נכונים לבית – הם מאפשרים לחיות איתם לאורך זמן מבלי להתעייף מהם.”
לדבריו, המגמה הזו כבר מזמן יצאה מגבולות קיר אחד או פריט בודד, והפכה לשפה כוללת של הבית. “אנחנו רואים שימוש רחב בגוונים טבעיים – לא רק בקירות, אלא גם בריהוט, בטקסטיל ובחומרים. השילוב בין טיחים, עץ, אבן וטקסטורות מחוספסות יוצר חלל עשיר אבל גם מאוד נינוח. זה לא מינימליזם קר, אלא מינימליזם עם עומק.”
החיבור למדבר בא לידי ביטוי גם באופן שבו מתכננים היום חללים. פחות עומס, יותר נשימה, יותר שכבות של חומר. “הבית צריך להרגיש כמו מרחב פתוח, גם כשהוא עירוני", מוסיף הורוביץ. “כמו במדבר – יש פשטות, אבל היא מאוד מדויקת. כל אלמנט מקבל מקום.”
אם בעבר עיצוב מדברי היה מזוהה בעיקר עם סגנון כפרי או מסורתי, היום הוא מקבל פרשנויות רבות ומגוונות. “היופי בגווני האדמה הוא שהם עובדים כמעט עם כל סגנון,” מסביר הורוביץ “אפשר לקחת אותם למקום מאוד מודרני ונקי, או להפוך אותם לחמים ורכים יותר – הכל תלוי במינונים ובשילובים.”
דווקא עכשיו, בחג האביב – חג של התחדשות, ניקיון ויציאה לדרך חדשה – הבחירה בצבעים טבעיים מקבלת משמעות נוספת. היא מחברת בין עבר להווה, בין סיפור היסטורי לחיים העכשוויים, ובין החוץ הפראי לבית המוגן.
“בסופו של דבר,” אומר הורוביץ, “אנחנו תמיד מחפשים תחושה. וגווני האדמה נותנים לנו בדיוק את זה – בית שמרגיש יציב, נעים ומרגיע. אולי בגלל זה, גם אחרי אלפי שנים, המדבר עדיין איתנו – רק בגרסה מעוצבת יותר.”