הדור הבא: מה חשבנו על תצוגות הבוגרים של ויצו חיפה, שנקר ובצלאל?
בובות מין מתנפחות מחוברות לז'קטים, מייק אובר למדי צה"ל והקולקציה שהפכה טעם רע לשיק: בוגרי המחלקות לעיצוב אופנה בויצו חיפה, שנקר ובצלאל הציגו את קולקציות הגמר שלהם. את מי סימנו כהבטחה ואיזו מעצבת צעירה כבשה את הפאשניסטות? תתחילו לשנן את השמות
ויצו חיפה
18 קולקציות הוצגו על מסלול תצוגת הגמר של המחלקה לעיצוב אופנה בויצו חיפה, וכולן יועדו למסלול בלבד ואף לא אחת מהן ללבישה. רובן ככולן העידו על יכולות טכניות גבוהות וביטאו כישרון אמיתי לספר סיפור דרך בגד. ובכל זאת, האתגר האמיתי עם תום הלימודים הוא בסופו של דבר להלביש אנשים אמיתיים בבגדים לבישים. הנה שלושה בוגרים שאהבנו במיוחד.
טל ברקוביץ' – "אל תעברי לבד ילדה ברחוב"
בובות מין מתנפחות המחוברות לבגדים, בגד גוף הנושא כנפיים וכיתובי ענק הקוראים "FUCK YOU" הם רק חלק מהקולקציה של טל ברקוביץ' העוסקת בנושא כאוב וטעון כמו תקיפה מינית. "הקולקציה הזו היא הניצחון שלי" סיפרה המעצבת הצעירה שתירגמה את תחושות האשמה, הכעס וגם ההתפכחות שחוותה לאחר ניסיון תקיפה ואונס שקרה לה לפני כעשור. הדגמים ששטפו את הבמה היו פופיים, זועקי חיים ועמוסי צבעוניות, כולל מעיל בגזרת אובר סייז עליו הוטבע קומיקס הומוריסטי שתיאר את המאבק בינה לבין התוקף. ברקוביץ' התמודדה במשך שנים עם האשמת קורבן והשבוע העבירה מסר ברור וצבעוני לגבי האשם היחיד בסיפור, התוקף.
אהרון גניש – לא תשתוק
עוד קולקציה שעסקה בהטרדות מיניות הייתה זו של אהרון גניש, שגדל במשפחה חרדית ונוצל על ידי רב הישיבה בה למד. הקולקציה מנסה לדמות את נקודת מבטו של הילד הקטן והמפוחד ועושה זאת בצורה אקספרסיוניסטית. את המסלול כבשו ז'קטים בגזרות אובר סייז אליהם מחוברים הרבה ז'קטים קטנים וחולצות ענק, אל חלק מהדגמים אף חוברו ציציות המזכירות את העולם הדתי. הקולקציה של גניש גדולה, מאיימת ולרגעים אפילו מפלצתית במכוון. כך היא מצליחה להעביר באופן נוגע ללב את נקודת מבטו של הילד המוטרד, שעבורו העולם הוא מקום אכן מלא מפלצות שרק מחכות לפגוע בו.
עמית מוזר – בבקשה תישאר חיובי
מוזר מגדיר את הקולקציה שלו כ"פרויקט מחווה לרגעים המרגשים, לביגוד ולסמלים של החייל הישראלי לצד ההתמודדות והאחווה ההדדית הקיימת בצה"ל". החיבור בין אופנה וצבא הוא לא דבר חדש, אבל כאן נוצר תמהיל מעניין ומרתק הקושר את צה"ל לטרנד אופנת הרחוב השולט בימים אלה. צבעי פסטל, חגורות ארוכות ופריטים שקופים הולכים יד ביד עם פריטים צבאיים מובהקים, כאלה שיעוררו זיכרונות מהבקו"ם. מערכת לבוש של חולצה ומכנסיים נראתה כמו מדים לכל דבר, אך קיבלה זריקת צבע של ירוק טורקיז והדפס של דיסקית על החולצה עצמה. דגם מעניין נוסף הוא חליפת שני חלקים בצבעי ורוד ואפור, אליה מחוברים עשרות כיסים הנראים כנרתיקים המיועדים למחסנית הנשק, או להבדיל לטלפון סלולרי. תלוי בעולם האסוציאציות שלכן.
