תנו לישון בשקט

כשנולד בני הבכור, אפשרתי לו להוביל את סדרי השינה בבית. בינקותו, נהניתי לחוות עימו שנת צהריים משותפת במיטתי; כשהפך פעוט, כבר חלקתי עימו כמעט לילה שלם את מיטתי הזוגית תוך שאני נדחקת לשולי המיטה, רק כדי שיישן בפוזיציה הרוחבית האהובה עליו בתוספת בעיטות קלילות לעברי; כשגדל, כבר נפרדתי מבן זוגי בלילות לטובת מיטת הנוער, אחרי שהבנתי שאני לא בנויה לישון בשלישייה. בשורה התחתונה, למדנו על בשרנו שעל טעויות כאלה משלמים בריבית דריבית, וככל שהצאצא גדל כך קשה להחזיר את הגלגל לאחור.

לפניכם שלוש סיטואציות שכיחות הנוגעות לבעיות שינה, לצד פתרונות של מיטב המומחים שיסייעו לנו להשיב לאלתר את שנתנו הנודדת למקומה הטבעי.

מישהו ישן במיטה שלי

הסיטואציה: ילדכם בן השבע הוא בוגר ועצמאי. בערב הוא מתקלח בעצמו, לובש פיג'מה, מקשיב לסיפור ומוכן להירדם לבד. אבל האקשן האמיתי מתחיל בלילה. זה זמן רב שהוא מגיע למיטתכם מדי לילה, בטענה שהוא פוחד לישון לבד. אתם מתחננים שיחזור למיטתו, אבל הפחד חזק ממנו וכל ניסיון להחזירו לחדרו נתקל בסירוב מוחלט. בסופו של דבר אחד מכם נכנע ועובר למיטה של הילד, רק כדי שבן הזוג האחר יגלה שוב שהצאצא המתוק הפך לפרטנר הקבוע שלו במיטה.

מה עושים? "ראשית, על ההורים לדעת כי התגובה של 'התחננות' בפני הילד מוטעית, ומתפרשת על ידו כחוסר סמכות הורית, ולכן יש לגבש דרך פעולה אחרת", מסבירה הדר קוגל, מנחה בכירה במכון אדלר. לדבריה, ההורים צריכים להגיע להחלטה משותפת כי מעתה הם משנים הרגל בעייתי זה ועוזרים לילד להתרגל לישון לבדו במיטתו.

משהתקבלה ההחלטה – אין היסוס שמשמעותו חוסר ביטחון בכוחותיו של הילד וגם בסמכותם ההורית. להיפך, בתהליך מאתגר זה ההורים מראים לילד שהם סומכים על כוחותיו ומאמינים כי גם אם התהליך יהיה קשה, לבסוף הילד יצליח במשימה.

"עם קבלת ההחלטה לשינוי הרגלי השינה, על ההורים ליידע את הילד במשפט אחד, כמו: 'לא נראה לנו נכון שאמא תעבור כל לילה לישון במיטה שלך'", מסבירה קוגל. "אפשר לשתף אותו ולנסות לטכס עימו עצה לשינוי ההרגל. למשל, אפשר לומר משפט כמו: 'מה לדעתך תוכל לעשות כדי שתמשיך לישון כל בלילה במיטה שלך?'. אם הילד משתף פעולה ומציע הצעות, יש לזרום איתו. אם לאו – ההורים מיידעים אותו על דרך הפעולה שבה ינקטו כשיגיע בלילה למיטתם, במשפט כמו: 'מעתה והלאה, בכל פעם שתגיע למיטה שלנו, נלווה אותך בחזרה לחדר'.

הביצוע עצמו ייעשה בשקט ובענייניות, ללא כעסים, גם אם ההורה נאלץ ללוות את הילד אפילו עשר פעמים בלילה הלוך וחזור. חשוב לזכור כי שינוי ההרגל יכול גם להתארך לתקופה של שבועיים רצופים, וכי בעיצומו חשוב שההורים ייתנו לילד פידבק חיובי ויאמרו לו כי הם מעריכים את המאמץ ויודעים שאם ימשיכו להיות עקביים, לבסוף יצליחו".

