גילינו מהי המיומנות שהצילה את רחל מאופקים. היא תשנה את חייכן
רחל אדרי הפכה לגיבורה של כולנו במלחמה הזו, ואנחנו יכולות ללמוד ממנה שיעור חשוב בהישרדות. על תקשורת מקרבת שמעתן? הכירו את המיומנות החשובה שתוכלו לרכוש בקלות, כי היא עשויה להציל את חייכן
המלחמה עוד לא הסתיימה, אבל מערכת בריאות הנפש כבר הצהירה שלא תוכל להתמודד עם השלכותיה. מספר הפונים לטיפול נפשי זינק באופן משמעותי והמערכת הבהירה שהיא איננה ערוכה לכך מבחינת כוח אדם ומשאבים. גם מבלי להיות בקו הראשון שנפגע, רבות מאיתנו חשות דאגה, ייאוש, עצב, כעס, תסכול, מתח ואי שקט – ממש רכבת הרים רגשית. לכן, יתכן שיש לנו פחות סבלנות לדברים שפעם הכלנו באהבה, או שאנחנו נפגעות או מתעצבנות בקלות רבה יותר. כמו כן, מאחר וגם לפני המלחמה לא תמיד המצב בבית היה מושלם, הסוגיות האישיות שהטרידו אותנו בקשרים שניהלנו לפני השבעה באוקטובר – מתעצמות.
>> הידעתן? התה הזה ממש עוזר להפחית סטרס
בנוסף לסוגיות האישיות שמעסיקות אותנו בבית, גם הנושאים המדיניים הבוערים מעסיקים את כולנו, ואם כך – הרי שבימים אלה, מיומנויות רבות של תקשורת בינאישית נדרשות אף יותר מתמיד, כדי שנוכל:
לנהל ויכוח בנושא טעון רגשית, בלי להרוס את הקשר.
להביא את האמת שלנו במלואה, בלי לפחד לפגוע באחר.
לשמור על לב פתוח כשמופנות אלינו ביקורות ותלונות.
להתאבל ולתת מקום לייאוש (או לכעס) הנוראי, בלי שנשקע בתוכו.
רחל מאופקים היא דוגמא חיה, למשל, לכך ששימוש במיומנויות תקשורת בינאישית עשוי להציל את חייך. במקום להקשיב למחשבות של אויביה, היא הקשיבה לצרכים שלהם. היא לא שמעה כי הם מתכוונים לבצע זוועות, אלא שמעה שהם רעבים, צמאים ועייפים. כשפעלה מולם מהמקום הזה, הבלתי אפשרי התרחש. למיומנות בה הצליחה רחל להשתמש במצב האימים שבו הייתה נתונה, קוראים אמפתיה. מדובר ביכולת לראות את המציאות מנעליו של האחר, גם בלי להזדהות איתו או להסכים עם מעשיו – ולהבין את הצורך שמאחורי ההתנהגות שלו. יכולת זו מנעה במקרה של רחל אסון כבד, והיא פועל יוצא של תקשורת מקרבת.
במקום להקשיב למחשבות של אויביה, היא הקשיבה לצרכים שלהם. היא לא שמעה כי הם מתכוונים לבצע זוועות, אלא שמעה שהם רעבים, צמאים ועייפים. כשפעלה מולם מהמקום הזה, הבלתי אפשרי התרחש
תקשורת מקרבת – מה זה?
תקשורת מקרבת היא גישה שנוסדה על ידי הפסיכולוג הקליני האמריקאי מרשל רוזנברג (1934-2015), ובעזרתה ניתן לפתור סכסוכים, אי הסכמות ואי הבנות, ולהוריד את מפלס האלימות הרגשית והפיזית במשפחה, בעבודה ובקהילה. היא מאפשרת להתחבר מעבר לדעות ולעמדות, לייצר יותר הבנה וקרבה בין אנשים, ובגדול לחתור לפתרונות יצירתיים שלוקחים את כולם בחשבון (בלי לוותר ולהתפשר על עצמנו או ללחוץ ולהתעקש על חשבון האחר). מרשל הנגיש את המיומנויות האלו לכל אדם, ומבלי שנצטרך להיות פסיכולוגים. מיומנויות אלו יכולות לכל אחד ואחת להציל חיים.
בעשרות השנים האחרונות, במקומות רבים ברחבי הגלובוס, הצליחו אנשים רבים שפעלו בתודעה המקרבת להתגבר על מקרי אלימות. בספרו "לדבר שלום בעולם של קונפליקט", רוזנברג מדבר בין היתר על דימוי האויב, ומשתף במחשבותיו על טרור, ממשלות, ארגונים ופרטים בארגונים. הוא חקר במשך שנים את נושא האלימות בקבוצות ויחידים, וגילה את סוג השפה שתורמת לכך שאנשים פוגעים זה בזה.
