תנו לינוק בשקט

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

כל עוד אנחנו מיניקות בין ארבעת הקירות הפרטיים שלנו, הכל קל, פשוט ומקבל תמיכה מקיר לקיר. אבל ברגע שאנחנו מחליטות לצאת ולטייל בקניון, מגיעות לביקור אצל הרופא או סתם מבלות עם הילדים בגינה, אנחנו מגלות כי אמנם העולם מצפה ממך להיות אם טובה ולהיניק, אך לא בחוץ, ליד כולם.

הדרישה הזו היא מאוד בעייתית, פשוט בשל העובדה שפעמים רבות אין לנו אפשרות להיניק בצנעה. מבט אחד סביב חושף עד כמה המרחב הציבורי שלנו אינו ערוך לספק לנשים מיניקות את האפשרות להיניק בכבוד ובשלווה.

בעוד משרד הבריאות ממליץ להיניק תינוקות לפחות עד גיל שנה, ועד לגיל ארבעה חודשים בהנקה בלעדית, עד היום אין שום חוק שמחייב מקומות ציבוריים לספק חדרי הנקה והם כמעט ולא קיימים. ועוד לא התחלנו לדבר על מקומות העבודה.



אין תמיכה סביבתית

נתחיל מהתחלה. כל אם שאי פעם נאלצה להיניק בפרהסיה יודעת שזה לא המצב הכי נעים שיש. מלבד העובדה שאת מנסה כל העת להצניע את חלקי גופך, מתכסה בשלל שכבות ונלחמת בתינוק שמתעקש לסחוב את החיתול ולהציג לעולם את אוצרותייך, יש גם את כל אותם אנשים שעוברים לידך, תוקעים מבט ארוך ללא בושה ולעיתים רבות גם מעירים הערות, חלקן נבזיות יותר וחלקן פחות.

עו"ד נעמי לבנקרון, מרצה למשפטים ב"מכללה למינהל", יזמה הצעת חוק בנושא שאותה הובילה וקידמה ח"כ לשעבר זהבה גלאון בכנסת האחרונה. היא מציעה לעגן בחקיקה את הזכות להיניק ולהטיל קנס על מי שמונע זכות זו, בין אם על ידי איסור מפורש עליה, באמצעות גירוש נשים מיניקות מבית קפה או חנות, ובין אם בחיוב לבנות חדרי הנקה במקומות ציבוריים.

הצעת החוק מונחת כרגע על שולחן הכנסת וממתינה לנבחר הציבור שירים את הכפפה, מכיוון שגלאון לא נבחרה לקדנציה נוספת.

"ישנו מוסר כפול בתחום ההנקה", מסבירה יעל ברוידא, דוקטורנטית מאוניברסיטת תל אביב שחקרה לעומק את נושא ההנקה במרחב הציבורי וביססה עליו את עבודת התזה שלה. "כל אחד שמזיל ריר אל מול תמונת פרסומת של דוגמנית חשופת גוף, נדהם ונרעש כאשר הוא רואה אם המיניקה את תינוקה במרחב הזה.

"כלומר, גוף חשוף בעל קונוטציה מינית המופקר במרחב הציבורי הוא לגיטימי לחלוטין, אך אותו גוף בדיוק המבצע פעולה בסיסית כמו הנקה זוכה לתגובה שונה לחלוטין של שאט נפש".

לדעת עו"ד לבנקרון, הציבור אינו נרעש ממראה השד, אלא מכך שאמהות מסתובבות בקרבו במקום לנעול את עצמן בבית ולהקדיש את כל זמנן ומרצן לרך הנולד.



ערבוב בין אימהות למיניות

השאלה האם ההנקה היא אקט שמתפרש כאקט מיני או שלא היא אולי המשמעותית ביותר בסוגיית ההנקה בציבור. הרי אם מדובר בפעולת הזנה בלבד, המנותקת לחלוטין מקונוטציות מיניות, אז אין כל סיבה לתגובות שהיא מעוררת. ואם אכן מדובר באקט שמתפרש כאקט מיני אז אולי אנחנו טועות ואכן יש סיבה לכל המהומה.

לדעת ברוידא, יש בהנקה אקט חושני אך זה לחלוטין לא פוסל את ההנקה במקום ציבורי. "שני הדברים יכולים ללכת ביחד ואני לחלוטין לא חושבת שכדי לאפשר הנקה בפומבי יש צורך להפשיט את המיניות מפעולת ההנקה".

נראה כי חוסר הנוחות הזה ניכר גם בקרב הנשים עצמן. נשים רבות מעידות על עצמן כי הן חשות אי נוחות גדולה בזמן שהן נאלצות להיניק בחוץ. כולן עושות מאמץ גדול ככל שניתן להתעטף כדי שלא ניתן יהיה להבחין בפעולת ההנקה.

שאיבה בשירותים

הנקודה השלישית, ואולי החשובה ביותר בתחום ההנקה בפומבי, קשורה לזמן שהתינוק דווקא לא לידינו, אלא לימים שבהם אנחנו חוזרות לעבודה. בשלב זה, על פי סקר שערך משרד הבריאות בשנת 2005, מפסיקות שליש מהנשים להיניק.

זה די מובן בהתחשב בעובדה שמי שמעוניינת להמשיך ולשאוב חלב אם במהלך היום נאלצת לעשות זאת, אם לא זכתה במשרד שניתן לסגור וללא קירות שקופים, בכל מיני מקומות מוזרים, כמו השירותים או חדר השרות. ועוד לא התחלנו לדבר על מקומות ראויים לאחסון החלב ועל בוסים שעושים פרצוף כשאת אומרת שאת עושה הפסקה של רבע שעה כדי לשאוב חלב.

בחלק מחברות ההיי-טק ניתן לראות מאמצים כדי לאפשר לאמהות עובדות לשאוב בנוחות, ובחלק מהן ניתן למצוא חדרי שאיבה והנקה נעימים שאף מאובזרים במקרר מיוחד לחלב השאוב. עם זאת, נראה כי עד שלא יהיה חוק מסודר בנושא, יש להזכיר לכל המעסיקים באשר הם, כי לאפשר לעובדת להיניק זה לא רק אנושי יותר, זה אפילו כלכלי יותר.

מחקרים מצאו כי אמהות מיניקות מחסירות פחות ימי עבודה, פשוט בשל העובדה שהילדים פחות חולים. ובנוסף, המעסיק מקבל עובדת טרודה פחות ומחויבת יותר למקום העבודה, וכמובן שגם מאושרת הרבה יותר.

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter