יום גירושים שמח: טור עורכת

איור: ShutterStock
איור: ShutterStock

הריאיון עם גאיה קורן עורר בעורכת "את" עדי עוז הזדהות עמוקה, אז היא החליטה לתרום עצה נוספת משלה לציבור המתגרשות הישראלי

88 שיתופים | 132 צפיות

 

"אם את נכנסת לפרק ב' את נשארת גרושה לנצח", אומרת גאיה קורן בריאיון לתחיה ברק שהתפרסם בגיליון דצמבר. קורן היא עיתונאית ותיקה שבעקבות הגירושים שלה הפכה להיות מנטורית לנשים שמתגרשות. בתור גרושה לנצח בעצמי (חמש שנים והפז"מ דופק), הריאיון איתה היה אחד הטקסטים היותר מעוררי הזדהות שקראתי לאחרונה, ובין כל הדברים המעניינים והמצחיקים שהיא סיפרה, הכי הזדהיתי עם המשפט הזה. מי שנמצא בתוך תהליך גירושים לא קולט כל כך את המשמעות שלו, בזמן אמת לא מבינים שגירושים הם לא באמת פרידה, שברגע שיש ילדים בתמונה הגרוש נשאר המשפחה שלך. ליחסים איתו תמיד תהיה השפעה מכרעת על איכות חייך. את הולכת לקיים איתו קשר עמוק של זוגיות לטוב, לרע, לנצח.

ילדים מביאים איתם אינסוף החלטות קטנות וגדולות, הם מביאים איתם גם מאגר בלתי נדלה של בירוקרטיות: חולצה לבנה, סלסלת ירקות, מחברת חשבון, חוג קפוארה, אישור לטיול שנתי – שלל פתקים, הודעות, בגדים וסידורי הסעה שיש לחלוק בהם. וכך כל גרושה טרייה עם ילדים מגלה פתאום לתדהמתה שלמרות שהיא הוציאה את הבעל מהמשוואה, גם תחת התואר החדש והסקסי: "הגרוש", הוא ממשיך להיות בטופ 5 של רשימות הווטסאפ שלה. ואין מה לעשות, מי שמופיע לך בווטסאפ בתדירות של פעמיים ביום והוא לא הבוס שלך – הוא כנראה המשפחה שלך. לטוב, לרע, לנצח.

לכן בבואך להתחתן, או ליתר דיוק: בבואך להביא לעולם ילדים עם מישהו, זכרי שאת עומדת להיות תקועה איתו לנצח, ולכן הכלל הכי חשוב בבחירת פרטנר להבאת ילדים לעולם הוא: צריך לדעת ממי להתגרש.

איור: ShutterStock
איור: ShutterStock

לדעת להתגרש זה די בסיסי. צריך פשוט לשמור על כל הדברים שלימדו אותך בגן: לדעת לחלוק, לא להרביץ, לא לקלל, לכבד את האחר. הבעיה שבחיים דברים מאוד בסיסיים מתגלים כקשים ליישום, וכך מסתובבים בעולם יותר מדי אנשים שלא יודעים להתגרש. הם שוכחים את כל מה שלמדו בטרום חובה והופכים למפלצות אגואיסטיות מחורפנות ומחרפנות.

אז איך נלחמים במפלצת אגו מחורפנת? לא תמיד אפשר לנצח אותה, לכן עדיף לא להביא איתה ילדים מלכתחילה. רגע לפני שנכנסים לכל העסק הזה של ילודה, כדאי לעצור ולדמיין איך ייראו הגירושים שלכם. לחשוב מה הוא יגיד בעיצומו של הוויכוח על מי יקח את התמונה האהובה שקניתם בפריז; איך הוא יענה לך כשתבקשי ממנו להתחלף בסופ"ש עם הילדים כי את רוצה לקפוץ לרומא עם החבר החדש שלך; מה יקרה כשתרצי לחלוק בעלויות של חוג הקראטה – האם הוא יעשה לך דווקא או יזרום וגם יוסיף חיוך? זה לא הזמן להאמין שיהיה בסדר, זה הזמן לדמיין ברזולציות מפורטות כל תרחיש אימים. נכון שאי אפשר לדעת הכל מראש, אבל נדמה לי שאם מכירים טוב את הבן אדם שמולך, ואם עושים את זה באופן כן באמת, אפשר להבין איזה מתגרש הוא. אם הוא לא מהסוג ששייך למשפחת בני האדם – תחתכי.

ומה קורה אם עשית את כל זה, חשבת שבחרת נכון, אבל בזמן אמת, כשפירקת את החבילה, גילית מפלצת אגואיסטית שלא רואה אותך ואת הילדים ממטר? ובכן מותק, נדפקת. אין דרך לומר את זה בעדינות. אבל עם כל דפיקה, מבאסת ככל שתהיה, אפשר תמיד לחיות ולהסתדר. זכרי שעשו זאת כבר לפניך – העולם מלא בנשים ובגברים שהגרושים שלהם דפקו אותם, ובכל זאת הם מצליחים לחיות חיים טובים. זה אפשרי.

באופן אישי אני יכולה להעיד שהיה לי הרבה מזל (וכנראה גם קצת שכל) בבחירת הגרוש שלי. חמש שנים אחרי הפרידה לכל אחד מאיתנו כבר יש משפחה חדשה, ולמרות זאת אנחנו עדיין משפחה מתפקדת, ביחד – הוא, אני והילד המשותף שלנו. אנחנו ממשיכים לתפעל את הבירוקרטיות של החיים ולקבל החלטות כמו בני אדם, ממש כמו שלימדו אותנו בגן. חמש שנים אחרי אני נושאת את תואר הגרושה לנצח שלי בגאווה ובהכרת תודה על כך שידעתי להתגרש, ובעיקר שידעתי ממי להתגרש. או כמו שגאיה קורן ניסחה היטב: "גירושים זה המוות, אבל יש חיים אחרי המוות והם טובים".