תעודת גמר

1.דוגמנית: הפנים של השנה

קארה דלווין בתצוגת פנדי, פברואר 2014 | צילום: gettyimages

המילה תחת עוד תוזכר בעמודים שלפניכן, אבל לאיבר השנה יש "סגנית ראויה" – הגבות – שהוזנקו למקום השני הודות לקארה דלווין. מאז ברוק שילדס לא נראו שערות פנים כל כך סקסיות, אבל הן בהחלט לא כל מה שהפך את דלווין לדוגמנית שהיה הכי מעניין לעקוב אחריה השנה. שועלות קניות האונליין יספרו לכן שהפנים החצופות שלה זכורות להן כבר בימיה כאחת הדוגמניות האלמוניות של ASOS, ומשם הספיקה לטפס לפסגת עולם האופנה במהירות מרשימה. עד לפני כמה שנים הייתה קארה הסולנג' של אחותה הגדולה פופי, אבל ברגע שגילו שלפרצוף היפה מחוברת ג'ורה לא קטנה, חוש הומור ביזארי ואישיות של בן 15, התהפכו היוצרות. דלווין מביאה איתה את מה שאפיין את הסופר מודלס של שנות ה־90 וקצת נעדר מדוגמניות העל של ימינו – טונות של אישיות, שהמותגים שעובדים איתה (רשימה ארוכה מאוד הכוללת את שאנל) משכילים לנצל לטובתם, ובראשם טופשופ שהפיקו סדרה של סרטונים שבהם דלווין פשוט מתנהגת כמו עצמה, במקום לדפוק פוזות מאולצות למצלמה. הסטאר קווליטי שלה, יחד עם העובדה שהיא אוחזת בכישרונות כמו שירה או משחק, מבטיח שהיא תרוויח את מקומה גם בסיכומי השנים הבאות.

 2.עמדה: הפמיניזם יוצא מהארון

אמה ווטסון | צילום: gettyimages

בעולם שבו פמיניזם לא הייתה מילה שגורמת לגברים רבים (ונשים! נשים, למען השם!) לגלגל עיניים, אמה ווטסון הייתה נבחרת פה אחד לאשת השנה. אולם בעולם כזה אולי לא היה צורך בנאום ההיסטורי שנשאה ווטסון השנה באו"ם בנושא שוויון בין המינים שבו תיארה את התנסויותיה האישיות בעולם שוביניסטי ועמדה על הצורך בהתגייסות של גברים ונשים כאחד למלחמה באי השוויון. את הנאום הזה לא רק שחובה על כל אחד ואחת מאיתנו לשמוע, חובה עלינו להשמיע אותו לילדים שלנו כדי שאולי יהיה לנו סיכוי לשנות את העתיד שלהם. אבל ווטסון היא לא היחידה בהוליווד שנפלה עליה הארה שבזכותה חשה חובה לדבר. טיילור סוויפט, מיילי סיירוס, לינה דנהאם, ג׳ניפר לורנס, ביונסה, מינדי קאלינג, שונדה ריימס – כולן נשים מצליחות בתעשיית הבידור שמאסו השנה בצביעות ובמוסר הכפול והחליטו לנצל את הכוח שלהן כדי לדבר בקול רם על חוסר השוויון על כל היבטיו: פערי שכר, תפיסות מעוותות וסטריאוטיפיות של נשים, תקיפה מינית או דימויי גוף. יו גו גירלז!

