תור הזהב

זהב תמיד משך את בני האדם. על השימוש בזהב אז - והיום
גם אם לא כל הנוצץ זהב, אין כמו צבע הזהב לשדר יוקרה, אצילות, עושר, שפע וזוהר. הזהב כמתכת, ניחן בקושי גדול להתרכב עם חומרים אחרים, ולכן הוא מופיע בטבע בצורה הקרובה לטהורה, כמו אבן, ונראה מבריק וזוהר כמעט בכל תנאי.
בתרבות האינקה כונתה מתכת הזהב בשם "זיעת השמש", והם השתמשו בה כדי ליצור תכשיטים למנהיגיהם וכמתנות לאלים. גם האצטקים נהגו לפסל דמויות שונות בזהב ולהכין ממנו תכשיטים לכוהנים.
בדומה לבני האינקה והאצטקים, כך גם בתרבויות רבות אחרות נחשב הזהב, מאז ומתמיד, שם נרדף לעושר והצלחה. אלה, יחד עם תכונות מיוחדות נוספות, הביאו לכך שמעצבים רבים בחרו ליצור מזהב או מחומרים בצבע הזהב – תכשיטים, טקסטיל ואופנה, כלי אוכל, פסלים או אביזרים דקורטיביים לבית. גם בתעשיית ההייטק והתעשיות המתקדמות, עדיין לא נמצא לזהב תחליף, בשל היותו בעל מוליכות גבוהה מאוד, גם בתנאים קשים ובשינויי טמפרטורות קיצוניים.
ללכת שבי אחריה
מתכת הזהב נדירה יחסית, והיא כנראה המתכת הראשונה ואחת מהיקרות ביותר שהאנושות הכירה ונשבתה בקסמה, עד כדי סגידה במקרים מסויימים, אפילו בתולדות העם היהודי (עיינו ערך "עגל הזהב").
פינדרוס, הסופר היווני בן המאה החמישית לפני הספירה, תיאר את הזהב כ"בנו של זאוס, אשר לא עש ולא חלודה יכולים לכלותו, אך דעתו של האדם נטרפת בשל התאווה לו". ממש כמו בסיפור של פרדיננד, מלך ספרד, למשל, שהלך בשנים הראשונות של המאה ה-16 עם הכמיהה לזהב עד כדי טירוף, וציווה על הקונקיסטדורים (כובשים): "השיגו זהב בדרכים אנושיות, אם אפשר, אבל בכל מחיר, השיגו זהב!".
אין ספק, המתכת הנוצצת הזו הוליכה אנשים שבי אחריה, עד כדי-כך ששינו את מסלול חייהם. דוגמה טובה לכך, היא ה"בהלה לזהב" שמזוהה, לעיתים קרובות, עם שלוש מדינות עיקריות אליהן היתה נהירה המונית של מהגרים מחפשי זהב ותאבי רצון להתעשר: קליפורניה, קולורדו ואלסקה. רבים מהם התעשרו, אבל היו כמובן גם כאלה שנשארו רק עם החלום להתעשר.
נוצץ, אבל מזהם
הזהב קל להפקה, והוא מופיע בטבע בדרך-כלל כסגסוגת או בתור גרגרים זעירים. מקורו המסחרי העיקרי הוא סלעים וולקניים. אפשר להפיק כמויות קטנות של זהב גם מהים או מהפריט המכונה "זהב הטיפשים", המכיל בתוכו לעיתים גם זהב אמיתי ונחושת, וכן למצות זהב מאלוביום (משקע חול וטיט בערוצי מים) בעזרת טכניקות כימיות, כמו מיצוי בעזרת ציאניד שהיא הטכניקה הישנה, הזולה והמזהמת יותר, או בעזרת כלור.
עינת לידר, ראש המחלקה לצורפות ואופנה ב"בצלאל" אומרת כי "תהליך הכרייה חייב להשתפר מהרגע שהזהב מוצא מהאדמה ועד הרגע שמביאים אותו לשימוש, אם מבחינת חלוקת המשאבים ואם בצמצום הבעיות הסביבתיות והזיהום שנוצר בתהליך הכרייה. לאחרונה מגיעים אלינו בדרישה לייצור אקולוגי בזהב. חשוב לאנשים לדעת, שטבעת הנישואין שלהם לא נוצרה כתוצאה מכך שעשקו מישהו או זיהמו את הסביבה בגללה".