מה עושים בכשהקטנים לא מפסיקים לדבר? איור: יובל רוביצ'ק

תראו מי שמדבר

הסיטואציה: בת השש וחצי ואחיה בן הארבע וחצי ישנים באותו חדר. מבחינתכם, השינה המשותפת תורמת לתחושת הביחד, אבל הגדולה מתגלה כפטפטנית בלתי נלאית הנהנית לפצוח בדיאלוגים ליליים עם אחיה, שלמרות עייפותו הרבה, משתף פעולה. בפעמים הראשונות התמוגגתם משיחות הנפש, אבל כשהדיאלוגים החלו להתארך על בסיס קבוע, החלטתם לאסור עליהם לדבר עד בלי די. בכל פעם ששיחותיהם מתארכות, אתם נכנסים לחדר, דורשים מהם להפסיק לדבר וללכת לישון. אבל דקה אחרי שאתם יוצאים, ממשיכה הגדולה בסיפורי אלף לילה ולילה.

מה עושים? "פעמים רבות ילדים 'משלימים' בשעות הערב את מה שחסר להם בשעות מוקדמות יותר, כי הם מרגישים שאחרת לא יוכלו להיפרד ממאורעות היום", מסבירה ד"ר שירי שדה שרביט, פסיכולוגית, מטפלת בילדים ובמשפחות ומרצה בבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. "במקרה כזה, רצוי לבדוק ממה נובע הקושי של האחות להרפות מהדיבור ולהירדם – ייתכן שהיא חשה שאין לה מספיק הזדמנויות במהלך היום לדבר על עצמה ולזכות בהתפעלות מהסביבה בבית הספר או בבית, או שהיא מוטרדת מדברים כמו לימודים ויחסים עם חברים ומתקשה לתת להם ביטוי ישיר יותר בפני המבוגרים. ייתכן גם שאחיה הצעיר נתפס על ידה כדמות לא שיפוטית ביחס לאנשים משמעותיים אחרים בחייה".

מלמדים את התינוק לישון כללי זהב להרגלי שינה תקינים מינקות: • להירדם לבד: הכניסו את התינוק למיטתו כשהוא ער ולא ישן. הימנעו מנוכחות רצופה לידו עד שהוא נרדם. • טקס שינה: הקפידו על שגרת ערב קבועה מדי יום, כך שהתינוק יידע לצפות לשלב השינה. • שקט: הימנעו מהנחת צעצועים פעילים ומרעישים במיטת התינוק, כמו גם מובייל מנגן מעל ראשו. צעצועים אלה מסיחים את הדעת ומונעים הרפיה, הירגעות והירדמות. • חדר משלי: מומלץ להלין את התינוק בחדר נפרד מהוריו כמה שיותר מוקדם. מבנה השינה של תינוקות מורכב משינה שקטה ושינה פעילה (חלימה). בעת השינה הפעילה משמיע התינוק קולות שעלולים להתפרש בטעות על ידי ההורים הישנים לצידו כהתעוררות וכרעב, דבר המוביל לשליפה מהירה מהמיטה להאכלה שלא לצורך. (באדיבות יוליה טמיר דולז'נסקי, פסיכולוגית המתמחה בבעיות שינה)

מכל מקום, כדי להפסיק את פטפטת הלילה, מייעצת ד"ר שדה שרביט ליזום שיחה קצרה עם הילדים וליידע אותם כי בשעה שתוחלט, עליהם להפסיק לדבר ולהתפנות להירדמות, ואפשר גם למנות את הסיבות לכך: הקושי להעירם בבוקר, חשיבות התפקוד במהלך היום הבא ועוד. במקביל, היא מייעצת לוודא שלכל אחד מהילדים יש מספיק הזדמנויות לשוחח באופן אישי במהלך היום עם ההורים. "סביר להניח כי ככל שהילדה תחוש מחוזקת יותר על ידי ההורים בשעות היום, היא תזדקק פחות ל'השלמות' עם אחיה בשעות הלילה", היא אומרת.