3.תופעה: הקורבנות לא מסתתרות יותר

אמה סולקוביץ באוניברסיטת קולומביה | צילום: gettyimages

השנה תפסו תאוצה מלחמות הנגד של קורבנות תקיפה מינית ותופעת השיימינג של גברים מטרידים. זירת ההתרחשות העיקרית היא כמובן הרשתות החברתיות שבה הופצו סרטונים דוגמת סרטון ההטרדות ברחוב בניו יורק, והתגית Yesallwomen# שעודדה נשים בטוויטר לשתף בתקיפות שעברו. הגדילה לעשות רותם אלישע, רק בת 17, שהעלתה פוסט אמיץ שבו חשפה את האונס שעברה והעבירה ביקורת נוקבת, בפנים גלויות, על הטיפול האטום של הרשויות והעונש המגוחך שהוטל על האנס. המאבק על מתן הפרס לשירה למשורר יצחק לאור, בעקבות טענות על הטרדות שהועלו בפייסבוק אבל לא עמדו עדיין במבחן חקירה משטרתית, רק העמיק את הדיונים הסוערים על התופעה. השנה נראה היה שלמוטרדות יש פנים ושמתרחקים ימי הטשטוש ועיוות הקול. בלטה במיוחד אמה סולקוביץ, סטודנטית לאמנות באוניברסיטת קולומביה, שיצאה במיצג מחאה לאחר שהמוסד זיכה בשימוע סטודנט שאנס אותה. היא סוחבת איתה לכל מקום את המזרן שעליו היא נאנסה עד שהאוניברסיטה תסלק את האנס.

4.זזים בצמרת: פרידה ג׳יאניני עוזבת את גוצ׳י

באחד מימי שישי של דצמבר 2014 התעוררה תעשיית האופנה אל כותרות ענק – פרידה ג׳יאניני ופטריציו די מרקו עזבו את גוצ׳י, ככל הנראה בית האופנה האיטלקי המפורסם בעולם. היא – המעצבת הראשית; הוא – המנכ"ל (אגב, הם זוג גם בחיים שמחוץ לשעות המשרד). השאלה אם הם פוטרו, התפטרו או עזבו בהסכמה כנראה לא תיענה באופן רשמי לעולם, גם אם את עזיבתם אפפה הידיעה כי ביצועי בית האופנה אינם מזהירים מבחינה כלכלית. נוסף לסוגיות הנוגעות לכישורי העיצוב והניהול של השניים, המהלך משקף את אחת הסוגיות הקריטיות של השנה החולפת שתמשיך להעסיק את התעשייה גם בשנה הבאה: המלכוד הסבוך שבו נתונה אופנת העילית הפופולרית. אחרי שנים שבהן בתי אופנת יוקרה נקטו סגנון אליטיסטי למראית עין, אך ביססו את ההצלחה שלהם על מוצרים הפונים דווקא למעמד הביניים (בישום, משקפי שמש) ועל קמפייני פרסום אגרסיביים – הם התחילו לגלות שהם אולי מכרו המון, אבל המותג החל לסבול מחשיפת יתר והאקסקלוסיביות שלו נשחקה עד לרמה שבה הוא לא נחשק עוד. סביר להניח שג׳יאניני ניסתה להתמודד בדיוק עם השאלה הזאת: איך שומרים על הילה של עושר ובכל זאת מגלגלים מיליארדים של דולרים? כישלונה בגישור בין הדרישות של הקהל האקסלוסיבי לקהל ההמונים מסמן יותר מהכל את המלכוד שעדיין לא ידוע איך יוצאים ממנו.

5.גוף: שנת הישבן

איגי אזליה | צילום: gettyimages

הרימו יד אם אתן לא מסוגלות לשמוע עוד את המילים "שנת הישבן". הישבן הפך לאיבר מדובר כבר קודם – עם ג׳ניפר לופז וביונסה שערערו את שלטון ההרואין שיק בעזרת ישבנים עסיסיים – אבל השנה קיבלנו הצפת תחת ששיאיה הבולטים היו הקליפ של ניקי מינאז׳ ל"אנקונדה" וישבנה החשוף והמדובר של קים קרדשיאן. כל עוד אלה נשים שמדברות על התחת של עצמן, אפשר מבחינתנו להמשיך עם הצד האחורי גם ל־2015.

