מה נשתנה? 10 המכות של פסח 2026

יא אלוהים איך בא לי שזה יהיה טור על מכות מצחיקות כאלה: "מכת הסטוריז מהחדר כושר, בסדר הבנתי נשמולי, יש לך מנוי חופשי חודשי, התמכרת לכושר וכעת את יכולה לשים טופ וטייץ, אבל בחייאת קצת התחשבות בבנות התמותה שצופות בך מהספה, עם וואנזי ובמבה נוגט ביד".

>> הרהורים מהממ״ד: מה לעשות עם עוברים קפואים במדינה מוכת טילים?

אבל לא. זה כבר לא מצחיק אותי. כי אנחנו עדיין או איך שתקראו לזה במלחמת הישרדות אמיתית. לא כיפית. לא משעשעת. מלאה ב"הותר לפרסום". כזאת שגורמת לנו לבכות בספונטנית בזמן קיפול כביסה, ולנזק נפשי (במקרה הטוב) לטווח הקצר והארוך וגם לחשבון הבנק שלנו לקרוס לעולם שכולו מינוס. 

ונכון, יש פה עוד כותרת שמתייחסת לחג הפסח כדי שיהיה לנו קונספט, אבל החג הזה, אנחנו לא באמת צריכות סיבות כדי להתלונן. אני גם ככה בת אדם שבורה ודהויה שהציעה רעיון לטור מנבכי הג'ימבורי ושהרגע איבדה את קו המחשבה בגלל התרעה. ככה זה, כל דור והמורשת שלו: בני ישראל בילו 40 שנה במדבר, אנחנו 40 יום בממ"ד (ובמזווה).  בכל אופן, קבלו מאיתנו, 10 המכות של חג הפסח הזה. יאללה, מתחילות.  

1. מכת ביי ביי עזרה

למסגרות חלופיות לא ציפיתי כי כבר ידוע שאין הורים להורים במדינה הזאת. אז בהנחה ואתם לא גרים בקומונה ובאותה עיר – כנראה שהעזרה שהייתה לכם עד עכשיו – בואו נקרא לה בשם קוד "סבא וסבתא" – לא לוקחת סיכון, ולכן, כולנו לבד, ליטרלי, בווייבים חזקים של קורונה.

2. מכת בלבלות

אפרופו אני: מי אני, מה אני, במה עבדתי פעם? יש לי לקוחות? מעסיקים? אוקיי אותך אני מזהה, היינו יחד בחופה. אבל איפה כל השאר? מי יודעת? מה עושים היום ואיזה יום היום?

3. מכת בכורות

או בני הזקונים. או הסנדוויץ'. תלוי מי הרגע טרק את הדלת או ראה את העוף שהכנת במיוחד בשבילו וביקש שניצל צורות במקום. הילדים שלנו גמורים. עצבניים. ובגדול, מסכנים. ולא אשמים. הם לא ביקשו לבוא לעולם נטול מסגרות עם מגיפות, מלחמות והורים מותשים וחרדים, כך שאני באמת מרחמת עליהם ומנסה כמה שיותר להכיל את המצב ואותם. הבעיה: לא נשארו לי כלים להכיל את עצמי. 

4. מכת ברד

או שוקו. או שייק פירות. חלב. אימא, אפשר מים? אפשר גם לקרוא לה, מכת "חזרה הזמן". בתקופות כאלה, נשים (וגם זכויות הנשים) תמיד יגיעו אחרונות. עכשיו אני משרתת, מלצרית, מנקה מבשלת וכובסת במשרה מלאה – גם אם יש לי כבר משרה מלאה. השנה היא 1970 ולא ידעתי?

5. מכת אייג'ינג

אני אימא לשלושה, ואני יודעת את זה בעיקר ברגעים שבהם אני מרימה דברים מהרצפה, אבל וואלה, אני עדיין נהנית להיות קצת ילדה. יש לי מדף עם צעצועים משלי, הומור דבילי וכיפי (תלוי את מי שואלים) וטעם צבעוני מדי ברהיטים. כשכל החלטה בימינו מרגישה כחורצת גורלות, התמימות שלי כבר מזמן נשארה מאחור. כמה להתרחק מהבית? לקחת את הסיכון ולנסוע עם הילדים? מה לקחת לממ"ד כדי שישרוד איתי את האפוקליפסה? הכל כל כך גדול. הירואי. גורלי. די בחייאת תנו לי להחליט אם לקנות במבה רגילה או במבה פירמידה.

