5 מעצבים נבחרים מתצוגת בוגרי שנקר

תצוגת הבוגרים של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, שהתקיימה אמש (ראשון) בנמל תל אביב, חידדה את מה שלמרבה השמחה הפך בשנים האחרונות למובן מאליו: בסופה של כל שנה מגיח אל אוויר העולם דור אמיץ ובועט של מעצבים המטופח במסירות בחממת המחלקה. אם לשפוט לפי המחזור הנוכחי – הרי שכולם מוכשרים, כולם נבונים וכולם יודעים את המלאכה מצוין, אך מעבר לכך – ניכר כי כל אחת מבין 33 הקולקציות שהוצגו על המסלול היא פרי של מחקר מתמשך, של פירוק תמות לגורמים ובהתאם גם של הרכבה מחדש. והתוצאות, רובן ככולן, מרתקות – גם אם קיימים מקרים בהם האפיל הביצוע במעט על הרעיון שמאחורי.

הקולקציה של גילי צדר, שנקראת "דור ה-Y" היא אולי המשעשעת ביותר. צדר בחרה לצלול לעומק התופעה התרבותית של העיסוק הבלתי פוסק במדיה החברתית – ללא ספק יסוד מהותי בתקשורת האנושית של השנים האחרונות. באמצעות התמקדות במכתיב הטרנדים הבלתי מעורער –האינסטגרם – היא שוטחת ביקורת מאופקת, מהולה במינון לא מבוטל של הומור, על האופן בו כולנו הולכים שבי אחר מגמות שמהצד, יש להודות, נראות מעט מגוחכות. את הדפוסים של ימינו, הנשענים לדברי המעצבת הצעירה על דפוסי עבר (סלפי הוא התפתחות הפורטרט העצמי ותמונות נוף הן התפתחות של גלויות), היא תרגמה לקולקציה צבעונית, עדכנית ולבישה, תוך שימוש במניפולציות היוצרות תחושה תלת מימדית ומעצימות את המסר. כך למשל, שמלה הנושאת תמונת סלפי בה השפתיים מכווצות על ידי תפר, קורצת לעבר תופעת ה- Duck face שלא ברור איך טרם פסה מן העולם, ושימוש במראות היוצרות השתקפות ובדים שקופים-צבעוניים שמרמזים על שימוש בפילטרים – מזכירים כמה נפוץ, אולי נפוץ מדי, הניסיון שלנו לשפר באמצעים מלאכותיים את האופן בו אנחנו נראים.

שמלת סלפי, מתוך קולקציית "דור ה-Y" של גילי צדר | צילום: רון קדמי

אבישי ברגר יצר את אחת הקולקציות היפות והמתוחכמות שראינו. על ידי דה-קונסטרוקציה של אלמנטים וסילואטות מעולם המחויטים, הוא בנה מחדש מלתחה ענוגה עשויה בדים רכים כמשי ואורגנזה בצבעי פסטל. משחקי שקיפות והיעדר מבנה פנימי ותומך בבגד הופכים יוצקים אל הקולקציה תחושה של ריחוף וריחוק אך עם זאת, לדברי המעצב, מהדהדים זיכרון של מה שהיה פעם בגד מוכר.

משחקי שקיפות והיעדר מבנה פנימי בקולקצייה של אבישי ברגר | צילום: רון קדמי

שילוב מעניין בין בדים שקפקפים ותחרות מורכבות לבין צמר עבה ומסיבי בלט בקולקציה "טבילה" של גילי פלג. נקודת המוצא למחקרה של פלג היא ספרו של הרמן מלוויל "מובי דיק", לפיו יש כאלה שעושים את דרכם אל החוף כדי לצפות בים ויש את מיטיבי הלכת שמפליגים בו. הקולקציה היא מעין פרפרזה על בגדים וציוד מעולם הימאות, לצד אלמנטים מתוך מסורת הטבילה הנוצרית. בהתאם, יצרה פלג דו שיח בין בגדי עבודה לבגדי חג, המתקיים דרך מפגש מרתק בין שברירותה של התחרה לבין הפרקטיות והנצחיות של הצמר, כשהתוצר ההיברידי מוצלח ביותר.

מתוך הקולקצייה "טבילה" של גילי פלג | צילום: רון קדמי

בין קולקציות נשים רבות וקולקציית בגדי ילדים אחת, בלטו באיכותן קולקציות בגדי הגברים שהוגשו על המסלול, בעיקר אלה של נינה לכמן ושי טקו. לכמן, שבחרה לקרוא לקולקציה שלה "אבודים באיראן", מספרת באמצעותה סיפור על גבר אמריקאי שמגיע לארץ האייתולות המאיימת וזהותו האופנתית מטושטשת. בהתאם, נראו על המסלול אלמנטים אמריקאים קלאסיים כמו סווטשירט ומעילי אוברסייז מתובלים במוטיבים גרפיים שהשראתם נלקחה מתחומי האדריכלות, האמנות והגרפיטי המקומיים של איראן. את המתח הפוליטי ויחסיהן הסבוכים של שתי המדינות תרגמה לכמן לכדי בגדים לבישים מאוד, עשויים לעילא ומלאי מקוריות.

מתוך הקולקצייה "אבודים באיראן" של נינה לכמן | צילום: רון קדמי

את התצוגה חתם הבוגר שי טקו, שהציג לראווה עשר מערכות לבוש מתוך קולקציה ששמה "בראשית ברא..". לדבריו, בעידן בו האדם הוא זה שבורא, משנה ומעצב את העולם והחלקים המרכיבים אותו, לא מן הנמנע שבעתיד יגיע קץ תהליך הברירה הטבעית. מחשבה זו הובילה את טקו ליצירת קולקציה מרהיבה ומטופלת היטב, המקפלת בתוכה גם הרהורים חובקי עולם על גלובליות והתמוססות ההבדלים שבין תרבות אחת לאחרת. כך, מצאו את עצמם דימויים של האל ההודי גנש ושל ישו לצד אלמנטים טיפוגרפיים עבריים בפריטי לבוש אקלקטיים מרשימים – נשיים וגבריים כאחד.

מתוך הקולקצייה "בראשית ברא.." של שי טקו | צילום: רון קדמי