לדבריה, צריך להבין שעל-מנת להשיג את אונקיית הזהב הדרושה לייצור טבעת נישואין, הכורים צריכים לחפור 30 טונות של עפר וסלעים, ולשטוף הכל בציאניד מדולל שמתיך את הזהב, כך שאפשר יהיה להפריד אותו מהסלע ולזקקו. במכרות גדולים, מדובר במסות עצומות שמספיגים אותן בתמיסה רעילה למשך שנים. אולם, יש בתעשייה זו גם כאלה האומרים, שחלק גדול ממה שהם מותירים אחריהם הם סלעים טחונים ולא אשפה מזיקה.
סגסוגות ועיבוד
כשהוא מזוקק לכדי 100 אחוזים, מוגדר הזהב כ-24 קראט. במצב כזה הוא במיטבו מבחינת הצבע, הרכות והגמישות, והוא גם יקר יותר, כמובן. אם מוסיפים לו מתכות אחרות בכמות של 25 אחוזים מהנתך, מקבלים זהב 18 קראט. אם מוסיפים לו 42 אחוזים מתכות אחרות, מקבלים זהב 14 קראט או 22 קראט או כל יחס אחר שרוצים, אבל רק לחלקם יש תקן שאפשר להחתים בו את התכשיט במכון התקנים.
המתכות שמוסיפים לזהב הן בדרך-כלל נחושת וכסף, אבל אפשר גם מתכות אחרות, לפי הצבע שרוצים לקבל. נחושת מעניקה לזהב גוון אדום, כסף מעניק גוון צהבהב-לבנבן ופלדיום או פלטינה, שהן מתכות יקרות ואצילות לפעמים אפילו יותר מהזהב עצמו, מעניקות גוון אפור. אפשר לבנות וליצור גופים מורכבים על-ידי הלחמה של חלקים האחד לשני, ואפשר גם להלחים כמעט את כל סגסוגות הזהב אחת לשנייה.
באופן כללי, יש דרכים לעיבוד הזהב בחום, כמו: התכה, הלחמה, ריתוך וכו', ויש גם דרכים לעיבוד קר, כמו: חיתוך, שיוף, הברקה, לחיצה, כיפוף, ריקוע ועוד, ואת כל אלו ניתן לעשות בעבודת יד או באמצעות מכונות. אפשר לעבד את הזהב גם בשיטות כימיות וחשמליות, כמו: אלקטרו פורמינג, אלקטרו ארוזיה, צריבה וציפוי, וחיתוך בלייזר או במים.
הזהב הטבעי רך ביותר. קל לרקוע אותו לפחים, למשוך ממנו חוטים ולעצב אותו במגוון צורות, אבל קשה לחבר ביחד חתיכות קטנות של זהב.
זהב על הקיר
תעשיית התכשיטים צורכת כ-80 אחוזים מהזהב שנכרה, אבל העיצוב בזהב או בחומרים בצבע הזהב, פלש גם לתחומים רבים אחרים בבית ובטכנולוגיה. "חפצים מוזהבים ונוצצים", אומר עציון ואלך, מנכ"ל ומבעלי רשת "סוהו", "תמיד משדרגים את הבית, בעיקר בארוחות החג ובארוחות רומנטיות, שבהן חשובה האווירה המיוחדת. מגע מהנוצצים הללו, יוסיף תמיד לאווירה החגיגית והקסומה".
קרני כנען, מנכ"לית בית העיצוב "פלורליס", מוסיפה: "הכנסת פריטי דקורציה מוזהבים אל הבית, יוצרת מראה קלאסי ונצחי עם קריצה תיאטרלית. הכניסה לבית, שהשפעתה מכרעת על הרושם הראשוני של האורחים, היא המיקום המוצלח ביותר להארה בזהב. המוקד השני הוא שולחן האוכל, אשר בעזרת פריטי נוי עדינים ומוזהבים, כדוגמת צלחות הגשה, עששיות ופמוטים בסגנון קלאסי, הוא מקבל תפנית המשדרת ארוחת מלכים חגיגית".
בספרה "עיצוב בצבע" ממליצה ענת סגל, בעלת סטודיו לצביעה ועיצוב הבית, על שימוש בעלי זהב לציפוי מסגרות לתמונות, רהיטים ואפילו קירות. "האפקט המתקבל בתום העבודה", אומרת סגל, "מרשים במיוחד, הן בגלל הצבע הדרמטי והן בגלל הטקסטורה המקומטת-סדוקה שהעלים יוצרים". לגבי קירות, היא ממליצה לבחור קיר משמעותי אחד בחדר המגורים או קיר בולט בכניסה לבית, ולהשתמש בעלי הזהב כ"תבלין" בלבד. סגל: "אפשר, למשל, ליצור אפקט עדין של עלי זהב על צבע שמנת, ולקבלת אפקט דרמטי, אפשר להשתמש ברקע בצבע בורדו, כחול או ירוק כהה".