תרבות הפנאי ב-60 שנה
ציוני דרך מרכזיים בהתפתחות תרבות הפנאי לילדים בארץ
| מוצרים להורים | |
| צעצועים ומשחקים | חינוך |
שנות ה-50: ספרות ילדים מגויסת
הנושאים הבאים לידי ביטוי בספרי הילדים באותה תקופה מייצגים את הסוגיות העיקריות שעמדו בראש מעייניה של המדינה הצעירה: המאבק בפורעים הערבים הרוצים להשמידנו, שירי הלל לעבודה ולמלאכה, לשומרים ולמגנים עלינו ותמונות מן החיים בכפר ובקיבוץ.
בהתאם לכך ביקשה ספרות הילדים דאז להטמיע את ערכי המלחמה ההירואית וההתיישבות העובדת. הצצה בספרים של אז מגלה שירים וסיפורים בעלי תכנים רציניים ומגויסים שנכתבו בשפה גבוהה, איורים פשוטים בשחור-לבן (חוץ מספרים בודדים כמו רווי צבע כמו "איה פלוטו", למשל), המשדרים גם הם כבדות מסוימת.
1966: הטלוויזיה החינוכית
ה-24 במרץ 1966 בשעה 10:45 היה לתאריך היסטורי במדינת ישראל כשעלה לאוויר השידור הטלוויזיוני הראשון של הטלוויזיה החינוכית לאחר שנים רבות של ויכוח ציבורי בנושא. 32 בתי ספר נבחרו כשפני ניסיונות וצפו במשדרי מתמטיקה, אנגלית וביולוגיה לכתות ז' ו-ט', כאשר מנחי התוכניות היו מורים שעברו הכשרה להנחיית משדרי טלוויזיה ועבדו בשיטה שנקראה Chalk And Talk (מורה וגיר). שר החינוך דאז זלמן ארן הביע תקווה ש"מכשיר הפלא הזה יסייע לשפר את ההישגים בהוראה ובחינוך".
שמה הראשון של התחנה היה נט"ל – נאמנות הטלוויזיה החינוכית, ובשנת 1969 הפכה למט"ל – המרכז לטלוויזיה לימודית, אז נמסרה התחנה לממשלת ישראל והיתה ליחידת סמך של משרד החינוך.
שנות ה-70: מ"קרוסלה" ל"שכונת חיים"
שנות ה-70 מסמנות את תחילת השינוי. תמורות מהותיות מתרחשות בהתייחסות לעולמם של הילדים כאשר הילד עצמו נעשה חשוב ועומד במרכז. מתחילת העשור שודרו תוכניות לימוד רבות, רובן המכריע בסגנון הומוריסטי ותוכניות מיוחדות לילדים המבוססות בעיקר על שירים מקוריים כמו "קרוסלה" הנפלאה עם חוה אלברשטיין והגיטרה, "טלפלא", "מה פתאום" שהצמיחה את קשקשתא החביב וגם "הצריף של תמרי". בהמשך עולות לאוויר גם תוכניות דידקטיות-בידוריות כמו "רגע עם דודלי", "ריץ' רץ'", בתיה עוזיאל שלימדה מלאכת יד (300 תוכניות צולמו בשנים 1974-1982), וכמובן "זהו זה" שהפכה לתוכנית הדגל של החינוכית והצליחה לשרוד 20 שנות שידור טלוויזיוני.
במרכז העשור הזה ניכר עיסוק מאסיבי בבעיות הפער העדתי בחברה הישראלית שגרם להולדת סדרות טלוויזיה מקוריות לילדים כמו "הילדים משכונת חיים" (1974-1978). באופן מוצהר מטרת התוכנית היתה להסביר מושגי לשון ולעמוד על חשיבות התקשורת הבינאישית. אולם התמקדותה של הסדרה בחיי שכונה ישראלית, שבה חיו בעיקר ילדים מבני עדות המזרח ומשפחותיהם, יצרה באופן סמוי אובייקט הזדהות טלוויזיוני עבור ילדים משכונות מזרחיות שונות לאחר שנים של שליטת האליטה האשכנזית במדיה.
באופן דומה הופקה בחינוכית משנת 1975 סדרה בת 19 פרקים ללימוד השפה העברית בשם "עברית בסימן טוב", בה כיכב דודיק סמדר כמורה הדרך סימנטוב. בסדרה עוברים מורה הדרך המשופם ומזכירתו אביבית עלילות שונות שבמהלכן עולות סוגיות שונות הקשורות לשפה העברית.
