עניין של זמן: הסוד התזונתי שמשנה את מה שחשבנו על דיאטות

אישה בת 51 יושבת מולי בקליניקה ופותחת מחברת. בעמודים שלפניה רשומה כל היסטוריית הדיאטות שלה. טבעונית, ים תיכונית, ספירת קלוריות, קיטו. תוכניות עם מאמן, תוכניות באפליקציה, תוכניות מהאינסטגרם. היא מסבירה שניסתה הכל ולא הצליחה להוריד את הפאוץ' שגדל לה באזור הבטן בשנתיים האחרונות. גלי החום מעירים אותה בלילה, פעמיים שלוש. היא מזיעה, מתהפכת, מסתכלת בטלפון. השעה שלוש לפנות בוקר. ובערב, מול הטלוויזיה, היא לא מצליחה להפסיק לנשנש בייגלה. היא סוגרת את המחברת ושואלת: עכשיו מה. עוד דיאטה?

>> פאוזה לטובה: 3 הרגלים חשובים שיעזרו לך להתכונן לגיל המעבר

ואני אומרת לה: "לא". אני לא מדברת על דיאטה ולא על קלוריות. אני מדברת על משהו עמוק הרבה יותר. על החזרת הקצב הטבעי של הגוף. לאכול כשיש אור. להפסיק כשהשמש שוקעת.

הגוף יודע מתי

בשנים האחרונות נכנסה למחקר מערכת חדשה לגמרי, שהשם שלה הוא Chrononutrition או בעברית פשוטה: תזונה לפי זמנים. השאלה שהיא שואלת היא רק מה אוכלים, אלא מתי.

הרעיון הוא שלגוף יש שעון ביולוגי (Circadian Rhythm), ולכן זמן האכילה משפיע על רמות סוכר ואינסולין, רעב ושובע, עיכול, חילוף חומרים, שינה ואנרגיה. לכבד לדוגמה, יש "שעון פנימי". ביום הוא יותר מכוון לעיבוד מזון, ובלילה הוא אמור להיות יותר במצב של תחזוקה, צום יחסי וניהול מאגרי אנרגיה. כשאוכלים מאוחר, במיוחד הרבה או מתוק/שומני, זה יוצר חוסר התאמה בין השעון של הכבד לבין האוכל שנכנס. אותה ארוחה שהגוף מטפל בה בקלות בצהרי היום, מכבידה עליו בלילה.

כשאוכל ואור מגיעים לגוף באותו חלון של שעות, כל המערכת עובדת בהרמוניה. כשהם מנותקים, הגוף מבולבל. בגיל המעבר הבלבול הזה מורגש חזק יותר, מפני שגיל המעבר חושף מה שהיה שם כל הזמן. שנות החיים הארוכות עם תאורה מלאכותית בלילה שמשבשת את השעון הפנימי, פחמימות בכל שעה, ושינה לא מלאה, שוחקות בהדרגה את היכולת הטבעית של הגוף לעבור בין שריפת סוכר לשריפת שומן. האסטרוגן, כל עוד הוא נוכח, מרכך את זה. כשהוא יורד, המסכה נופלת, ומה שהיה מתחת לפני השטח מופיע. 

הבשורה הטובה היא שאם הבעיה לא נוצרה בגלל גיל המעבר, אלא הגיל רק חושף אותה, גם הפתרון לא תלוי בו. מחקרים הראו שנשים בגיל המעבר שמאמצות אכילה בחלון שעות מצומצם משפרות את רמות הסוכר, את הרגישות לאינסולין ואת איכות השינה, לפעמים תוך שבועות ספורים, בלי שינוי בכמות שהן אוכלות.

איך מתחילות?

הצעד הראשון הוא פשוט: כדאי, ככל האפשר, לסיים את הארוחה האחרונה סמוך לשקיעה. בקיץ זה אולי שמונה בערב. בחורף זה עשוי להיות שש.

הצעד השני הוא להאריך את צום הלילה. אם הארוחה האחרונה מסתיימת בשבע, וארוחת הבוקר מתחילה בשמונה למחרת, יש לגוף שלוש עשרה שעות של מנוחה. זה לא צום קיצוני. זו אכילה בחלון שעות שמתבסס על אור היום, בלי נשנושים אל תוך הלילה.

הצעד השלישי הוא לשים לב למה ממלא את חלון האכילה. כיוון של תזונה דלת פחמימה משלים את ההשפעה, ומדמה עוד יותר את הקצב שהגוף מחכה לו, כי זו תזונה שמדמה צום. זהו צום ללא צום, ולמעשה זו המנוחה שהגוף שלנו מייחל לה.

האישה עם המחברת שאלה אם זו עוד דיאטה. עניתי שלא. דיאטה אומרת לגוף מה הוא לא יקבל. אכילה לאור היום היא הזנה עמוקה, והיא מחזירה לו את מה שתמיד היה אמור להיות שלו.

הכותבת היא שירה בינצקי-אברבוך, נטורופתית, סופרת ומגישת הפודקאסט "השראה להבראה". היא מייסדת SHIRAMED CENTER ומחברת הספר "הירח שבפנים", העוסק בגיל המעבר.