בצלאל
במוזיאון ישראל, תחת כיפת השמיים וכמה כוכבים מבצבצים, הציגו בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה וצורפות של בצלאל את עבודות הגמר שלהם. התחושה הייתה שמדובר בתמהיל פחות מוצלח משנים עברו, ודאי בהשוואה לשנקר ואפילו לויצו שהתעלה על המוסד הירושלמי הותיק. זו השנה הראשונה של שלי סתת קומבור כראש המחלקה, ואם לשפוט לפי הדגמים היא עדיין זקוקה לזמן חסד. ובכל זאת, הנה שלושה בוגרים שאהבנו במיוחד.
קסנש ישנה – בשר אחד
את התצוגה פתחה קסנש ישנה, מבקשת מקלט ממוצא אתיופי ששוהה בישראל כבר 10 שנים. עם שימוש נרחב בכותנה ובאריגים היא הציגה קולקציה מעניינת הנעה על קו התפר בין המסורתי, האתיופי והאתני לחיים המודרנים המורכבים. הבגדים שנראו על המסלול לא חפו מבעיות, אבל ישנה הצליחה להביא את קולה המחפש אחר זהות במקום בו היא מרגישה לא רצויה, ונתנה ביטוי מקורי לאחד מהנושאים הבוערים ביותר כיום בחברה הישראלית.
ים סופר | צילום: הילה מרסלה קוק
שירה אסולין – מסע ביתי
הניסיון לחקור את קצב החיים המהיר שלנו ואת מערכת היחסים בין אדם לטכנולוגיה עמדו במרכז חמש מערכות הלבוש שהרכיבו את הקולקציה המעניינת של שירה אסולין. הבגדים דיברו בשפת אופנת הרחוב השולטת כיום בעולם האופנה, ולפרקים אף הזכירו את סגנון העיצוב של שיתןף הפעולה בין ריהאנה לפומה, לפחות בכל מה שקשור לשילובי צבעים וגזרות. הדימיון הקל, גם הוא בתורו, מעלה מחשבה על האופן בו הטכנולוגיה מכתיבה את הטרנדים והאופנה. כאשר לצד הרעיונות מעוררי המחשבה, הבגדים שעיצבה היו מספיק ייחודים ומעניינים כדי לעמוד בפני עצמם.
ים סופר – קורע
המצטיינת של הערב הייתה ים סופר. לאחר משלחת חילופי סטודנטים לדרום קוריאה בה לקחה חלק, היא הצליחה לתרגם את תחושת הפליאה של עיניים מערביות המגיעות לחקור את התרבות הקוריאנית, ובפרט את הבירה סיאול, לשילוב ייחודי וסופר קולי בין גזרות, הדפסים וצבעים. הקולקציה עמוסת הומור, מבטאת היטב את חוויית הזרות ומשלבת בין השראות מהדור הצעיר של דרום קוריאה, המודרני יותר, לבין המבוגר יותר, אותו הגדירה סופר כבעל "חוצפה ססגונית", ונדמה שזה יהיה גם תיאור מושלם לקולקציה שהציגה היא עצמה.
שנקר
התצוגה של שנקר הזכירה למה גם השנה ממוקמת המחלקה לעיצוב אופנה של בית הספר במקום השישי בין המוסדות האקדמיים המובילים בעולם לעיצוב אופנה, לפי דירוג של המגזין הבינלאומי הנודע Busniess of Fashion.
37 בוגרים הציגו את עבודות הגמר שלהם ברצף שאמנם נעדרו בו רגעי שיא מכוננים ושומטי לסתות, אבל שמר על רמה גבוהה מאוד לכל אורכו. מעבר לקונספטים מגובשים וביצוע מוקפד, השנה עטפה את המסלול התחושה שמדובר במחזור עם המון סטייל: גם הפרויקטים שהיו קונספטואלים יותר ולבישים פחות, עוררו תחושה שמי שחתום עליהם מצויד בכמויות שיק נכבדות. במיוחד הרשימה הכמות הנכבדה של קולקציות בגדי גברים, שעוררה בנו תקווה לראות גברים ישראלים חורגים ולו במעט ממדי הג'ינס והטי שירט.
עכשיו רק נותר לחכות ולראות מי יחליף את לאה פרץ, ראש המחלקה שטיפחה דורות של מעצבים ופורשת השנה, ולקוות שהוא או היא יעשו עבודה טובה לפחות כמוה.
שחר גלעדי – כבדו אותם RESPECTE’M
קולקציית הג'ינס הלבישה שפתחה את התצוגה נוצרה בהשראת דיאלוג עם צעירים מהעדה האתיופית, אותם הכירה המעצבת בשנת שירות, ובפרט מהאופן בו הם מאמצים לעצמם זהויות חדשות באופן שרירותי ולא מתנצל. פריטי דנים שנוצרו מפירוק והרכבה ונתפרו בחלקם מטלאים פיזרו אווירת סטריט בועטת ומשולחת רסן, בין היתר הודות לעובדה שהם הוצגו על ידי אותה חבורה צעירה מעפולה, שהרימה על המסלול לצלילי מוזיקת היפ הופ.
דנה פדידה – עלאה היבה Alaa Hyba
לצלילי מוזיקה אוריינטלית עלו על המסלול מערכות לבוש ששזרו בין אפיל אתני למערבי ובין מסורתי למודרני. בהשראת השורשים המרוקאיים של המעצבת ואומנות השטיחים המייצגת ערכים ומסורת העוברים מדור לדור במרוקו, יצרה פדידה פסיפס מרהיב ששילב בין גובלינים, רקמות ומפות לפריטים עכשוויים: מעיל שנתפר משטיח ישן הלך יד ביד עם אוברול מטאלי והפך את המסורת לעדכנית מתמיד וקלאצ'ים באווירת טקסטיל ארוג משוק הפשפשים עוררה תחושה שהישן הוא בעצם חדש.
תמר איגר – גברים שאני אוהבת Men I like
קולקציית בגדי הגברים של תמר איגר עוסקת בהתבוננות במין הגברי מנקודת מבט נשית. היא נוצרה בהשראת המציאות היומיומית של שימוש באפליקציות דייטינג, הכוללות מאגר אינסופי של גברים המיח"צנים את עצמם דרך תמונות וטקסט. חוץ מגזרות ופרופורציות נהדרות (שעוררו אופטימיות זהירה לגבי שוק אופנת הגברים המדשדש), ההיילייט האמיתי הוא הפרינטים, שכללו רפרנסים מתוך שיחות ועוררו רצון לעשות זום אין שיאפשר לקרוא את המילים ולגבש בקיאות בדקויות.
נטף הירשברג – Mama welcome to 2018
עוד בשלב מוקדם של הלימודים יצרה נטף הירשברג פריטי לבוש שכבשו את ליבן של המתלבשות המצטיינות של סצינת האופנה הישראלית, כשהזכורה שבהם היא שמלה שלבשה אושיית האינסטגרם נסטיה ליסנסקי. בהתאם לציפיה, קולקציית הגמר של הירשברג שומרת על רף גבוה וצבעוני מאוד: היא נוצרה בהשראת עבודתה של אמה כמעצבת גרפית בשנות השמונים ומשלבת בין פרינטים גיאומטריים בצבעוניות עזה לבין גזרות מפוסלות בנפחים ופרופורציות לא מתנצלים.
מאיה נאה – הולילוד Hollylood
הכותרת הגאונית לקולקציה של מאיה נאה מביעה את הפער בין פריפריה למרכז והאופן בו הוא מנציח את תרבות הנובוריש. כמי שגדלה בלוד, נאה ראתה כיצד שימוש במותגים מפוצצים הוא סמל סטטוס גם עבור מי שיוקרה היא ממנו והלאה ושילבה באופן הרמוני ומלא הומור בין גבוה לנמוך, בין יפה למכוער: פאייטים ופרינטים מנומרים באווירת אולמי בונבון וז'וז'ו חלסטרה חברו אל בדים נוזליים ורומנטיים או עבודת חייטות מוקפדת ועוררו תחושה שטעם רע מעולם לא היה שיקי יותר.
