הצלמת שראתה הכל: "ביד אחת צילמתי ובשנייה ניקיתי דם"

קשה להאמין שאוטוטו ישראל מציינת שנתיים לטבח השבעה באוקטובר, כאשר השבת הכי מדממת בהיסטוריה שלנו עדיין נוכחת בחיינו כאילו הכל קרה אתמול. לציון שנתיים לטבח השבעה באוקטובר, משיקה הצלמת חן ג. שימל (26), זוכת פרס צילום השנה של עדות מקומית 2024, את ספרה הראשון: "7 באוקטובר | עדות". הספר, שמשלב צילומים עם עדויות, מכתבים אישיים והספדים, מבקש להוות מסמך חזותי־היסטורי לרגעים שעיצבו את החברה הישראלית מאז אותו יום טראגי.

יומיים לאחר השבעה באוקטובר הגיעה שימל לקיבוץ בארי, שם תיעדה את ההרס לצד עבודת צוותי החירום. "הרצפות והקירות היו מכוסים בדם. ביד אחת צילמתי וביד השנייה עזרתי לנקות. השתיקה והריח ילוו אותי לנצח. ידעתי שאני עומדת בתוך שבריר של היסטוריה שאסור שישכח", היא מספרת. מאז, במשך שנתיים, המשיכה לעקוב מקרוב אחרי משפחות חטופים, שורדות ושורדי פסטיבל נובה, חיילים פצועים וקהילות מפונים, ותיעדה גם רגעים יוצאי דופן – ביניהם כורסתו הנטושה של יחיא סינוואר. "זה היה סמל קטן של ניצחון בתוך ים של כאב. הבטחתי לעצמי שאמשיך לצלם, גם ברגעים הקשים ביותר, בשביל המשפחות, בשביל הדורות הבאים, בשביל המדינה שלנו", היא מוסיפה.

שימל, שנולדה בלונדון ועלתה לישראל לפני שמונה שנים, כבר זכתה להכרה בינלאומית: נבחרה לאחת מ־25 Young Visionaries של Jerusalem Post, ומיצבה את עצמה כאחד הקולות הצעירים הבולטים בצילום התיעודי.

על עטיפת הספר מתנוססת תמונה מבארי של טביעות ידיים על קיר חרוך, המוצבת מול צילום מטביעות הידיים בתאי הגזים באושוויץ – חיבור אישי עבורה, כנכדתה של ניצולת שואה, להבטחה "לעולם לא עוד".

הספר "7 באוקטובר | עדות" נמכר ב־180 ש״ח, כאשר כל ההכנסות ייתרמו לתכנית "דרור" של מכון סאמיט, המלווה לוחמים ולוחמות בהתמודדות עם פוסט־טראומה. ניתן להשיגו בחנויות ובאתר הצלמת