שאלו אותי לא מזמן האם התקשורת המקרבת לא עושה בעצם הנחות לאנשים רעים? להצליח להכנס לראש של האחר לא אומר שאני מאפשרת לו להמשיך לפגוע בי, אלא בדיוק להפך
את סדנאותיו רוזנברג תמיד פותח בשאלה – מאיזה מקום הייתם רוצים שהאחר יעשה את מה שאתם רוצים? האם מתוך פחד, אשמה, בושה, או חוסר ברירה, או מתוך העובדה שהוא רואה את טובתכם? גם אם נשיג את רצוננו בכוח, המחיר בטווח הרחוק ימשיך להיות גבוה. התקשורת המקרבת למעשה מציעה חלופה לאפשרות של הפניית הלחי השנייה ולאפשרות ההענשה. חלופה זו היא למעשה חיבור אנושי לפני שרצים לפתרונות.
החיבור יכול לקחת זמן ומאמץ רב, תלוי במקרה, אך ברגע שהוא מושג, אז עולים באופן טבעי וללא מאמץ רעיונות לדרכים יעילות יותר כדי למלא את הצרכים של כל הצדדים מבלי שיימשיכו לפגוע זה בזה. יצירת החיבור – כמו שכנראה הבנתן, זה החלק הכי מאתגר, ובזה מתמקדת הגישה המקרבת. הפתרונות ברגע שנוצר חיבור זה כבר החלק הקל. מרשל לא היה תמים. הוא נולד, חי ונשם אלימות, ראה אותה בכל מקום סביבו, ועזר לשנות מציאות זו.
אם אנחנו מבינות את המניע להתנהגות שלנו – נוכל בהתאם לשנות אותה
שאלו אותי לא מזמן האם התקשורת המקרבת לא עושה בעצם הנחות לאנשים רעים? ולכך שאלת ההמשך שלי הייתה – האם להבין את המניעים להתנהגות של מישהו פירושו שאני מקבלת או מאפשרת את התנהגותו? להצליח להיכנס לראש של האחר לא אומר שאני מאפשרת לו להמשיך לפגוע בי, אלא בדיוק להפך.
בעניין הזה, רוזנברג מספר בספר המדובר, שעבד עם אסיר שהורשע שוב ושוב בהתעללות בקטינים חסרי ישע. אותו אסיר חזר לכלא מספר פעמים, ושום שיקום לא עזר לו. רוזנברג ישב איתו וניסה לנחש את הצרכים שבבסיס ההתנהגות של אותו בחור. לאחר בירור מסויים, התברר שהצורך של אותו בחור לא היה הנאה, אלא הרצון שיבינו את מה שעבר עליו כילד שחווה התעללות מצד אביו.
כשראה את האימה בעיני הקורבנות שלו, הוא סוף סוף חש הקלה מכך שמישהו יכול לראות אותו ואת מה שחווה בילדותו. הוא כבר לא חש שהוא לבד עם זה. ברגע שמרשל עזר לו להבין את הצורך שלו שמאחורי ההתנהגות הנוראית והפוגענית הזו, הוא כבר יכל בעצמו לחשוב על דרכים אחרות כדי למלא את אותו צורך בהבנה עמוקה, מבלי לפגוע באחרים. מאז הוא הפסיק את הפגיעות באחרים, השתקם, ולא חזר לכלא. כלומר ברגע שהובן המניע להתנהגות הפוגענית, ניתן היה לשנות את ההתנהגות.
כשמדברים על יצירת הבנה וחיבור – הגיוני להתחיל בתחום ההשפעה המיידי שלנו, עם הקרובים לנו ביותר, בבית ובמשפחה. איך אנחנו מתייחסות לילדים ולבני הזוג שלנו כשאנחנו כועסות? איך אנחנו מקשיבות להם כשהם טעונים רגשית (עם או בלי קשר אלינו?) כפי שאמר מהאטמה גנדי: "היי את השינוי שאת רוצה לראות בעולם".
תקשורת מקרבת לא אומרת שאני צריכה להיות נחמדה, לוותר, להכיל את הצד השני, או מנגד להדחיק כעס, להפסיק להיות שיפוטית וביקורתית. הגישה הזו עוזרת לנו לתת מקום לכל קשת הרגשות שלנו, ולהשתמש במה שחי בנו ובאחר, כחומר גלם כדי להבין את עצמנו ואת האחר טוב יותר, כך שכל פתרון שיימצא יהיה בסוף יצירתי ומדוייק הרבה מעבר למה שיכולנו אפילו לדמיין.