6. מכת הבינאריות

תקופה אסונית או בגדר נס, שחור או לבן. עונש מוות – רע או טוב. הבחירות שמתרחשות במדינה בלופ אינסופי והצורך לרדד את המציאות המורכבת למסרים קליטים לרשתות החברתיות, לקח אותנו אל בית השימוש של טיקטוק. למה להסתכל על נתוני הרציחות במדינה או לדון באמת איך אפשר להציל נשים כשאפשר פשוט להגיש הצעה שלא תעבור בג"צ ולשחק אותה גבר עם חבל תלייה? כל הטירלול הזה (פלוס פוליטיקאים מסוימים לא חשוב שמות, נתניהו) סחף אותנו לטירוף של שנאה ברשתות – לא משנה באיזה צד אנחנו – אנחנו יודעים ובטוחים שהצד השני שונא אותנו. אני כל כך מתגעגעת לימים שפייסבוק היה התמכרות ל"פארמוויל".

7. מכת בני ישראל

יותר נכון מנהיגי ישראל. אנחנו בטור על מכות אבל זו בעצם סטירה. סטירה לכל מי שבני משפחתו נרצחו במלחמה, סטירה למשרתים ולמשפחותיהם ששוב חוגגים פסח בנפרד ללא ילדים שמחבקים את אבא. סטירה לכל מי שאיבד את פרנסתו עוד כשהפצצה הראשונה על חָ'אמֶנֶאִי הייתה באוויר. הם צוחקים לנו בפרצוף ומצטלמים עם שמפניות בזמן שהם מעבירים כספים לאוכלוסיה המשתמטת, וכשהם יודעים שמחכה "הותר לפרסום" על שלושה בחורים יפים וטובים שכבר לא יהיו עוד.

8. מכת הצדיקים

אוקיי עכשיו כן נדבר על בני ישראל ועל מכת ההצטדקות שהם חטפו. יותר נכון, מכת הצדיקים. שמתי כיפה? ציצית? אני צודק וצדיק. גם אם אני מכה נהגי אוטובוס חפים מפשע בסבבה שלי. אייל גולן הודיע השבוע קבל עם ומדינה שהוא מתכוון לשמור שבת אחת (?!) לפני פסח כדי לחזק את עם ישראל (סורי אני פשוט לא מצליחה לנסח בקצרה את כל הסיבות להזיה הזאת, מרשה לכן להשלים לבד), בצינור ראינו חבר'ה "דתיים" שהודיעו לקשיש חירש שיש אזעקה ואז שדדו לו את הבית. חמישי נודר, שישי דוקר, שבת שומר, והעתיד קודר. ככה זה, לפעמים כיפה לא הופכת אתכם לצדיקים. היא רק מסתירה קרחות של אישיות חרא.

9. מכת הנרמול

מילה מעצבנת. אבל מנרמלים אותנו. נרמלו מלחמה. נרמלו מוות ופחד מוות. נרמלו בתים ללא נוכחות של אבות משרתים (או אמהות כמובן). נרמלו חוסר מערכות חינוך ומערכות שמתדרדרות מרגע לרגע. נרמלו עזיבה מהארץ. נרמלו ייאוש. נרמלו אפילו את המילה נרמול. והקושי האמיתי הוא להצליח להביט על זה מהצד ולהגיד: "חלאס. מגיע לנו יותר", לא להתרגל, ולהמשיך להילחם.

10. מכת אין אופק

אני מרגישה שצריך להשאיר מכה אחת פתוחה. אחרי הכל, אנחנו עדיין בתוך זה. רק כשהכל יגמר  ותהיה כאן הנהגה אחרת, עם רצון לפשר, לגשר ובאמת להוציא אותנו לחירות – רק אז נוכל להתחיל להחלים באמת. שיהיה חג סביר ושקט נשמות שלי.