איך תעניקו לילדיכם תמיכה חברתית בזמן הסגר?

>> פעילויות שמפחיתות חרדה בזמן הבידוד

מסגרות בכלל ומסגרות חברתיות בפרט הן מהדרכים המרכזיות ביותר בהן ילדים ובני נוער יכולים להרגיש שייכים. מה שאנו קוראים: קבוצות שייכות או קבוצת השווים, מקור כוחו וחוסנו של אדם. בגיל ההתבגרות הערך של קבוצת השווים עולה ומשמעותי עוד יותר.

הנתק מקבוצת השייכות עלול להיות מאתגר מאוד עבור המתבגרים, החווים בימים אלו חופש מאוד לא סטנדרטי. ישנה קבוצה אחת עבורה ימים אלו עלולים להיות קשים במיוחד: מתבגרים המתמודדים עם הימנעות וחרדה חברתית.

כשאנחנו מדברים על מתבגרים בקורונה חשוב מאוד להדגיש את ההבחנה בין כלל הילדים, אלו שיש להם חוסן חברתי, כוחות וכישורים חברתיים וביטחון עצמי, שייצרו לעצמם חלופות (בזום, בוואטסאפ, סקייפ ואפילו מפגשים באחד על אחד או שיחות טלפון) ובין הילדים שמרוחקים חברתית גם בשגרה.

עבור אלו האחרונים המישור החברתי מהווה קושי משמעותי, וכעת קריטי. הילדים המרוחקים חברתית הם לא ילדים יוזמים ומעזים. התחושה המאד סובייקטיבית שלהם היא שאין להם עם מי ליצור קשר ואין להם טעם לנסות ליצור קשר. הם שומעים את ה"לא" עוד לפני שהוא נאמר, הם חווים דחייה גם כשהיא לא קיימת בפועל. וכעת, מ"מרוחקים חברתית" הם הפכו מנותקים חברתית.

השנה הילדים הללו מגיעים לחופשת הקיץ עוד יותר מוחלשים מבדרך כלל. הם אחרי תקופה ארוכה בה לא באמת התקיימה שגרה (המאלצת אותם לפחות למינימום של אינטראקציות חברתיות), ובהיעדרה הם בילו תקופה ארוכה בבידוד ובבדידות. כעת, כשהחופש בעיצומו ועמו הדיבורים על סבב ב' ושלל איומים נוספים – הם מתחילים את ההתמודדות מנקודת חוסן שלילית אל עבר קושי גדול יותר. הם מבולבלים, כמו כולנו, מהמצב הלא ברור ומחוסר הוודאות, ולכן הם כבר עלולים להימצא במצב שנקרא "מעגל רשע", מעגל קסמים בו הם מרגישים שהם תקועים ואין מוצא. חלקם  לא רק נטולי כוחות אלא נטולי תקוות.

עם ביטול בית הספר ויתר האינטראקציות החברתיות ההורים הופכים השנה להיות עוד יותר מבעבר העוגן המשמעותי ביותר, לעתים היחיד, עבור ילדיהם.

אז מה ניתן לעשות?

חשוב קודם כל ולפני הכול – לתת מקום לקושי ולא לבטל אותו. לא ללחוץ ולא לאלץ אבל כן לייצר שיח פתוח ומעודד עם הילדים (אפילו קצר, אבל רצוי בתדירות יומיומית) ולנסות לחשוב יחד עמם על אלטרנטיבות.

נרצה לעשות על מאמץ כדי למנוע את ההתבודדות, ולחשוב יחד על כמה שיותר אפשרויות חברתיות במסגרת המגבלות. אז סרט או מסעדה לא, אבל משחק במגרש פתוח או מפגש אפילו עם חבר/ה אחד/ת – כן. יציאה לפעילות ספורטיבית מצומצמת – כן, יציאה לגינה קרובה  עם חברים קרובים – כן. כמובן עם כל אמצעי הזהירות הנדרשים. ואם (וכאשר) גם זה לא מתאפשר, ניתן לייצר מפגשים וירטואליים. שיחות וידאו בוואטסאפ, זום וכדומה. יהיו אלו שישמחו לכל הזדמנות, גם אם לא יאמינו כי היא אפשרית (וכאן נוכל לסייע להם, לנסות בכל זאת) ויהיו כאלה שלא כי זה פוגש אותם ב"בטן הרכה". החרדות והפחדים הנלווים צפים, אך חשוב לא לוותר. גם אם המופנמים ובעלי החרדות החברתיות לכאורה מורגלים להיות לבד, הם  זקוקים לתחושת החברה והשייכות לא פחות מכל אחד אחר. זה בהוויה של כולנו.

בנוסף, אנחנו ההורים גם יכולים לייצר אינטראקציות "חברתיות" במסגרת המשפחתית ולמנוע מצב שכל אחד עם עצמו ובעיסוקיו: יציאות יזומות במסגרת המרחק המותר, ערב משחקי קופסה, ערב סרט עם פופקורן ועוד. לייצר ולחזק, עד כמה שניתן, את הצורך בשייכות, את התקשורת, השיח, תחושת היחד המשפחתית והחברית.

צורית יהודה צילום גלעד לוין

* צורית יהודה, היא יועצת חינוכית (M.A), מנחת הורים וקבוצות ומנחת קבוצות מתבגרים בעמותת רקפת, המסייעת למתבגרים ולבוגרים המתמודדים עם מופנמות, הימנעות וחרדה חברתית.