1974: תוכניות ללימוד אנגלית
תהליך האמריקניזציה והגעת עולים רבים מבריטניה ומארצות הברית לארץ אפשרו הפקת תוכניות ללימוד אנגלית המיועדות לכיתות השונות שהפכו ברבות השנים לקאלט ישראלי.
תוכניות אלה כבר לא היו בפורמט המוכר של מורה העומד ומסביר לכיתה אלא קטעים מומחזים עם שירים. רובנו זוכרים את גבי ודבי (Gabby & Debby) שטיילו בעולם בעזרת המג'יק סטיק שלהם, HERE WE ARE (1974-1976) עם מיסיס קפלן המזכירה המבולבלת, NEIGHBOURS המתעדת את החיים בשכונה השקטה (בתוכנית הזו ירמי קפלן התגלה לראשונה),SING A SONG בכיכובה של סוזי מילר והגיטרה, סקוטרמן וידידו קיקסטנד, תוכניות המערב הפרוע עם שריף גודמן ועוד רבות וטובות.
1978-9: ספרים לילדים בלבד
בזירת ספרות הילדים מתחילה להסתמן מהפכה שקטה. נוצרים שינויים בהבניית המושגים "ילד" ו"ילדות" וישנה ירידה משמעותית בתפישת הספרות לילדים כנושאת ערכים של חברת המבוגרים, כמו בשנותיה הראשונות של המדינה.
בעקבות זאת מתחילים סופרים צעירים לראות את הילדים בעולמם וכותבים סיפורים ושירים העוסקים בהקניית מושגים ראשונים כמו צבעים, חיות, צורות ועוד כגון "מיץ פטל" של חיה שנהב, "מעשה בחמישה בלונים", "תירס חם" ו"הבית של יעל" של מרים רות הנפלאה, וכן סיפורים המתכתבים עם דמיונם העשיר של הקטנטנים כמו אלה של נורית זרחי: "ישנונה", "לא לגרש את נני", "הנמר שמתחת למטה", "תנינה", ועוד רבים וטובים.
1977-8: משפחה בטיפול
תרבות הצריכה המתפתחת הכניסה כמות עצומה של מקלטי טלוויזיה (בצבע!) לכל בית, כמו גם מכשירי וידיאו לכל דורש והתפתחה דרישה למילוי המסכים הללו בתכנים מגוונים. בהתאם לכך השתנה אופי התוכניות המשודרות לבידור, אקטואליה רכה וחינוך, ולפי החלטת שר החינוך יצחק נבון השתנה שמו של "המרכז לטלוויזיה לימודית" (מט"ל) ל"טלוויזיה החינוכית".
עם פתיחת "מבצע שלום הגליל" החל הערוץ לשדר חדשות תחת התוכנית "שלום הגליל". התוכנית נותרה גם לאחר שנסתיימה המלחמה ושינתה את שמה ל"ערב חדש" שמשודרת עד היום. כחלק מהצטרפותנו האיטית לכפר הגלובלי חלים גם בחברה הישראלית שינויים במבנה התא המשפחתי – המשפחה המורחבת מצמצת את היקפה ויש התמקדות בתא הגרעיני: יותר נשים יוצאות לעבודה, שיעור הגירושין עולה ואיתו גם המודעות לבעיות הצצות במסגרת המשפחה. בעקבות זאת עולה לאוויר בשנים 1977-8 תוכנית בשם "מצב משפחתי" (עם ז'אק כהן ועדנה פלידל) המתארת את קורותיה של משפחה ישראלית ממוצעת המשמשת כבסיס לדיון בנושאי ביחסי הורים-ילדים.
בהמשך עולה לאוויר בשנת 1983 גם התוכנית הישראלית המקורית "קרובים קרובים" – קומדיית המצבים הישראלית הראשונה המתבססת על מערכת היחסים במשפחה ישראלית מורחבת. התוכנית "קשר משפחתי" שמצטרפת למסך מאוחר יותר ממחיזה גם היא דילמות נפוצות בתא המשפחתי המלוות בניתוח פסיכולוגי של המצב על ידי איש מקצוע ותדמיתה רצינית ושונה מהשתיים הקודמות.
תחילת שנות ה-80: שירי משחק והפעלות
במסגרת הגדרתם של הילדים כקבוצה עצמאית, ייחודית ונפרדת עולה מאוד מספר ספרי הילדים המתחילים להתפרסם בתקופה זו. כחלק ממגמה זו מוחזר לשימוש ז'אנר שירי המשחק ושירי הנונסנס שהומצא כ-30 שנה קודם לכן. דתיה בן-דור, אחת היוצרות המוכרות והאהובות בתחום זה, שכתבה גם תסריטים ושירים לסדרות כמו "מה פתאום" ו"פרפר נחמד", מגדלת את ילדינו כיום על שטוז"ים משעשעים המאפשרים לכל פעוט להיות משורר בפוטנציה.
כתיבת שירי המשחק וההפעלות שהחלה בתחילת שנות ה-80 משחררת את הילדים מחובות השפה הדקדקנית ומתירה להם לומר את שעל ליבם. בסגנון הנונסנס הרבה להשתמש גם עודד בורלא שהצליח להציג את הדברים כך שהם ייראו הגיוניים כביכול ומתקבלים על הדעת ועם זאת גם מבדחים מאוד במוזרות שלהם: "הנחש שיצא מחורו, ויצא ויצא ויצא – עד שיצא". בדומה לכך ממזגת נורית זרחי מציאות פיוטית עם דמיון הנראה מציאותי: "דודה מרגלית נפלה אל השלולית, אל תצטערו עליה נסתדר גם בלעדיה".
סוף שנות ה-80: אנימציה וסרטים מצוירים
לקראת סוף שנות ה-80 נכנסות לשידור גם סדרות אנימציה רבות לילדים, רובן כמובן מתוצרת חוץ. אחת האהובות שבהן היתה (ונותרה) היא "הדרדסים". אותם יצורים כחולים קטנים המתגוררים בכפר קטן בבתים דמויי פטריה ביער ציורי ונהנים מפסטורליה אמיתית המופרת מדי פעם על ידי גרגמל המרושע שרוצה ללכדם. תענוג של ממש. ילדי ישראל התמכרו באותה תקופה גם לגברת פלפלת המתוקה שהתכווצה לגודל כפית (1983), ל"נילס הולגרסון ואווזי הבר" שלו (החל מ-1980), "הדבורה מאיה", "פינוקיו", "הלב" עם מרקו שחיפש את אמא, ובהמשך גם ל"כוח המחץ", ל"צבי הנינג'ה" (מ-1987) שאהודים עד היום על מרבית הזכרים הצעירים.
היוצרים הישראליים לעומת זאת לא התחברו עדיין לקונספט המצוירים ויצרו סדרות עם שחקנים בשר דם ובובות. ב-1982 הופקה התוכנית "פרפר נחמד", שמיועדת לגילאי הגן ובית הספר היסודי ומשודרת עד היום. באותן שנים עולות לשידור בחינוכית גם התוכניות "הבית של פיסטוק" ו"בלי סודות", ששולבה בתוכנית הלימודים הרשמית להוראת השפה בבתי הספר, "שלוש, ארבע, חמש וחצי" עם צ'ומפי ואינשם, ושעשועונים לנוער כמו "פיצוחים" ו"אות ועוד".
סדרות החופש הגדול
כתעסוקה לחופש הגדול הובאו לשידור סדרות יבוא שמצליחות למכר את הילדים כמו "איים אבודים" (1976), "היה היה" (1978), "מסע בין כוכבים" (1973), "בית קטן בערבה" (1974), "התלת רגליים" (1987), "שנות הקסם" (1988) ועוד ועוד מטעמים בעלי ריח נוסטלגי משובח.
1991: ערוץ הילדים
ב-1991 עולה לאוויר ערוץ הילדים שבתחילה נקרא ערוץ 6 ומסמן את תחילתו של עידן חדש. ההתחלה תמימה למדי – המנחים בערוץ עדיין בלתי מוכרים: נתן ברנד, דן תורן ושי אביבי וצעירים כיעל קרוואן, עודד מנשה ומיכל ינאי. במהלך שביתת המורים הגדולה ב-1991 זכה הערוץ החדש להצלחה גדולה כשיצר פורמט שידור חדשני לשידורי הקיץ – רצף של שידור חי שאיחד בין תוכניות הרכש השונות.
במסגרת הרצפים שולבו משחקים, פעילויות אינטראקטיביות ומערכונים. הצלחת השידורים הביאה לפיתוח רצועת שידור בסגנונות שונים כמו "הכיתה המעופפת", "ששטוס" ועוד, כאשר עם הזמן שולבו במקביל לשידורים המרכזיים גם מגזינים אישיים של כוכבי הערוץ כמו איתי שגב, יעל אבקסיס, גיל ססובר, תום אבני ועוד.
כבר באמצע שנות ה-90 החלו להישמע ביקורות רבות על כך שהערוץ מעודד שטחיות ומציג עולם מעוות המבוסס על יופי והצלחה חומרית. זה היה גם המקום שבגינו הוטבע המושג
"דוגמגישות" (דוגמנים ודוגמניות שהתקבלו כמנחים) שמאוחר יותר התעדכן ל"סלבס".
שנות ה-2000: תרגומים ומדריכי הורות
ספרים מתורגמים רבים מצטרפים למדף הספרים ונושאיהם מגוונים: ניתוח תופעות בחיי הבית והמשפחה, הצבעה על אשמתם של המבוגרים, קבילה על מוסר כפול במערכת היחסים המשפחתיים, על היעדר תשומת לב ועוד. הספרים גם מציעים דרכי התמודדות עם סוגיות נקודתיות מוכרות כמו גמילה מחיתולים ומוצץ, "מרד" גיל שנתיים, פחדים שונים ובעיות הקשורות לסגנונות המשפחתיים החדשים – גירושין, חד הוריות ועוד. ניכרת גם התמודדות עם בעיות שפעם לא היו דיברו עליהן כמו לקויות למידה, נכויות ומגבלות גופניות שונות ומוצא לא ישראלי. לצד זאת קיים ריבוי עצום של "סופרים" חדשים המוציאים השכם וערב ספרי ילדים רבים שכל קשר בינם לבין איכות מקרי בלבד, ובהם ידוענים שהפכו להורים ומיד מעלים את רשמיהם על הכתב.
אך לא הכל רע: בשנים האחרונות התפרסמו גם לא מעט ספרים מוצלחים. כך הם ספריה המשובחים של רינת הופר המאיירת הצעירה שהפכה לסופרת (אך עדיין, כמובן, מעצבת את כולם) ובהם "חנן הגנן", "איילת מטיילת", ו"מפלצת סגולה", המצטיינים בחריזה ובדמיון שופע.
גם סופרים ותיקים יותר שממשיכים לייצר חומרים נהדרים המזינים את המוחות הצעירים כמו שלומית כהן-אסיף ("כנפיים של שבת", "הארנב ממושי", "נשיקה בכיס" ועוד רבים וטובים) שממשיכים ליצור, מיריק שניר ("גלגלים" הוותיק, "קטני קטנים", "מרים והים" ועוד), נאוה מקמל-עתיר ("העדי של עדי", ו"מלך ההר" שזכו בפרסים), וכן סופרים למבוגרים שכותבים גם לקטנים כמו מאיר שלו, שלא מפסיק להפתיע את הילדים והוריהם בסגנונו המיוחד ("רוני, נומי והדב יעקב", "הילד חיים והמפלצת מירושלים"), ודיויד גרוסמן עם סדרת סיפורי איתמר המקסימה.
2007-8: אינטרנט, לווין ותרבות השואו
מגוון אדיר של ערוצים וידע פולשים לחיינו באמצעות האינטרנט, ערוצי הלווין, אתרי השיתוף, ה-DVD, ה-VOD, ה-MP, המכשירים הסלולריים ומה לא. תכנים ספרותיים, בידוריים ומוסיקליים נגישים בכל דרך ולכל גיל, והילדים שלנו מוצפים בגירויים. זה טוב? לא תמיד, כמובן. אובדן השליטה של ההורים על הילדים לצד מודעות עולה וגוברת לבעיות הכרוכות בחשיפת ילדים ובני נוער לערוצי המידע הרבים הללו, מהווים בעיה שהמודעות אליה גדלה.
ברצועות שידורי הילדים/נוער הם צופים בסדרות אנימה יפניות אלימות, טלנובלות ממכרות דוברות ספרדית ומנחות עליזות-מדי בבגדים מינימליים. ערכי המסחור (פרסום ויח"צנות בכל דרך אפשרית) שולטים, כמו גם תרבות השואו (תוכניות ריאליטי שמשתלטות על הפריים טיים ושוטפות את מוחנו) והסגידה ברורה לחיצוניות. בערוצי הילדים, ויש כמובן גם ערוצים ייעודיים לתינוקות, לילדים ולנוער, נמצא את אלילי השנה שבחנוכה יתחרו על כיסנו במחזות זמר ופסטיבלים למיניהם ושלל תוכניות שלא בטוח שהמילה "חינוכיות" מגדירה אותן במדויק. יובל המבולבל, רינת ויויו, דץ ודצה מככבים בדיסקים, הצגות, תוכניות אירוח ומה לא. הילדים צורכים ואנחנו מספקים להם את מבוקשם ומקווים שילמדו להפיק מכך את הטוב ביותר.
מתוך: מגזין להיות משפחה
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה