תוך כדי תנועה

הילדה מחבקת את הילדים בגן חזק מדי? בן החמש לא מוכן לשחק בגינה הציבורית? הילד לא מביא אף יצירה מהגן? אולי הם סובלים מבעיות בוויסות החושי, כגון תת תחושה, רגישות וסטיבולרית ועוד. מאיה וברמן שוסטק, מטפלת בתנועה לגיל הרך בגישת NDFA, עונה על שאלות שכיחות בנושא ומסבירה מה אפשר לעשות
תחושה חזקה
שאלה: הגננת של בתי בת השש מדווחת שהילדה מחבקת את הילדים בגן בחוזקה, אוהבת לרוץ, לקפוץ ולהשתולל, מפילה את עצמה על חפצים וחוזרת מהגן עם סימנים כחולים, אבל נראה שהחבלות אינן כואבות לה. כשהיא מציירת, היא נוטה לדפוק עם הטוש על הדף ולצייר בחוזקה. הגננת הפנתה אותנו לאבחון.
תשובה: בעזרת מערכת התחושה, אנחנו לומדים להכיר את גבולות הגוף שלנו ואת מידת הכוח שיש להשקיע בכל פעילות. בהסתמך על דברי הגננת, סביר להניח שתגלי באבחון שלבתך יש תת תחושה. היא זקוקה למגע חזק בגופה כדי להרגיש את השרירים ואת המפרקים שלה, ובשל כך היא מפילה את עצמה על חפצים, מחבקת חזק ודופקת עם הטושים על הדף.
טיפול בתנועה יכול לסייע לה באמצעות עבודה משותפת. את יכולה לעשות לבתך עיסויים עמוקים בכל איברי גופה (היא תאהב זאת), ולתת לה לחוש חומרים קשים, כגון: סקוץ', ברזל, כלים ומברשות מסוגים שונים. מומלץ גם להוסיף תרגילי ספורט שעובדים חזק על השרירים, כדי שהיא תוכל להרגיש אותם, וכך לווסת את חושיה. כדאי להיוועץ עם איש מקצוע.
עוד בהורים וילדים:
עכשיו בהורים וילדים: מה עושים עם אכלנים בררנים?
עכשיו בהורים וילדים: 10 דברים טובים בהריון
עכשיו בהורים: איך מטפלים בעקיצות יתושים
בווליום גבוה
שאלה: בננו בן הארבע תוקפני, עצבני וזועם רוב הזמן, מדבר בקול רם ומזמזם לעצמו המון. הוא גם לא חברותי במיוחד, ולא מוכן ללכת למסיבות ימי הולדת ולאירועים משפחתיים בטענה שהרעש מציק לו. כשהוא נאלץ לבוא איתנו, הוא כועס ואוטם את אוזניו. בבדיקת שמיעה לא נמצאה בעיה. מה לעשות?
תשובה: בנך סובל ככל הנראה מרגישות יתר שמיעתית. בדיקת השמיעה הוכיחה שאין לו בעיות שמיעה, להיפך – שמיעתו כנראה חדה יתר על המידה. מערכת השמע שלו מוצפת, ולכן הוא מגלה חוסר סבלנות ועצבנות. כדי להתנתק מהרעשים שהסביבה מייצרת הוא מזמזם ומרים את קולו. ההימנעות שלו פוגעת בו חברתית ושפתית, מכיוון שהוא סוגר את הקשב שלו לסביבה. בעזרת תרגול נכון אפשר לטפל ברגישות ולאפשר לו להרגיש בטוח גם במקומות שאליהם הוא מעדיף לא להגיע. צריך לווסת את החושים שלו בטיפול תנועתי (תחושת תנודות), הכולל את מערכת השמע, לגרום לו להיחשף באופן הדרגתי לקולות ולצלילים, ובטח לא להכריח אותו להגיע למקומות שבהם הוא סובל. מומלץ להתחשב בילד ולשוחח עם בני המשפחה על הורדת טון הדיבור בבית.
יוצא מאיזון
שאלה: בני בן החמש כבד בתנועותיו, אינו משתתף בפעילויות ספורטיביות ואף נמנע מלשחק בגינה הציבורית. הוא פשוט יושב איתי על הספסל בטענה שהוא מפחד ליפול ושהנדנדה והקרוסלה גורמים לו לסחרחורת. מה לעשות?
תשובה: ייתכן שלילדך יש רגישות וסטיבולרית (המערכת הווסיטבולרית נמצאת באוזן התיכונה ואחראית גם על שיווי המשקל של הגוף), המקשה עליו לפתח יציבות, להסתגל לשינויים בכוח הכבידה ולפתח מודעות למנח גוף ולתנועתיות, וגורמת, בין היתר, לסחרחורות ולבחילות. אני יכולה לשער שהוא גם סובל בנסיעות ברכב ומבקש להימנע גם מכך. חשוב לציין שהימנעות אינה הפתרון, ההיפך הוא הנכון. בנך יצטרך להתנסות בכל המישורים הווסטיבולריים, אבל בהדרגה ובאטיות רבה. בכל ירידה לגינה השתדלי להעלות אותו על מתקן אחד – נדנדה, מגלשה, קרוסלה או סולמות טיפוס – אפילו רק לכמה שניות, ובפעמים הבאות נסי להאריך את הפעילות בעוד כמה שניות. היי ערנית לגבי משך הפעילות במתקנים, כך שיהיו במינון נמוך מאוד (נסי לקבוע עם חבר מהגן שיצטרף אליכם לגינה, אולי זה יקל עליו). עם הזמן והתרגולים המצב ישתפר בכל המישורים.
פשוט רגיש מדי
שאלה: שכל ילדי הגן חוזרים מהגן עם תיק עבודות גדול, בני בן הארבע חוזר עם תיק כמעט ריק. הגננת אומרת שהוא לא נוגע בחומרי יצירה, ומדיר רגליו גם מארגז החול. גם בבית הוא סטרילי מאוד, ואפילו כשאנחנו רוצים לנשק ולחבק אותו הוא מתפתל באי נוחות. אני מתוסכלת, מה לעשות?
תשובה: אני מניחה שבנך סובל מרגישות טקטילית (רגישות ממגע על פני העור, היפר סנסיטיב). סביר להניח שהוא מתנגד לבגדים מסוימים, לגרביים עם תפר ולמאכלים רבים. אין שום הצדקה להיותך מתוסכלת. היחיד שמרגיש אי נוחות הוא בנך. אני ממליצה לספק לילד גירויים תחושתיים מבוקרים לפי בחירתו, ולהרחיב בהדרגה את מגוון החומרים. הנה כמה הצעות:
– לרדת לגינה, להרים חופן חול ולפזר אותו באטיות על איבר מסוים בגוף הילד (למשל, היד). אותה הפעולה אפשר לבצע גם עם דשא.
– לקחת מברשת רכה ולבקש מהילד שיבריש איתה את זרועותייך, ואז להחליף תפקידים.
– לקנות צבעי ידיים המיועדים לחדר הרחצה ולצייר עם הילד על קירות האמבטיה, וגם קצת על הגוף.
– לבקר בפינות ליטוף ולהאכיל את החיות.
– חשוב מאוד שלא ליצור מצב של מגע פתאומי, אלא ליידע את הילד שבכוונתך ליצור עימו מגע.
רק בגלל הריח
שאלה: מאז ומתמיד בני בן החמש נגעל מריחות רבים, מבשמים, מבישולים, ממשחקים מסוימים ומעיתונים, ואף נרתע מקרבתם של ילדים בסביבתו, בטענה שריחם לא נעים לו. בכל פעם שיש ריח דומיננטי בסביבתו הוא משתעל ונראה שהוא עומד להקיא, הוא הופך להיות עצבני וכעוס ומעדיף להסתגר בחדרו. מה עושים?
תשובה: רגישות יתר ריחית בהחלט משפיעה על התקשורת ועל ההתנהגות של הילד. במקרים רבים הרגישות של בנך תמנע ממנו מלהשתתף בפעילויות ספורטיביות ותגרום לריחוק חברתי (מחשש שלו להיחשפות לריחות לא נעימים). הוא נוטה להסתגר בחדרו מפני ששם אין "הפתעות" – הריח מוכר, נעים ובשליטתו. אין צורך להיפגע מחוסר הפרגון שלו לבישולים שלך, השתדלי להמעיט בתבלינים דומיננטיים ולאוורר את הבית יותר, ובכלל לנסות ולווסת את כמות הריחות בסביבתו. גם בגן נסי לדאוג לכך שהוא יישב ליד חבר שהוא אוהב.
הטיפול המומלץ הוא לחשוף אותו לריחות רבים ומגוונים במינון הנמוך ביותר. אפשר לקחת קופסאות קטנות, אטומות (גורם ההפתעה) ולהכניס לתוכם פריטים בעלי ריחות מגוונים, כגון: עשבי תיבול שונים, פרחים ועלים, בשמים, גומי וכדומה (להיזהר מחומרים מסוכנים, נדיפים, נשאפים ורעילים). באמצעות הקופסאות האלו אפשר לשחק איתו במשחק זיכרון למשל ולחשוף אותו לריחות באמצעות הנאה ומשחק. מומלץ לשחק איתו כמה פעמים ביום ולגוון את סוגי הריחות (שימי לב אם יש צורך להפחית את עוצמת הריח או להעלותה). אפשר גם להתיז על חולצתו מעט בושם בכל יום כדי לתת לו להתמודד עם הריח. באמצעות התמדה ושיתוף פעולה של הילד אפשר להצליח לווסת את חושיו.
עכשיו בחיים אחרים: איך תהיו לחוצים פחות?
עכשיו בנישה: 10 צימרים רומנטיים