6.יצירה: נשים מככבות בקולנוע הישראלי

רונית אלקבץ בסרט "גט" | צילום: יח"צ

אי אפשר להתעלם מהפריצה של נשים יוצרות – בעיקר במאיות אך גם שחקניות, בקולנוע הישראלי השנה. טליה לביא עם "אפס ביחסי אנוש" חוללה כאן מהפכה קופתית (קודם כל הכסף, אחר כך המבקרים והתיאוריות הפוסט פמיניסטיות) וגם זוכה להצלחה בחו"ל; טלי שלום עזר לקחה את "פרינסס" – סרט הביכורים שלה – כל הדרך עד לפסטיבל סאנדנס האיכותי; "גט" של רונית אלקבץ ייצג אותנו ואת כל מסורבות הגט בגלובוס הזהב. תוסיפו לזה את הילה וידור ונעמי לבוב הגיבורות של "יונה" ו"לוויה בצהריים" שמחזיקות פיצ׳ר ישראלי על כתפיהן הענוגות – והנה מהפכה שקטה, שהדיה עוד יישמעו למרחקים. השינוי התודעתי שמתרחש בקולנוע הישראלי בנוגע לנשים ונשיות הוא תוצאה של תהליכים תת קרקעיים ארוכי טווח (לביא שנדרשו לה כמה שנים לסיים את סרטה, העידה לא פעם כי אם הייתה גבר, כנראה קרנות התמיכה היו משחררות את הכסף הרבה יותר מוקדם), עבודת שטח של פורום הקולנועיות החדש שפועל פה כבר שנתיים; והרבה נשים אמיצות שמוכנות לשים את כל החיים שלהן בהולד, כולל משפחה ופרנסה, כדי להביע את הקול האישי שלהן. אם היה לנו אוסקר, הן כבר היו מקבלות אותו מזמן.

7.מהלך: ללא איפור, ללא פוטושופ

ג'וליה רוברטס בקמפיין של ג'יבנשי | צילום: מרט אלכס ומרקוס פיגוט

בימים שבהם המילים “אישה אמיתית" הן רק מכבסה למילים “אישה שמנה" עולה תמיד הצורך להזכיר שדוגמניות ושחקניות מעוותות דרך קבע באמצעים טכנולוגיים כדי להיראות דקות יותר, חלקות או שופעות יותר. כלומר, לא הנשים אינן אמיתיות, אלא הדימויים שלהן. שנת 2014 הפתיעה והצטיינה במאבק נגד ה"תיקונים" האלה. בראשיתה נערך קמפיין של Aerie – מותג ההלבשה התחתונה של אמריקן איגל – שבו הופיעו דוגמניות לא מרוטשות. אמנם אנשי המותג ספגו ביקורת על כך שמדובר בנשים שהן ממילא רזות, אבל הקמפיין בכל זאת היה אפקטיבי בכך שהמחיש שנשים בעלות מראה שונה עוברות “האחדה" על ידי מברשת הפוטושופ. גם השחקנית קירה נייטלי מאסה בריטושים והסכימה להצטלם למגזין “Interview" בחזה חשוף, רק בתנאי שיוצג כפי שהוא, לאחר שבמשך שנים הוגדל משמעותית בתצלומים של מגזינים ובפוסטרים של סרטים. במקביל הקמפיינים הגדולים של עולם האופנה החלו להראות סימני חזרה למראה הטבעי: ג׳וליה רוברטס הצטלמה לקמפיין של ג׳יבנשי ללא איפור ומרק ג׳ייקובס העלה על המסלול בשבוע האופנה בניו יורק דוגמניות עם עור פנים חשוף. מבחינתנו לפחות מדובר בצעדים ראשונים ומרשימים לקראת הבנה שאף אחד לא ימות אם יראה אישה שיש לה עיגול שחור, קמט או סימן מתיחה.

8.מודל: הקארדשיאנס: טראש מול קלאס

קנדל ג'נר וקים קרדשיאן | צילום מסך מתוך האינסטגרם של קנדל ג'נר

התבוננות באחיות קרדשיאן מאירה את שתי נקודות הקצה של השנה החולפת. קים אמנם שברה את האינטרנט עם שער מגזין Paper, אבל השנה הזאת שייכת גם לאחותה הדוגמנית, קנדל ג'נר. ג'נר התמודדה השנה במקצועיות ובחן מול מטח ביקורות, בעיקר מקולגות שהתמרמרו על כך שהרוויחה את מעמדה בעולם האופנה רק בגלל הקשר המשפחתי. היא הוכיחה שגם אם הפרסום פתח לה את הדלתות, עבודה קשה היא שהובילה אותה לפסגה. התצוגות הרבות שבהן השתתפה הפכו אותה לאחת הדוגמניות העסוקות בתחום והיא זכתה לסגור את 2014 עם סדרת שערים מרהיבים למגזין Dazed ולפתוח את 2015 בשער סקסי למגזין love עם קארה דלווין.

9.טרנד: להרגיש בנוח

ג'מבטיסטה ואלי, קיץ 2014 | צילום: gettyimages

תעשיית האופנה היא לא רק צינית מאוד אלא גם אירונית להחריד. אחרי שעורכי אופנה לעגו ברשעות לסלוגן הנצחי "את הכי יפה כשנוח שלך", והתעקשו לצלם דוגמניות על סטילטו ושאר קונסטרוקטים מייגעים – מגיעה אחת המגמות הבולטות של 2014 והופכת את היוצרות. עם קשר לנורמקור ובלי קשר לנורמקור (אותו טרנד של לבוש "נורמלי ורגיל") – אם לשפוט על פי קולקציות רבות ועל פי דיווחים של המותגים – ביגוד נוח הוא זה שגורם עכשיו לקופות לרשום: סוויטשרטים וחולצות מיזע שונות, מכנסיים עתירים בלייקרה, גזרות שהולכות ומתרחקות בעקביות מהגוף; וגם קטגוריית הסריגים מתעוררת (השיא היה במכנסי סריג ושמלות סריג שנצפו במספר לא קטן של קולקציות). כל אלה מסמנים שינוי כמעט שווה ערך להשתחררות מהמחוך לפני כ־100 שנה. אפילו נעליים שטוחות זוכות כרגע למכתבי אהבה (ולמאות גרסאות) מטעם מעצבי האופנה. השאלה היחידה שנותרת פתוחה היא: האם הנוח הוא באמת יפה, או שהאנושות פשוט למדה להתפשר?

10.מראה: בחזרה לג׳ינס

פנדי, אביב 2015 | צילום: gettyimages

אחד השקרים הגדולים שמספרים בתעשיית האופנה קשור למעמדו של הג׳ינס. "דנים", (הבד שממנו תופרים את הג׳ינס), נהוג לומר "לעולם לא יוצא מהאופנה. זוהי קלאסיקה". ובכן, זוהי רק חצי אמת. מאז שהפך לסמן הימני של אופנת הקז׳ואל בשנות ה־70 של המאה הקודמת הוא אכן נעשה לאחת האופנות החשובות של המאה, אבל קשה לומר שהוא לא חווה עליות ומורדות במרוצת השנים. בשנים האחרונות רבים החליפו אותו בלי למצמץ במכנסי ג׳יגינס (דמוי ג'ינס) צבעוניים ואלסטיים להחריד. על פריטים אחרים עשויים דנים, כמו ז׳קטים או מעילים אין בכלל על מה לדבר. למעשה לא קרה לג׳ינס שום דבר משמעותי מאז התקבע הסקיני ג׳ינס בתודעה לפני כמעט עשור. ואז הגיעה שנת2014 והחל מסתמן מפנה. על מסלולי התצוגות הגדולות, שמרובן נעדר הג׳ינס זה זמן רב, החלו להיראות עיצובים עשויים דנים (טפטוף שרק יתחזק עם 2015). מעצבים החלו לרענן את גזרות המכנסיים ההדוקות ולהוסיף להן ווליום, וגם להוציא את הג׳ינס מהאזור הבטוח. שמלות דנים בקלואה, תיפורים עבים בפראדה, שטיפות אגרסיביות בגוצ׳י או מבחר מסחרר של ז׳קטי ג׳ינס מחמיאים בברברי מוכיחים כי עולם האופנה מבקש לגעת שוב בבד הנעורים הנצחי. מהפכות חשובות מתברר, מתרחשות תמיד עם הבנאלי.