בנוסף, אם למרות תשומת הלב המוגברת במהלך היום הילדים ממשיכים לפטפט ואינם נרדמים, אפשר להכין "טבלת הירדמות שבועית" – להעניק חיזוקים ופרסים בלילות שבהם תהליך ההירדמות היה טוב, ולנקוט בסנקציות (קבועות מראש ומתאימות לגיל) במקרה הצורך.

עוד מציעה ד"ר שדה שרביט לבדוק האם הילדה מספיק עייפה כדי לישון בזמן שאחיה הולך לישון, שכן ייתכן שהצרכים ההתפתחותיים שלהם אינם דומים, ואולי אם שעת השינה שלה תידחה במעט, ההירדמות תהיה גם עבורה קלה יותר.

רק אני והטלוויזיה שלי

הסיטואציה: מעולם לא הקפדתם על טקס שינה כהלכתו. עוד כשהילדות היו קטנות, תמיד חיפשתם את הדרך המהירה ביותר להרדים אותן. משנמצאה הדרך: הירדמות מול הטלוויזיה בסלון, הפך הרגל זה לקבע. עם השנים נעשו הבנות תלויות במסך הקטן לצורך שנת היופי שלהן. כיום, כשהן בנות שמונה וחמש וחצי, הן נרדמות רק בסלון. ואם פעם הן עוד היו נבלעות בתוך הספה, והיום הן גדלו והתארכו, ואתם כבר לא מוצאים מקום להתרווח בסלון אחרי עוד יום מעייף. פעם כבר ניסיתם להנחיל שינוי ולהרדימן במיטותיהן – אך ללא הצלחה. היום אתם מבינים כי הסלון הפך להיות חדר השינה שלהן, ומתקשים להשלים עם רוע הגזרה.

מה עושים? "הבנות למדו להכיר את יתרונות השינה בסלון. ראשית, הטלוויזיה הפכה להיות גורם חיצוני מרדים. שנית, הן מרגישות שהן במרכז הבית – ההורים מסתובבים שם והדבר מקנה להן ביטחון. לכן, על ההורים לזכור כי ייתכן שהתהליך יהיה כרוך בקושי רב, ולפני תחילתו עליהם להחליט על שיתוף פעולה מירבי וגיבוי הדדי", מסבירה ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "דיאלוג עם ילדים" (הוצאת דביר).

"בפני ההורים ניצבות שתי משימות. האחת, 'לגמול' את הבנות מתלות בגירוי חיצוני לשם הירדמות, והשנייה, 'לגמול' אותן משינה בסלון, כלומר הפסקת התלות בנוכחות ההורים לצורך ההירדמות. מעבר לכך, חשוב לזכור כי מדובר בהרגלים לא בריאים, בין היתר משום שבטלוויזיה יש תכנים שעלולים להפריע לתהליך ההירדמות".

ד"ר כצנלסון מייעצת להתחיל את השינוי באחת החופשות מכיוון שתהליך ההירדמות ללא עזרה חיצונית עלול לקחת זמן רב. "בתחילה יש לשבת עם הבנות בחדרן כדי למנוע את הרגשת הלבד ולהקריא להן סיפור כדי לעזור להן להירדם במקום טלוויזיה. לאחר מכן יש להיפרד מהן ב'לילה טוב', תוך הבטחה לגשת לבדוק שהכל בסדר. אם הבנות חוזרות לסלון, יש להיות עקביים ולהחזירן למיטה, ובשום אופן לא להדליק את הטלוויזיה. אם הן פוחדות לישון בחדרן בשל פחדים מחושך, מגנבים או אחרים, יש לטפל בפחדים אלה כדי שהפתרון לא יחזור להיות שינה בסלון", היא אומרת.

ד"ר כצנלסון מציינת גם כי הסיכויים להצליח גוברים אם הבנות, שרגילות לישון ביחד בסלון ולהרגיש בין אנשים, יעברו לישון בחדר משותף. בנוסף, יש לתת חיזוק חיובי על הצלחה על ידי נסיעה לטיול או לבילוי משפחתי אחר.