תופסים את המוות
ממה נובעים פחדים של ילדים (בגיל שש עד תשע), איך מתמודדים איתם ומתי הם אמורים להדליק נורה אדומה? והעיקר, לא לפחד כלל
מדוע הם פוחדים?
עד גיל שבע ממשיכים להופיע פחדים מחושך ומחלומות רעים, מדמויות דמיוניות או מאגדות (מכשפות, שדים ומפלצות). ד"ר יעל סגל, פסיכיאטרית בקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד"ר טל מציינת כי במקביל עולה בהדרגה היכולת של הילד לפרידה זמנית מההורה, אך גם מתפתחת אצלו תפיסת המוות.
לקראת בית הספר פוחתים בהדרגה הפחדים המופשטים מדברים דמיוניים ומתחילים פחדים מציאותיים יותר, כגון מפגיעה בשלמות הגוף (פציעה, זריקת חיסון, מוות). "תיתכן דאגה לבריאות ההורים", מציינת ד"ר סגל. "כמו כן, ייתכנו פחד מבית הספר – ממורים וממבחנים, ופחדים הקשורים ליחסים חברתיים, מכיוון שבגילים אלה ילדים חוששים להיות מובכים או להוות מושא ללעג".
אורית ברעם, פסיכותרפיסטית ומדריכת הורים במכון אדלר מוסיפה כי ישנם ילדים המתקשים לקבל את המעבר והשינוי משלב המשחק בגן לשלב הלמידה בעקבות קשיים מוטוריים, אי בשלות רגשית ועוד. "ילדים אלה יגלו פחדים ועצבות כבר בתחילת דרכם הלימודית", היא אומרת. ישנם גם ילדים הנעדרים מיומנויות חברתיות, שאינם יודעים איך לפנות לחבר או לקיים קשר, ועקב כך סובלים מחרדות חברתיות.
"החרדה יכולה לבוא לידי ביטוי באמונה מלאה שמדברים מאחורי גבם, שצוחקים עליהם, שלא אוהבים אותם מכל מיני סיבות. תופעה זו שכיחה מאוד אצל ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז, עם או בלי היפראקטיביות", מפרטת ברעם. "לרוב מדובר בקשיים מולדים שאין ביכולתו של הילד לשנות ללא עזרה ותמיכה מבחוץ".
איך מתבטא הפחד?
"בגילאי בית הספר רוב הילדים נוטים להתבייש בפחדיהם ולהסתירם, כדי לא להיות מושא ללעג", מציינת ד"ר סגל. "ילדים בגילים אלה מביעים קשיים ופחדים בדרך כלל באמצעות התנהגות לא נורמטיבית, שמתבטאת במצבי התנגדות או תסמיני חרדה כמו כאבי בטן, שלשולים, חוסר תיאבון, דופק מוגבר, רעידות, תחושת חנק ועוד", מוסיפה ברעם.
"כשמדובר בחרדה חברתית ובהיעדר תחושת שייכות, הילד עשוי להתנהג באלימות, בבריחה ובהימנעות ובהפיכתו לעצוב ולבודד. זהו ילד עם תחושות אשם שלא פעם צריך להסביר להוריו מדוע אין לו חברים, כשלרוב הוא בעצמו לא מבין את הקושי".
איך לסייע?
- דמיון ומציאות: "על ההורה לתת לילד הסברים שיאפשרו לו לתחום את הגבול בין המציאות לדמיון", אומרת ד"ר סגל.
- איתור הקושי ומתן טיפול: "כשהפחדים נובעים מקשיים אובייקטיביים, כמו לקות למידה או קשיים מוטוריים, יש לעבור אבחון פסיכו-דידקטי ולהתאים טיפול: מורה להוראה מתקנת, ריפוי בעיסוק, נוירולוג, התעמלות מתקנת או כל המלצה אחרת שתינתן", מציינת ברעם.
- הדרכת הורים: "כשהקושי קשור גם בקשר עם ההורים, יש להיעזר בהדרכה. כמו כן, שיתוף מלא עם בית הספר וקשר רציף עם המחנכת והיועצת יכולים לעזור להורים להבין את הקשיים של הילד בצורה טובה יותר", אומרת ברעם.
- מודעות ואינדיווידואליות: ד"ר סגל מדגישה כי אין הכרח שבכל שלב יחווה הילד את הפחדים האופייניים לגילו. כמו כן, אין הכרח שמי שלא סבל מפחדים בתקופה מוקדמת לא יסבול מפחדים בהמשך. "חשוב לנסות להבין האם קיים גורם כלשהו ללחץ, כמו מתח במשפחה או אירועים בסביבה החינוכית של הילד. לעיתים אירועים שנראים למבוגרים פחותי ערך נחווים אצל הילד כמשמעותיים ואף מאיימים. לכל ילד סף רגישות וכוחות רגשיים שונים, ומכאן התגובות השונות".
מתי הפחד צריך להדאיג?
- כשהילד אינו מתפקד כמקובל לגילו: מסרב ללכת לבית הספר, "מנוטרל" בשל תסמינים גופניים של התקפי חרדה, לא יכול לישון לבד, חושש להימצא לבדו בחדר ועוד.
- "בלק אאוט" במבחנים: "כישלון בעקבות חרדה מבחינות מחייב טיפול בבעיה", מדגישה ד"ר סגל.
- חרדה מוכללת: "לעיתים נוצרת חרדה מציפה שאין לה אובייקט מוחשי. במצב כזה הילד כל הזמן מודאג, כשנושא הדאגה עשוי להשתנות בכל זמן", מתריעה ד"ר סגל.