"לא חסרים דברים שמפחידים אותי – וזה עוד כשאני על ציפרלקס"

תמר עמית יוסף (31), שחקנית, יוצרת ושדרנית ברדיו 102 תל אביב (ראשון עד רביעי, 9:00-12:00). נשואה לד"ר ליאור אלפנט, אמא לבת, גרה ברמת גן.

>> "רביד פלוטניק הוא הגבר הכי לוהט – כשהוא עושה את זה בבית, אני מתחרפנת"

מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עלייך?
"שלעתים קרובות אנשים זרים לחלוטין מתחילים לספר לי דברים נורא אישיים שלהם. אולי זה כי אני בעצמי משתפת בקלות ועלולה לגלוש לאובר-שרינג. אולי כי אנשים מסתובבים בעולם מלאים בסיפורים שלהם ורק מחכים למישהו שיצור איתם קשר עין ויחייך כדי להוציא קצת החוצה". 

מה גרם לך להגיד לאחרונה בקול: "די, נמאס לי"?
"ערימת הכביסה המלוכלכת. אני לא מבינה את המנגנון הפיזיקלי, אבל איכשהו אני יכולה לעשות שלוש מכונות ביום וזה עדיין יעקוף אותי בגובה. יש לי חשד שהערימה פשוט יולדת בגדים חדשים במנגנון רביה עצמית. מתה מפחד מה יהיה כשיהיה לנו עוד ילד. נצטרך עוד חדר רק לכביסה כנראה".

מה הקללה האהובה עליך?
"אני כבר לא מקללת כל כך הרבה, אבל בשנתיים האחרונות בכל פעם שאני רואה עוד מעשה או אמירה נוראית של אחד מחברי הממשלה, יוצא לי להגיד 'ערלי לב'. קללה של שי עגנון, אבל מה נעשה שזה מרגיש לי הכי מדויק".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"אני בוכה בקלות בשלוש סיטואציות: מול ערוץ הכנסת, אצל הפסיכולוגית ובתיאטרון. בפעם האחרונה זה היה במופע ליצנות מטורף של להקת דוואי. הם נתנו לקהל להחזיק נרות כדי להאיר את הבמה, והמעשה הפשוט הזה של אור וקשר אנושי נורא ריגש אותי".

מה הדבר הכי מביך שקרה לך מול קהל?
"באחת ההצגות האחרונות של 'לילה ברומא' (בית ליסין) תום זידנר השחקן שלצדי הצחיק אותי נורא על הבמה. לא בכוונה – הוא פשוט קומיקאי גאוני מדי. יצאה לי נחרת צחוק, שבאופן מיידי הדביקה את שאר השחקנים ולקח לנו רגע להתאפס. אין ספק שזה אחד מהסיכונים בלעשות קומדיה עם שחקנים שהם פשוט מצחיקים מדי".

מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
"משבר האקלים. שלטון סמכותני. AI נטול רגולציה. טילים איראניים. מלחמה עם טורקיה. עליית מחירי הקפה. רעידות אדמה. חסר? תשאלו מה לא מפחיד אותי, הרשימה תהיה קצרה יותר. וזה עוד כשאני על ציפרלקס".

מה המנטרה שאת אומרת לעצמך כשאת מרגישה שאת עומדת להתפרק?
"הכל חולף. מאז תחילת המלחמה אני לומדת בודהיזם. זה עוזר להפנים עד כמה הכל באמת ארעי ומשתנה ללא הרף, ועד כמה אין לנו שליטה. בתוך זה אני מחפשת נחמה".

אם היו מביימים סרט על החיים שלך, מי היתה מגלמת אותך?
"השחקנית שהכי דומה לי זו אימא שלי, יעל עמית. ברור שזה יותר הגיוני שאני אשחק בסרט על החיים שלה, אבל תכלס היא נראית כל כך צעירה, שהיא יכולה בכיף לגלם אותי".

מי בעיניך הגבר/האישה הכי לוהט על הפלנטה ועבור מי היית עוברת צד?
"אני ביסקסואלית, אז לעבור צד זה לא אופציה – אני בכל הצדדים. הטעם שלי בגברים ונשים הוא מאוד אקלקטי. החברים שלי טוענים שאין לי טעם. זה נכון גם באוכל ובאופנה – הכל יכול להיות טעים, הכל יכול להיות יפה, זה פשוט תלוי בשילוב".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"לאכול לעצמי פחות את הראש בבקשה. בבודהיזם קוראים לזה פפנצ'ה. המונולוג הפנימי הבלתי נגמר הזה. כשאני משדרת ברדיו, יש לי שלוש שעות של שקט בראש. אני מגבירה את הרמקולים באולפן של 102 תל אביב ונותנת למוזיקה להשתלט לי על המחשבות". 

על מה יש לך רגשות אשם?
"על כל מוצ"ש שאני בבית ולא מפגינה. על זה שאני כבר לא מתנדבת בחוש"ן, ארגון ההסברה של הקהילה הגאה, וכבר לא חברה פעילה בתא האקלים של ארגון הסביבה מגמה ירוקה.  אני אקטיביסטית בדם, יש לי תחושת אחריות עמוקה למה שקורה סביבי. מאז שאני אמא אני עדיין מפגינה, מדברת ותורמת, אבל כבר לא מתנדבת ופעילה כמו שהייתי לפני. אני תמיד מרגישה שאני לא עושה מספיק". 

מה חסר לך בחיים?
"ידיעה פנימית שיהיה בסדר. אני במשבר אמונה תמידי. תמיד חשבתי שאם הייתי דתיה היה לי קצת קל יותר, כי היתה לי אמונה בכוח גדול שתחזק אותי, אבל כנראה שגם אם הייתי דתיה תמיד היו לי ספקות. זה חלק ממי שאני".

מהי ההזדמנות הכי גדולה שפספסת בקריירה שלך?
"כש'המורדת' יצא, בדיוק התחילה הקורונה. הייתי אמורה לנסוע לפסטיבלים בכל העולם והכל התבטל ונשארתי בבית ואכלתי את הלב. זאת מקפצה שהתפספסה, אבל יהיו עוד. או שלא. מה שצריך לקרות קורה".

על איזה רגע בקריירה שלך את הכי גאה?
"הרגע הזה עוד לא קרה. אני כותבת מחזה לתיאטרון המשולש, שבו גם אשחק בתפקיד הראשי. אני קורעת את התחת על המחזה הזה, וכשזה יעלה אני כנראה אתפוצץ מגאווה". 

לאיזו אישה בא לך להרים?
"לאשתי, ד"ר ליאור אלפנט, שבשלוש שנים האחרונות ילדה את הבת שלנו, השלימה דוקטורט פורץ דרך על נשים בתעשיית הקולנוע בישראל, מנהלת את הפורום הדוקומנטרי בתקופה הכי מאתגרת, וגם אחראית בלעדית על הכלים בבית שלנו. כל מי שמכירה את ליאור יודעת שאין כמותה, והיא נותנת לי השראה להיות בת אדם טובה יותר".